הבית
בוקר חם ולח בשכונת גילה בירושלים. כן, גם בירושלים חם מאוד. פרופ' בועז סנג'רו, שעוסק בשעות הבוקר, בדרך-כלל בכתיבת מאמרים ובמחקר, נהנה מקרירות המזגן. הבית כמעט ריק. רינת, אשתו, מרצה כרגע לסטודנטים במכללת רמת-גן; שני הבנים והבת בבית-הספר. רק רודי, תוכי ססגוני, מספק לו חברה וגם צועק מעת לעת. "לפעמים הוא מתרגש ושמח", אומר בעל הבית, אחרי חמש דקות רצופות שבהן רודי צווח ומקפץ בכלוב בהתלהבות. הטלפון מצלצל, אך בעל הבית מתעלם. "אלה שעות שאני מנותק מהעולם, אני עובד. אני עונה רק לילדים לטלפון בשעות הבוקר".
גם כשהבית ריק ממרבית דייריו שוררת בו אווירה משפחתית חמה. עשרה סוגי קורנפלקס עומדים על המקרר; טירת אבירים מלגו, מורכבת חלקית, ניצבת על שולחן הסלון ("בתי באמצע הבנייה"); שלוש ספריות בסלון ובמסדרון עמוסות בספרי קריאה ועיון לכל הגילאים ("אנחנו קוראים המון"); ושבע מערכות שחמט שונות ומיוחדות - בהן מערכת כלים יפנים, אנגלים-מול-צרפתים, מיתולוגיה יוונית ועוד - פזורות על המדפים בבית לשימוש הבנים והאב; הכול משדר "כאן גרים בכיף בני משפחת סנג'רו".
ביוגרפיה מקוצרת
"נולדתי בירושלים, ומאז אני לא מוותר עליה. אבי המנוח היה נהג וחבר אגד. אמי המנוחה הייתה מטפלת בילדים. יש לי שתי אחיות ואח. אני הצעיר. בילדותי לא היה חסר לנו כלום מבחינה כלכלית, אבל היינו רחוקים מלהיות עשירים. גרנו ארבעה ילדים בחדר, ומאוחר יותר שני ילדים בחדר, אבל לא הרגשתי עוני או חוסר.
"הוריי נולדו בארץ ושניהם ממוצא מזרחי. מעולם לא שמעתי בבית דיבורים על פער חברתי. נתקלתי בזה לראשונה בצבא כשהייתי קצין הסברה וקצין הדרכה במדרשה הצבאית לחינוך מפקדים, כאשר אלוף-משנה אודי פראוור, כיום ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, ישב לי על הראש בשיחה של שעתיים, והסביר לי שיש פער חברתי משמעותי. אבל אני גדלתי בבית שבו לא רצו שנדע מדברים כאלה, הדחיקו את זה.
"הייתי תלמיד מצטיין בביה"ס היסודי, ובכיתה ד' הקפיצו אותי כיתה. בתיכון נטיתי לכיוון המדעים, ובמיוחד מדעי הטבע וחשבתי שבאוניברסיטה אלך לכיוון הזה. אבל השירות הצבאי במדרשה לחינוך מפקדים השפיע עליי. עסקנו שם בתוכניות חינוך בנושאים של דמוקרטיה, ציונות יהודית והפער החברתי, והעיסוק בנושאים האלה קרב אותי לתחום המשפט. חלק גדול מהמרצים שהזמנו לתוכניות ההסברה היו משפטנים. וכך, שלושה חודשים לפני סוף שירות הקבע, הקדמתי את השחרור והלכתי ללמוד משפטים. אני לא יכול להגיד אם זו הייתה החלטה נכונה, אבל אני נהנה ממה שאני עושה. אנחנו חיים פעם אחת, אבל אם הייתי חי פעם נוספת אולי הייתי הולך למדעי הטבע, לכיוון פיזיקה ומחשבים, ונהנה עוד יותר".
פלילים,
עריכת דין ואקדמיה
"למדתי באונ' העברית במסלול ישיר לדוקטורט. כבר בשנה הראשונה התחברתי לתחום הפלילי. פרופ' מרדכי קרמניצר, שאצלו למדתי קורסים במשפט פלילי, החדיר בי את האהבה לתחום הזה. בשנה ב' פרסמתי את המאמר הראשון שלי בכתב העת 'משפטים', ובשנה ג' פרסמתי עוד אחד.
