רן שם טוב חי בלה-לה-לנד.
כמה טוב לחיות בלה-לה-לנד. הרחק מאותה מדינה מיוזעת וקרתנית, אי שם במזרח התיכון. בלה-לה-לנד אין מלחמות. אין מאבקים חברתיים. אין כאב או ייסורים.
והמוזיקה עסיסית, פרועה, שמחה ומטופשת. מוזיקה של מסטיק בזוקה. ורודה, דביקה, זמנית ומאבדת את טעמה בהמשך. העיקר שיהיה שמח. מוכרחים להיות שמח. כי מה כבר נשאר לנו?
לפני מספר שבועות ייצגו שם טוב ולהקתו איזבו את אותה מדינה אסייתית מיוזעת וחמוצה בתחרות האירוויזיון. לכל מי שמכיר את ההרכב, נראתה הבחירה מופרכת מיסודה ומנותקת לחלוטין מהמציאות, בדיוק כמו איזבו עצמה.
ההאזנה לדיסק החדש, השלישי, של הלהקה רק מעצימה את הפארסה. איזבו, שהוחתמה השנה בלייבל בריטי, היא להקה א-ישראלית במפגיע. זו לא רק האנגלית שעימה הם מיודדים עמוקות, זו בעיקר הגישה. עקומה, משועשעת, מתוחכמת וחסרת אחריות. קחו את אריאל זילבר, הוסיפו לו את פינג פונג, חלקו בדני סנדרסון ותנו למתי כספי להשתכר עד כלות, כשג'ורג' מרטין עומד מאחורי הקונסולה ומערבל את כל מה שיצא.
תזמורת אור החשמל תוקפת בדמשק בדיוק כשכוכב פופ הודי מתנסה בהיפ-הופ. גיטרות פיפטיז מעודנות מאמריקה נמהלות במלנכוליה בריטית רכה. דיסטורשן של גלאם מעכס מעדנות לצלילי דיסקו במאה ה-21. האלקטרוניקה משקשקת, התופים מתפארים, רק הביצ'בויז חסרים, ותיכף הם מגיעים, עם הכפכפים. וכל זה נמשך 41 דקות תמימות, כולל קטע שותק של ארבע שניות, בלי לחות, בלי דיכאון, בלי מציל.
אבל עם ביקיני צמוד, משקפי שמש, חולצה פרחונית ו"בובו ג'ט". כן, בובו ג'ט.
האלבום, שלא יהיה לכם ספק לרגע, מסוגנן, מושקע, מהוקצע ומשדר ביטחון-עצמי בלתי מוסתר, ולא בכדי. שם טוב הוא הרי אחד ממפיקי המוזיקה הבכירים בישראל, אם לא הבכיר שבהם, שעיצב תקליטים לדקלה, לרביץ ולסנדרסון, לצד פסקולים מעולים לסרט הקולנוע "זוהי סדום" ולסדרת הטלוויזיה "הכל דבש". בכל מקום הוא מותיר את טביעות אצבעותיו. הסאונד שלו מוכר ומובהק. הגיטרה המייבבת דומיננטית. והאווירה המטורללת ידועה מראש. הייחוד של שם טוב הוא באריזה המלבבת, כשהדמיון השופע לא מעוקר למרות ההקפדה על כל פרט ופרט, שום דבר כאן לא מקרי והשליטה אבסולוטית.
"העתיד הוא עכשיו", שר שם טוב ומתכוון, מן הסתם, לעצמו. שם הדיסק, "החיים הם בצד שלי", גם הוא מעביר תחושה דומה של נינוחות. בגיל 40 , כשהוא בפסגת הקריירה האמנותית, כשהשמיים מעולם לא היו גבול עבורו, יכול שם טוב להביט אחורה בלי זעם ולסכם לעצמו בסיפוק שהעבודה הקשה וההיסטוריה המתמשכת (לקח לאיזבו 14 שנה לשחרר את אלבום הבכורה!) השתלמו. עם זאת, עליו לבדוק האם מתחת לעומס הסגנוני, השפה האנגלית, השעשועים הווקאליים והקלילות החוזרת על עצמה, לא נחשפת בסופו של דבר ריקנות גדולה.
נכון, איזבו היא להקה מהנה, יצירתית, מטורפת, חיננית, שופעת קסם, ובמיוחד בעלת חזון ברור. אבל אחרי 23 שנה ביחד היא גם, איך נאמר זאת בעדינות, חוזרת על עצמה, וכשהאמנות לא מפתיעה, וכשהתעוזה היא בעצם שמירה על קיים, הבזוקה נראית כמו עוד מסטיק, ומסטיק הוא בסופו של דבר רק מסטיק, וגם הקיץ הרי עוד מעט ייגמר.
life is on my side. Anova. 41 min - Izabo