כך שינתה פייסבוק את העיתונאיםבשולי סיפורו הטרגי של משה סילמן מסוף השבוע שעבר הסתתר סיפור נוסף, אף הוא בעל השלכות חברתיות, אם כי מהיבט שונה לחלוטין - ההיבט התקשורתי. הסיקור העיתונאי של האירוע, כמו גם הצילומים וסרטוני הווידיאו האותנטיים, התנהל באופן מובהק באמצעות דיווחים מהזירות החברתיות, שבדיעבד אף נמצאו אמינות יותר מדיווחי הגורמים הרשמיים.
כך לדוגמה, בתוכנית "צינור לילה" נחשף כי בעוד שדיווחי הגולשים מהשטח סיפרו על אדם שהצית עצמו בעת הפגנת המחאה - במשטרת ישראל צייצו באמצעות הטוויטר שלהם כי מדובר בסך-הכול במתקן אשפה שהוצת. בהמשך תוקנה הידיעה, אך גם במקרה זה נמסר מידע מוטעה, לפיו משה סילמן פונה במצב קל לבית-החולים.
אינספור מלים נכתבו בשנים האחרונות על השפעת האינטרנט והרשתות החברתיות על העיתונות בעידן העכשווי - סיפור שמטלטל בימים אלה גם את מסדרונות "מעריב", שם החליט הדירקטוריון לצמצם משמעותית את הדפוס לטובת המהדורות הדיגיטליות.
דומה שסיקור הסיפור של משה סילמן המחיש היטב את השינוי המשמעותי שנגזר מההתפתחויות הדרמטיות במדיות השונות: הדיווח עובר לשטח; חלקו בעיסוק העיתונאי הולך והופך פחות ופחות משמעותי. זאת ועוד: הצלחתו או אי-הצלחתו של אמצעי תקשורת תלויה כיום יותר ביכולתו לאסוף את האינפורמציה ביעילות מאשר בסיקור "חי" של האירוע ותיעודו - בעיקר כאשר מדובר באירוע דרמטי ומפתיע. תפקידו של כתב השטח המיתולוגי משתנה בהתאם - מתיעוד המידע לאיסופו.
מתברר כי אנשי התקשורת עצמם מבינים היטב לאן נושבת הרוח העיתונאית בשנים האחרונות. שיעור ניכר מהם מסתמך כבר היום על תוכן שמקורו במדיה החברתית.
בסקר שנערך בשנת 2011 בקרב עיתונאים בבריטניה הודו 97% מהם כי הם משתמשים באתרים חברתיים כמקור מידע לפחות אחת לשבוע. 58% מתוך המקורות הללו הם בלוגים - סוג של אמצעי תקשורת פרטיים. 20% מעיתונאים סיפרו כי הם מתייחסים לטוויטר כמקור לבדיקת אמינות מידע.
הנתון המדהים יותר הוא ההשפעה של המדיה החברתית על אופן הסיקור של האירועים: 32% מכתבי העיתונים ו-35% מכתבי המגזינים בבריטיניה העידו שהתקשורת הדו-צדדית עם הקוראים, שינתה את סגנון כתיבת - וכעת הם שוקלים כיצד יגיבו הקוראים לדברים שכתבו. ובמילים אחרות: לא אחת הם בוחרים להציג את המציאות באופן שלא תכעיס יתר על המידה את הקוראים הווירטואליים שלהם.
האם כל זה אכן מבשר על קצה של העיתונות? תלוי בנקודת המבט. אם מדובר בכתבי שטח, הרי ככל שיחלפו השנים צפוי לפחות משקלם בסך העבודה העיתונאית. את דיווחיהם יחליפו ככל הנראה סיקורים אותנטיים מהזירות החברתיות השונות, שיגובשו במערכות השונות למידע עיתונאי.
מה שלא ישתנה בעיתונות, לא בשנים הקרובות וכנראה גם לא בעתיד, הוא הצורך בעיבוד המידע והצגתו בדרך עיתונאית - אטרקטיבית לקוראים. ובמילים אחרות: בעוד שמעמדו של העיתונאי המסקר צפוי לפחות, הרי שעורכים מוכשרים צפויים להמשיך להיות מצרך מבוקש. אופן הצגת המידע הוא שיעשה את ההבדל. במובן הזה, שום מהפיכה או טכנולוגיה חדשנית עוד לא הולידה תחליף לכותרת טובה, עם תמונה ש"מדברת" עם הקוראים וטקסט מקצועי ומהודק.
המגמה הזו, אגב, כבר באה לידי ביטוי בחלק מאמצעי התקשורת, גם בישראל. ברשת הבלוגים "ישראבלוג", לדוגמה, כותבים את התכנים בלוגרים מן השורה, אך בדף הבית של הרשת מובלטים תכנים רלוונטיים כשהם ערוכים היטב במקלדת מקצועית.
משה סילמן סבל על-פי הדיווחים מלא מעט בעיות, חלקן נפשיות, אך ללא ספק הבין היטב מהי הדרך הנכונה לעורר הד תקשורתי אדיר. הדיווחים מהשטח בזירות החברתיות, כמו גם הסרטונים המצמררים שצולמו ביד לא מקצועית, רק חידדו את הדרמה האנושית. במקרה הזה, כמו במקרים רבים לאחרונה, הבאזז הוביל את התקשורת, ולא להיפך.
גילוי נאות: במשך כ-20 שנה הייתי עיתונאי בכל רמ"ח אבריי, עד שעזבתי למחוזות התוכן באינטרנט. אני עוקב בכאב אחר הקיצוצים הבלתי פוסקים בחלק מאמצעי התקשורת ומצבם העגום של חלק מהעיתונאים. אלא שבניגוד לרואי השחורות, דעתי היא שהעיתונות אינה פסה מן העולם. היא רק משנה את פניה ונולדת בעצם מחדש. עבור רבים זו דווקא יכולה להיות הזדמנות.
הכותב הוא מנכ"ל 3points - חברת תוכן ושיווק באינטרנט ובסלולר.