"במשך 13 שנים עבדתי כעו"ד וכאיש אקדמיה במקביל. בתור סטודנט מתחיל למשפטים המחשבה שלי הייתה לעבוד רק כעו"ד, אבל תוך כדי הלימודים התאהבתי גם באקדמיה, וכשסיימתי אותם רקדתי על שתי חתונות.
"למרות שהתאהבתי בפלילים, בפרקטיקה עסקתי בעיקר בתחום המשפט האזרחי ובדיני חברות. התיקים הפליליים שלקחתי על עצמי היו פרו-בונו, לא לשם פרנסה, בעיקר כאשר אנשים באו אליי עם סיפור קורע-לב של אדם שהאמנתי שהוא חף מפשע ומרצה מאסר ממושך. טיפלתי בבקשות למשפט חוזר, לדיון נוסף וכדומה.
"השתדלתי להחזיק בשני הדברים, בפרקטיקה ובאקדמיה, אבל במשך הזמן התחוור לי שאין לי מספיק זמן לכתיבה אקדמית. היו לי הרבה רעיונות שרציתי לכתוב, במאמרים ובספרים, אבל לא היה לי זמן. בשלב מסוים חתכתי את הפרקטיקה. מבחינה כלכלית זו הייתה נפילה גדולה, אבל אני שמח כל יום מחדש על הבחירה הזאת".
הרשעת חפים מפשע
"כשנחשפתי לתופעה של הרשעת חפים מפשע, זה גרם לי לסוויץ'. עברתי למחקר ולכתיבה של פרוצדורה פלילית ודיני ראיות, משום שאני מחפש דרכים להקטין את הסכנה של הרשעת חפים מפשע, והמקומות שיוצרים הרשעות כאלה הם בתחום הפרוצדורה והראיות.
"אני וחוקר ששותף איתי לכתיבת חלק מהמחקרים, ד"ר מרדכי אלפרט, מתמטיקאי, מכנים את התופעה של הרשעות חפים מפשע 'עקרון התאונות הנסתרות של המשפט הפלילי'. כאשר יש תקלה במטוס, נדע לכל המאוחר כשהוא יתרסק. תקלה בבלמים של המכונית, גם נדע. גשר שלא תוכנן טוב, יקרוס.
"במשפט הפלילי כשמורשע חף מפשע, שזה דבר שאפשר להקביל לתאונה, רוב הסיכויים שלא נדע על זה לעולם. כל המערכת בנויה להנציח את הטעות ולא לחשוף אותה. הערעור עקר לחלוטין. בית המשפט העליון לא מתערב בממצאי מהימנות, בראיות ובקביעות לגבי עדים. לא חופרים בתיק ולא בוחנים אותו מבחינה עובדתית, ולכן אין סיכוי לגלות את ההרשעות של חפים מפשע, שנובעות בעיקר מקביעה לא נכונה של העובדות.
"עד היום הציעו לנו כמה נחמות. אמרו שזה נדיר מאוד, שהמערכת ממילא משתדלת למנוע את זה וגם שאין ברירה, צריכים לשמור על חוק וסדר כדי למגר את הפשיעה, וזה המחיר. המחקר שלי מראה שכל שלוש הטענות האלה לא נכונות. לגבי שיעור התופעה, יש תחשיבים שמראים שזה ממש לא נדיר. בארה"ב ישנו 'פרויקט החפות' שבו משווים דגימות גנטיות מאסירים עם ממצאים שנשמרו מזירות הפשע, ואין חודש שלא משחררים מישהו שישב עשרות שנים בכלא על רצח או אונס. יש 5% חפים מפשע שהורשעו ויושבים בבתי-כלא בארה"ב. אצלנו מבחינות מסוימות זה יותר גרוע.
"הכרתי ואני מכיר אנשים חפים מפשע שיושבים בכלא. יש לנו 20 אלף אסירים בישראל. להערכתי, 10% מהם חפים מפשע. זה 2,000 אסירים. האם אני יכול לבוא ולהוכיח את זה? לא. קודם כול כי הרשויות, המשטרה והתביעה, בניגוד להוראות החוק, השמידו את ממצאי הדי.אן.איי בתיקים הישנים, ואם היום רוצים לקחת דגימות של אסיר שיושב עשרות שנים בכלא ולהשוות למה שיש בתיק, אי אפשר.
