מה אכפת לנו שהלמ"ס הודיעה שהצמיחה במשק האטה לקצב שנתי של 2.7%, הרי אלה רק העשירים שצומחים. מצבם של כל השאר לא קשור לצמיחה, אמרתם, הצמיחה לא מחלחלת. אלא שעובדתית זה אינו נכון. בכל תקופה ממושכת בהיסטוריה הצמיחה של השכבות הגבוהות והנמוכות נעו בכיוונים זהים, וכמעט תמיד כלפי מעלה.
ההבנה הזאת, שהצמיחה ועוד איך מחלחלת לשכבות הנמוכות, נקלטת אצל אנשים רבים רק כשהמצב מתהפך - בהאטה. רק אז הם פתאום שמים לב שאותה אמונה - כי מקום העבודה ורמת החיים הושגו על-ידם בזכותם בלבד, או ניתנו להם כמתנת האל לאנושות - לא מובטחת להם בתקופת האטה.
גם מתייפייפים, שמתנגדים לשימוש בצמיחה כמדד למדיניות, רוצים בסופו של דבר לשפר את רמת חייהם בדרך של צמיחה, אם במעבר לאוכל אורגני יקר יותר, אולי בחופשות בהודו, בית עם גינת ירק אקולוגית, חוגי ויפאסנה לילדים, רכב היברידי, וכל דבר אחר שעושה להם טוב.
למעשה, אף אחד לא מכריח איש לצמוח, אם אדם לא רוצה לצמוח הוא יכול להישאר בביתו, לעבוד פחות, לצרוך פחות, וכך הוא עצמו יצמח פחות. אבל כאמור, הצמיחה בסופו של דבר היא יעד של כל אחד בדרכו, ובסופו של דבר של כולנו כקבוצה. אם כך, איך קורה שכולם רוצים לצמוח והצמיחה פה בכל זאת מאיטה?
בחינה של נתוני הצמיחה שפרסמה הלמ"ס בשבוע שעבר מגלה שהפעם רוב הירידה בצמיחה לא קשורה אלינו, אלא לאירופים ולסינים שמקטינים, מסיבותיהם הם, את הביקושים. אם זה היה תלוי רק בנו, היינו ממשיכים לייצר, לשרת, לרכוש, וכל מה שיגידו לנו שיעזור. זה רק הם אשמים (ירידה של 2.5% בייצוא ובשירותים ברבעון). כתוצאה מכך, המפעלים והחברות עומדים ללא עבודה, העובדים מובטלים, ועל הדרך הירידה בפעילות גורמת להכנסות המדינה לרדת ולגירעונות בתקציב.
השפעות ירידת הביקוש מחו"ל מביאות בעקיפין גם לירידה בביקושים המקומיים, וכך למעגל האטה משמעותי יותר. אם ככה, לא נותר לנו למעשה מה לעשות, אלא אולי להצטמצם בינתיים, לנצל קצת חסכונות, ולחכות עד יחלוף זעם. מי שרוצה, מחר פוקר אצלי בתשע, לפחות נעביר את הזמן בכיף עד שהצמיחה העולמית תחזור.
לא צריך את הקטר הסיני
אבל רגע, אולי בכל זאת אפשר לעודד את הביקוש באיזושהי דרך יצירתית? הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס טען בתחילת המאה הקודמת כי במצבים כאלה, של האטה, זהו תפקיד הממשלה למלא את המחסור בביקושים, אך לשם כך עליה לחסוך קודם בתקופת צמיחה. אלא שכמובן הממשלה שלנו לא חסכה והגדלת ההוצאות עכשיו מחייבת אותה להעלות מסים, מה שיוריד את הביקושים של משקי הבית.
בנוסף, אם בתחילת המאה ה-20 התחלופה בין מקומות העבודה הייתה פשוטה יחסית והממשלה יכלה לבנות כבישים כדי להעסיק מובטלים, כיום לא ניתן לקחת עובד היי-טק ולהעביר אותו לשנה לסלול כבישים, גם לא לניקוי רחובות. בעולם המודרני יש לעודד את ביקושים בדרכים שיתמכו במבנה הקיים של המשק, פעולה שלא ניתן להשיג על-ידי הממשלה, אלא רק אם היא תשלח צ'קים למשקי הבית שיוציאו את הכסף במבנה ההוצאות הרגיל שלהם (שיטה שננקטה בארה"ב במשבר ב-2009 והצליחה לגרום לעליית ביקושים מהירה).
דרכים אחרות להגדלת הביקוש המקומי קשורות להגדלת ההכנסה הפנויה של העובדים (הורדת מס הכנסה, למשל) ולהפחתות מחירים (הורדת מע"מ פתיחת המשק לייבוא זול, עידוד תחרות, הפחתת מגבלות רגולטוריות על עסקים ועוד).
גם את הביקושים מחו"ל ניתן להגדיל. הביקושים מחו"ל הרי קיימים, רק בעוצמות נמוכות יותר, כדי להשיג אותם אנחנו צריכים להיות זולים יותר. זה אומר, למשל, להוריד מס חברות, להחליש את השקל, להגדיל את הגמישות בשוק העבודה, להפחית רגולציה, להוזיל את הובלת הסחורות אל מחוץ לישראל (פירוק המונופולים בנמלים), ועוד שאר צעדים לכיוון של שוק חופשי.
הממשלה פועלת כיום בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, היא פותחת את התחרות בענפים מסוימים כגון תקשורת וייבוא, כדי לאפשר תחרות מחו"ל; אך מצד שני היא מגבירה את הרגולציה על תחומים אחרים כגון שוק ההון והביטוח, ובכך לא רק שהיא מייקרת אותם אלא אף מגדילה את היתרונות לגודל - מה שמקשה על כניסת מתחרים חדשים. העלאות מס הכנסה ומע"מ אמנם הכרחיות כיום, בגלל הגירעונות המתנפחים, אך מלכתחילה הממשלה הייתה צריכה להיות הרבה יותר קטנה, ולא להגיע למצב שללא העלאת מסים יופחת לה דירוג האשראי.
בעוד מדינות מפותחות בעולם סוחטות כל טיפה של תחרותיות ויעילות כדי להגיע לרמות תוצר גבוהות, והן חייבות כעת צמיחה עולמית כדי להמשיך לצמוח. אלא שבישראל רמת התוצר הנמוכה מותירה לנו, גם בלי הקטר הסיני, מספיק מרווח צמיחה כדי שנוכל להגביר את הצמיחה באמצעות קטר השוק החופשי לבדו.
הכותב הוא הכלכלן הראשי של כלל פיננסים