יוון הפכה בישראל לשם נרדף לכל מה שרע בעולם. היא התירוץ האולטימטיבי לכל גזירה שמונחתת עלינו. אולי זה רק נדמה לי, אבל היום הורה יכול גם להכות את בנו ולהצדיק זאת בכך שרצה למנוע מהבן להיות "חסר אחריות כמו היוונים" לכשיגדל.
אז חשבתם שיוון זה רודוס, חופים והיסטוריה מפוארת? תחשבו שוב.
זה פשוט - מאיראן כבר קצת נמאס לשמוע, השם סודן כבר הפך לנפוץ כמעט כמו אתיופיה, כך שהוא לא מרגש ומרטיט כמו בתחילת העליהום. אז צריכים ריגוש חדש. ישבו ראש הממשלה ושר האוצר וחשבו, והגו תוכנית מופלאה חדשה: יוון היא התגשמות כל הסיוטים של הישראלי.
הפעם האחרונה ששמענו כל כך הרבה את שם המדינה הזו הייתה בסדרת היורוליג של מכבי תל אביב נגד פנאתנייקוס. וגם אז הפסדנו.
ועכשיו, איזו עדנה קיבלה המדינה הזאת אצלנו! כל הכבוד לנו. מחלקות ללימודי יוון באוניברסיטאות גוססות, את הדמוקרטיה שהומצאה שם אנחנו מבזים כל יום. אבל רגע! משבר כלכלי, נו זה כבר משהו שאפשר לעבוד איתו.
"הבור העמוק בהכנסות המדינה שיצר נתניהו בעקשנות, מקרב אותנו ליוון, שגם היא קרסה אחרי הטבות מס מופרזות לחברות", אמרה היום שלי יחימוביץ'. איך שהיא הכניסה לביבי, אין דברים כאלה, בחיי. המדינה הזאת מספיק דפוקה בעצמה, תודה רבה, אין לנו צורך בהשוואות המופרכות הללו. גם אין צורך להיכנס למשחק של ראש הממשלה ושר האוצר ולהפוך את יוון לאיראן החדשה.
למה להשוות?
כאילו שיש מקום להשוואה. כדי לומר שצעד מסויים (בין אם של נתניהו או של החלופה שמציעה יחימוביץ') יוביל למצב שקיים במדינה אחרת, זה אומר ששתי המדינות מתנהלות בצורה זהה. וזה הרי לא שממשלת ישראל, כמו הממשלות האומללות הקודמות ביוון, מסלפת נתונים כלכליים כדי לחפות על חוסר התאמתם לחזון הכלכלי.
אה, רגע, מה שיעור האבטלה שוב? כבר התבלבלתי, מזל שראש הממשלה אומר שבסופו של דבר יישאר יותר כסף בכיס של השכבות החלשות ומעמד הביניים.
יש להם, ליוונים, אמרה כזו: "חופש או מוות". כרגע נראה שאין מנהיג בישראל שמעדיף חופש על פני האפשרות השנייה. אז הנה הצעה לפוליטיקאים: בואו נשחק במשחק "יוון". בכל פעם שנתניהו, שטייניץ או פוליטיקאי אחר ישתמש בשם המדינה לשם הפחדה, הוא ייפסל במשחק ויצטרך לבחור בחופש ולא במוות: לגבות את הרווחים הכלואים, למשל, ולא להעלות את המע"מ.