"הבעיה היא, שאף אחד לא מחפש לתקן את המערכת. הסיכוי לזיכוי בישראל הוא אפסי. הפרקליטות דוחפת לעסקאות-טיעון ומבצעת סחיטה של נאשמים כדי שיודו; והשופטים שכחו מה זה לזכות. מרשיעים כמעט את כולם. המערכת הגיעה לאובר-קרימינליזשיין. יש יותר מדי משפטים פליליים בישראל. היא צריכה להתאזן ומהר. לא צריך לרדוף אדם על כל שטות ולהגיש כתבי אישום"
המשטרה
"המשטרה שלנו אלימה מדי. בתקופת ההתנתקות, מנעו בכוח מאנשים להפגין, עצרו תלמידות בנות 13 מעצר ממושך של 39 יום ועשו דברים נוספים מאוד כוחניים. היות שזה עבר בשתיקה, אז אח"כ בעמונה הגיעו לקיצוניות יותר גדולה, שם פרשים הזכירו לי תמונות של קוזקים מתרבויות אחרות. הם היכו בראשים של מפגינים עם אלות תוך כדי רכיבה על הסוס.
"תמונות האלימות שראינו בהפגנת המחאה לא הפתיעו אותי. הבעיה היא, שכאשר המשטרה נוהגת באלימות קשה כלפי מפגינים מהימין, אז לאנשים מהשמאל זה לא כל-כך מפריע, וכאשר המשטרה פוגעת במפגינים מהשמאל, זה לא כל-כך מפריע לאנשים מהימין.
"זה צריך לעניין את כולנו שהמשטרה כוחנית מדי, ומשטרת ישראל היא כוחנית מדי. אולי המקרה הזה של המחאה החברתית - ששם לרוב האוכלוסייה יש סימפטיה למפגינים - יפתח סוף-סוף לאנשים את העיניים והם יבינו שמשטרה כוחנית, שמשתמשת בכוח לא מוצדק זה רע בלי שום הסתייגויות. זה דבר איום ונורא. צריך לשים לזה סוף.
"זה מאוד-מאוד עצוב. במשטרה מתנהגים כמו מדינות עולם שלישי, משטרים חשוכים, שאנחנו בדרך-כלל מסתכלים עליהם ככה במבט מלוכסן ואומרים 'שם זה ככה, לא אצלנו'. בכלל, התפיסה הזאת של המשטרה שאם מפגינים בלי לקבל רישיון מהמשטרה אז זו עבירה איומה, היא מגוחכת. צריך קצת פרופורציה בחיים. יש גם רציחות ומעשי אונס, דברים באמת חמורים. יש גם דברים באמצע, שוד, גניבה, אבל הפגנה בלי רישיון צריך לפזר בכוח? במדינה דמוקרטית היו צריכים לספוג יותר, אפילו לאפשר הפגנה.
"אם לא נציב גבולות לתופעת האלימות המשטרתית, זה יכול להגיע לדברים שרואים רק במשטרים חשוכים. גם אם זה לא יגיע לקיצוניות שרואים אצל אסד, אזרח לא צריך לספוג מכות משוטר, אלא אם הוא מסכן אחרים, ולא התרשמתי שהמפגינים סיכנו אנשים. לא הייתה שום סיבה להכות אותם. בתור התחלה צריך להעמיד לדין את השוטרים המכים, ואולי זו תהיה התחלה של שינוי בגישה".
הפרקליטות
"הפרקליטות היא גוף שיש לו יותר מדי כוח, ופחות מדי ביקורת. ואנשיה משתמשים בכוח הזה לרעה. לא כולם ולא תמיד, אבל כוח הוא דבר שצריך לשים לו מגבלות, כוח צפוי להשחית וכוח בלתי מוגבל הוא צפוי להשחית באופן מוחלט. אני מאתר בפרקליטות את שיכרון הכוח, אנשים חושבים שהם יכולים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם. נכון, לא כולם. יש פרקליטים מוכשרים, שעושים את עבודתם נאמנה, אבל יש תופעות קשות של שיכרון כוח, והיד קלה על ההדק בנוגע להגשת כתבי אישום ובקשות מעצר.
"מי שצריכה לרסן את המשטרה זו הפרקליטות והיא לא עושה את זה, אלא לפעמים מעלימה עין. השופטים היו צריכים לבדוק טוב גם את המשטרה וגם את הפרקליטות, אבל בפועל נוח לשופטים לחשוב שהמשטרה ושהפרקליטות עושות את העבודה כחוק. לכן, אין מי שיחשוף את המקרים שמפירים את ההנחה השגויה הזאת".
