"ביימתי בעבר את שני המחזות בהשתתפות תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה 'בית צבי', וכבר לפני 12 שנה, התחלתי לגבש לצד מנהל בית הספר גרי בילו ז"ל תוכנית להעלאת שניהם במקביל", כך אומר הבמאי ארתור קוגן בעקבות עלייתו לבמה של אחד הפרויקטים השאפתניים בתיאטרון הקאמרי בשנים האחרונות. "למרות שמדובר במחזות שונים על אנשים שונים, ובהחלט ניתן לצפות בכל אחד בנפרד, העלילות מצטרפות יחדיו לסאגה על מהותה של תאוות שלטון".
שני המחזות ההיסטוריים מאת וויליאם שייקספיר, "ריצ'רד השני" ו"ריצ'רד השלישי", מועלים לאחר תהליך חזרות משותף עם אנסמבל שחקנים מפואר (גיל פרנק, יוסי גרבר, הלנה ירלובה, דודו ניב, אלון דהן, אלי גורנשטיין, רותי אסרסאי, אורי רביץ, טל וייס ועוד), חלקם מגלמים תפקידים שונים בשני המחזות.
את התפקידים הראשיים מגלם איתי טיראן, שבמהלך תקופת החזרות זגזג על בסיס יומיומי בין דמותו המיוסרת של ריצ'רד השני, שליט מעורער המגלה שמלכותו שבה ראה זכות אלוהית בלתי-ניתנת לשינוי נגזלת ממנו, ובין הארכי-נבל התככן ריצ'רד השלישי המפלס את דרכו אל כס המלכות בסדרה מחושבת של מעשי נוכלות ורצח.
"דווקא העובדה שהדמויות כה שונות, הקלה עליי לגלם אותן", אומר טיראן בראיון ל"גלובס". "כאשר עבדתי על מלך אחד, הבנתי דרכו את הלך נפשו של המלך האחר ולהיפך. ריצ'רד השני הוא איש מחשבה, וחלקים גדולים מהמחזה עוסקים בניסיון להבין מה מתרחש בתוך ראשו. הוא נאיבי לחלוטין, לא מצליח להבין את פשר האסונות הנוחתים עליו. ריצ'רד השלישי הוא איש מעשה המדבר אל הקהל, חולק את תוכניותיו ואז מבצע אותן מיידית וללא היסוס".
- איזה מלך הלך איתך הביתה בסיום החזרות?
"בסיום החזרות לא הלכתי הביתה אלא לעוד הצגה של 'המלט', או 'קברט', או 'ווייצק'. שחקנים מטבעם סכיזופרנים. מכשירים אותנו לשאת בתוכנו את כל הדמויות האלה בו-זמנית, והייתי רק אחד משחקנים רבים בפרויקט שבמקביל מופיעים או מצטלמים לתפקידים אחרים.
"באשר לטקסטים, אני מודע לתזה שלפיה שייקספיר תמיד יישמע טוב יותר באנגלית, שפת המקור, אבל אני בטוח שגם בלונדון יש קהל המגיע למחזות שלו ולא מבין לעיתים חצי מהמילים ומהביטויים שאת חלקם הוא עצמו הפך למטבעות לשון. מה שהופך מחזות של שייקספיר לברורים לכל אחד בכל שפה אלו ההתרחשויות, הסיפורים, והדילמות המשותפות לדמויות היסטוריות ולצופים בני-זמננו".
מלוכתי תמורת אגו
"ריצ'רד השני", המועלה לראשונה בעברית בתיאטרון רפרטוארי, מגולל את סיפורו של מלך אנגליה הגוזר גלות על שני אצילים מסוכסכים, אחד מהם הוא בן דודו הנרי בולינגברוק (גיל פרנק). ריצ'רד אף משתלט על נחלתו של הגולה, במטרה לממן את המלחמה באירלנד, אבל אז קורה הלא ייאמן ובולינגברוק שב לממלכה ומאחד את בתי האצולה והמוני העם נגד המלך. ריצ'רד מודח ונאסר, ובולינגברוק הופך למלך הנרי הרביעי.
גיבור "ריצ'רד השלישי" הוא גיבן כעור, איש מלחמה מיומן, אך גם בעל קסם אישי ומניפולטור בחסד, המפלס את דרכו לצמרת תוך שהוא מחסל יריבים ומשתפי פעולה כאחד, אך סופו שהוא מאבד את המלכות במלחמה אחרי שנתיים בלבד".
- שני המחזות מציגים את השלטון כמשאת נפש של הגיבורים, אך גם כמטלה בלתי אפשרית הממיטה עליהם אובדן.
טיראן: "זה פרדוקס מרתק בעיניי. התאווה לכוח ולשררה, מול חוסר היכולת להתמודד עם המחיר, מובילים לטרגדיה בלתי-נמנעת. עצוב לא פחות הוא סיפורו של בולינגברוק, יריבו של ריצ'רד השני ואיש בעל תכונות נעלות, המעלה את השאלה מדוע הפקיד הגורל כוח בידי שליט לא ראוי ומנע אותו מאדם מוכשר.
"השאלה כמה רחוק נלך על מנת לשנות את מה שנתפס בעינינו כעוולה שלטונית היא סוגייה שבה אנחנו מתחבטים גם בפוליטיקה המקומית העכשווית".
קוגן: "מהותו של שלטון שהוא ממכר. פסיכולוגים מנסים למצוא תשובה לזה כבר שנים. צריך לשאול את שמעון פרס מה יש בחיים האלה, התובעניים כל-כך ולעיתים כה כפויי טובה, שאי אפשר לוותר עליהם".
- ועדיין, בראי ההיסטוריה המחזה "ריצ'רד השלישי" מוכר בהרבה. האם צופים מזדהים יותר עם נבל תחמן מאשר עם מלך בודד שלא מבין מה רוצים ממנו?
טיראן: "לצופה קל להזדהות עם איש שאפתן המעלה את עצמו לגדולה, כי זו דמות שהם מכירים מהיומיום שלהם. האם זה אומר שאנחנו מפרגנים לרוע? ריצ'רד השלישי לא חושב על עצמו במונחים של 'רע' או 'טוב'. החיים דפקו אותו אז הוא ידפוק אותם בחזרה".
קוגן: "שייקספיר לא כתב מעולם על אנשים טובים ורעים. הוא פשוט כתב על בני אדם".