הרשו לנו לתת עצה קטנה למשרדי רואי החשבון המתחרים בסומך-חייקין: אל תמהרו. אל תתחילו להתכונן להשתלט על תיקי הביקורת בבנקים שעליהם גד סומך ייאלץ לוותר, אל תתחילו להרהר בהכנסה השמנה שצפויה לכם (100 מיליון שקל בשנה) מהבנקים.
שינוי במפת השליטה של משרדי רואי החשבון במגזר הפיננסי לא צפוי בזמן הקרוב, או בכלל. קשה לנו לראות את גד סומך - אחד האנשים החזקים במשק, המקורב לבעל השליטה בבינלאומי צדיק בינו, מקורב מאוד למנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק-עמינח ולגורמים רבים במגזר העסקי - מפסיק להיות רואה החשבון המבקר של הבנקים.
עושים קולות
העובדה שפירמת סומך-חייקין היא רואה החשבון של כמעט כל הבנקים בישראל אינה סוד. קרן המטבע לא חשפה זאת בדוח שלה מפברואר השנה. זו עובדה גלויה, שמופיעה מדי רבעון בדוחות הכספיים.
גם פוטנציאל התלות וניגודי העניינים ידוע זה מכבר, והמפקח על הבנקים לא זקוק למשלחת קרן המטבע ש"תחשוף" את הבעיה. ועדיין, המפקחים לדורותיהם לא מצאו לנכון לטפל בסוגיה זו. אפשר להעריך שאם בנק ישראל היה רוצה לטפל בריכוזיות הביקורת, היה עושה זאת מזמן.
אפשר להבין את בנק ישראל. לרגולטור יש משאבים מוגבלים, ולבנק ישראל יש מספיק נושאים על סדר יומו: הריכוזיות בענף הבנקאות, יישום המלצות ועדת זקן, שוק המשכנתאות, יציבות הבנקים לנוכח המשבר באירופה ועוד.
עם כל הכבוד, סוגיית הריכוזיות של רואי החשבון אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות. מה גם שאין תלונה ספציפית על איכות העבודה של סומך-חייקין, אלא רק על פוטנציאל ניגוד העניינים של ריכוז כל-כך הרבה בנקים בפירמת רואי חשבון אחת.
אז למה בכל זאת מודיע בנק ישראל כי יטפל בסוגיה? כי מאז ש"גלובס" חשף בשלהי פברואר את טיוטת דוח קרן המטבע, וביתר שאת לאחר שהדוח פורסם רשמית, נהפכה סוגיה זו לפוליטית; יו"ר העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', שלחה מכתב חריף והפעילה לחצים לקבלת תשובות ולטפל בנושא. נדרשו לרגולטור 3 חודשים להשיב ליחימוביץ' כי "יבחנו צעדים".
ואל תטעו, אמנם 3 רגולטורים עושים קולות שיטפלו בסוגיה, אבל כשרגולטור רוצה לטפל בנושא, הוא פשוט מטפל בו - ולא שולח מכתבים מעורפלים.