זיכוי אולמרט
"הפרקליטות הדיחה ראש ממשלה מכהן ובכך היא השפיעה על תולדות המשפט הישראלי ועל ההיסטוריה של מדינת ישראל. האם הייתה לכך הצדקה? מקריאת פסק-הדין מסתמנת התשובה 'לא' בלמ"ד רבתי. אולמרט זוכה כמעט מכל העבירות והורשע רק בעבירה 'הפרת אמונים', המוגדרת באופן רחב ומעורפל מדיי. מייחסים לקצין משטרה בכיר את האמירה שלפיה 'מכל אדם שניקח וננער, ייפלו לפחות שתי קרציות'. אנשי ציבור בתפקידים בכירים מקבלים אלפי החלטות. אם מאוד רוצים למצוא אצל אחד מהם החלטה שעשויה להיכנס להגדרה של 'הפרת אמונים' - הפרקליטות יכולה לעשות זאת".
יהודה וינשטיין
"אני מאוכזב מהתנהלותו של יהודה וינשטיין כיועץ משפטי. במקומות שהוא צריך היה להבהיר מי היועץ המשפטי לממשלה ומי פרקליט המדינה, משום-מה הוא התיישר עם פרקליט המדינה. לדוגמה, כאשר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת לחצה בכיוון של הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, וינשטיין התהלך שם חבוק רעיונית עם פרקליט המדינה, והסכים איתו שהביקורת תהיה יותר פנימית ומוגבלת, ולא חיצונית. היועמ"ש היה צריך להגיד 'תהיה ביקורת' ולא להתקפל.
"בעיניי הוא אכזבה. הוא גם מתיישר עם הקו של הפרקליטות וגם לא הטביע את חותמו בשום דבר. הוא נראה נגרר אחרי הפרקליטות בכל שאלה שעל הפרק".
משה לדור
"גם מפרקליט המדינה, משה לדור, אני לא מאושר. יש לו את הסממן הזה שמוצאים בפרקליטות, של שיכרון כוח. לא היה מזיק להוריד שם פרופיל. קצת צניעות לא הייתה מזיקה לו ולפרקליטות כגוף".
המועמדות לעליון
"בעוונותיי הייתי מועמד לבית המשפט העליון בסבב המינויים האחרון לפני כחצי שנה, והיו גם מי שרצו להכתיר אותי כמועמד המזרחי. אני רוצה להאמין שהציעו אותי כמועמד בגלל כישוריי המשפטיים ולא בגלל שאני יוצא עדות המזרח. מצד שני, לא מפריע לי אם מישהו רוצה להכתיר אותי בתור המועמד הזה. אני לא מתבייש בזה, להיפך.
"לא נבחרתי, אבל גם לא היה לי חלום להתמנות לעליון. הפתיע אותי כשהתקשרו מהוועדה למינוי שופטים, ואמרו לי שכמה חברי ועדה ביקשו להוסיף אותי לרשימת המועמדים. אי אפשר לומר 'לא' לשפיטה במוסד הגבוה במדינה, אבל פתרו לי את הדילמה".
סדר יום אופייני
"היום שלי מחולק לשניים. בבקרים שאני לא מלמד, אני מתנתק מהעולם עד הצהריים. אלה השעות הפוריות שלי והן מוקדשות למחקר ולכתיבה. רק לילדים אני עונה בטלפון, כדי לוודא שהכול בסדר, אם הם כבר מתקשרים.
"בצהריים אני אוסף את בתי אבישג מביה"ס, ואם צריך אני מביא גם את הבנים התיכוניסטים, מאכיל אותם, נמצא איתם כמה שעות, וכשאני רואה שלא צריכים אותי אני חומק חזרה למחשב, וממשיך לכתוב. אבל בשעות אחה"צ והערב אני עושה דברים פחות יצירתיים. אני יכול לעבוד על הערות שוליים של מאמר, לתקן דברים, אבל אין לי את היצירתיות של הבוקר.
"בימים שאני מלמד, שלוש פעמים בשבוע, זה אחרת לגמרי. אני משתדל להיות מבוקר עד ערב במוסד שבו אני מלמד, זמין לסטודנטים גם אחרי ההרצאה".
פנאי
"אני אוהב קולנוע, אמריקני וגם אירופי, צרפתי, ספרדי. אשתי ואני תמיד הולכים לפסטיבלים בסינמטק. אני אוהב את וודי אלן וקלינסט איסטווד, שכשחקן היה מאוד קשוח וכבמאי התגלה כאחד האנשים הכי רגישים.
"בנוסף, אני אוהב לקרוא ספרות יפה כל יום לפני השינה. תחביב נוסף הוא משחק השחמט. אני מאוד אוהב לשחק עם הבנים שלי. אני רואה מעט טלוויזיה, לא יותר מדי. אף פעם לא אראה סדרה, למשל, כי זה מבזבז יותר מדי זמן. אני מקפיד לראות את 'רואים עולם' של יעקב אחימאיר פעם בשבוע, ואת 'היום שהיה' של גיא זהר ונסטלי ברדה בערוץ 10".
על הנייר
"אני לא מאוד מחובר לטכנולוגיה, אייפדים, מחשבים וכד'. אני עדיין צריך את הנייר. אני מדפיס מאמרים, מצלם מספרים, אף פעם לא קורא על המסך. אני גם צריך שיהיה לי כל דבר פיזית, בנייר, גם את מה שאני כותב. אני תמיד חושש שאם זה על המחשב זה עלול להיעלם. כשיש לי נייר, אני מרגיש בטוח יותר. אני שומר הכול. יש לי טונות של קלסרים מאוחסנים במחסן".
פשרה מתמדת
"אני לא פריק של ניקיון, אבל אמי הנחילה לי כמה דברים יסודיים בתחום הסדר והניקיון. אני אוהב שהבית מסודר ונקי. יש לי אישה בלגניסטית ואני טיפוס מסודר, אז אנחנו חיים בפשרה מתמדת בעניין הזה. בדרך-כלל יש פה מאבק מתמשך בין הבלגן שיוצרות רעייתי ובתי לבין הסדר והניקיון שאני רוצה. הבנים לא עושים בלגן. אז אני מסדר אחרי הבנות כל הזמן".
קריירה חלופית
"בעבר חשבתי ללמוד משהו שקשור למדעי הטבע. אבל טוב לי עם מה שאני עושה, ואין לי חלומות לעשות משהו אחר. יש לי מזל שאין להרבה אנשים, שאני גם משיג פרנסה וגם נהנה ממה שאני עושה".
תגובות
"אמירות מכלילות וחסרות בסיס"
דובר המשטרה מסר בתגובה: "מדובר באמירות מכלילות חסרות בסיס, שאינן נשענות כלל על תשתית עובדתית כלשהי, וכל תכליתן להשחיר את פניהם של עובדי ציבור מסורים ונאמנים. משטרת ישראל פועלת על-פי חוק, תחת בקרה פנימית וחיצונית מתמדת, וכל אמירה משתלחת אחרת חוטאת לאמת. המשטרה מכירה בחשיבותם של ערכי היסוד במשטר הדמוקרטי בדבר חירויות המחאה, ההפגנה וההתקהלות, לצד חופש הביטוי והדעה הנתונים לכל אזרח בישראל. יחידות המשטרה והמפקדים הונחו לוודא מתן אפשרות לממש כל ביטוי של מחאה אזרחית לגיטימית, תוך גילוי רגישות נדרשת ואיפוק במסגרת ההתמודדות עם ביטויי המחאה, לצד נקיטת צעדי אכיפה נחושים ומרתיעים כלפי מי שמבקש להפר את החוק והסדר, ולפגוע שלא כדין בשגרת החיים של התושבים. צר לנו על הדברים שטוב היה אם לא היו נאמרים כלל".
דוברות משרד המשפטים מסרה בתגובה: "היועמ"ש עומד בראש התביעה הכללית בישראל ומנחה את כל גופי האכיפה בישראל, לרבות הפרקליטות. החלטת היועץ המשפטי לממשלה להקים גוף ביקורת למערך ייצוג המדינה בערכאות פורסמה ברבים, על נימוקיה, ומדברת בעד עצמה. הפרקליטות היא גוף מקצועי וערכי, והטענות שהועלו הן חסרות יסוד".
רזומה
אישי: פרופ' בועז סנג'רו (49), נולד ומתגורר בירושלים. נשוי בשנית לד"ר רינת קיטאי-סנג'רו, מרצה למשפט פלילי, ואב לנמרוד וליפתח (בניו מנישואיו הראשונים) ולאבישג (בתו מנישואיו לרינת)
מקצועי: מרצה בכיר וראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולגיה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן, שהקים ב-2004. פרסם עשרות מאמרים, ספרים וקטעי עיתונות בתחום הפלילי.
מהמבקרים את המשטרה, הפרקליטות והמערכת המשפטית. עמד בראש המקטרגים על מדיניות בית המשפט העליון בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף, ודובר נלהב למען חופש הביטוי של מפגינים והזכות להפגין
מזכה: בימים אלה חוקר את תופעת הרשעת חפים מפשע בישראל. כותב ספר בתחום לציבור הרחב כדי להעלות את הנושא לתודעה, וכן מקדם מהלכים להקמת מערך ביקורת שימנע הרשעות שווא של חפים מפשע