בתוך הניתוחים האינסופיים של המשבר הכלכלי באירופה, מרבית העולם אינו שם לב כי מי שיקבע לאן מועדות פניה של הכלכלה העולמית בחודשים הקרובים הן דווקא מדינות המזרח, ואולי גם ארה"ב.
אותה סין, שבמשבר של סוף 2008 הגבירה את הפעילות הכלכלית באמצעות העלאת האשראי ב-150% והזרמה פיסקלית של כ-580 מיליארד דולר, הצליחה למתן את הירידה בביקושים העולמיים, עד שארה"ב החלה לנקוט צעדים משמעותיים בתחום המדיניות המוניטרית; נמצאת היום בנקודת מוצא שונה.
יש בה בועת נדל"ן שהממשלה החליטה לפוצץ. עיקר הצמיחה שלה נובעת מהשקעות הנעשות על-פי פקודה ולא על-פי כדאיות כלכלית. הצמיחה שלה כיום אינה מעל 7%, כפי שהשלטונות מבקשים שנאמין, אם לשפוט על-פי צריכת החשמל. אבל הבעיה האמיתית שלה טמונה בשיעור החיסכון הבלתי-יאומן, שעומד על 45%.
כל עוד הממשלה אינה עושה מאמצים להגדיל את הצריכה, אין סיכוי לגרום להעלאה משמעותית בביקושים העולמיים. ואם סין לא מעוררת את הביקושים - אף גורם אחר לא יוכל לעשות זאת.
סין אולי תעשה מעשה, ואולי לא. על כך מתנהל בימים אלה ויכוח בהנהגה הסינית. עד כה היא הפחיתה פעמיים את שער הריבית, אך זה לא יעזור לצריכה ולהגדלת היבוא כל עוד הם ימשיכו במגמת פיחות המטבע לאחר ייסוף של מספר שנים.
על העולם המערבי לקוות שסין תעשה סדר במערכת הבנקאות שלה, שמתחת לשטיח מסתירה חובות רעים שנערמים בשל הלוואות גרועות שניתנו לממשלות מקומיות במחוזות.
אירופה אינה רלבנטית
אם לא סין, על אירופה לשאת עיניה למדינה אחרת במזרח: יפן, שצפויה להתחיל בקרוב בהרחבת השקעותיה ברשת החשמל, לאחר קריסת תחנות הכוח בפוקושימה ושאר נזקי הצונאמי. ממשלת יפן מתכננת להעניק הלוואות בהיקף של כ-10 מיליארד ין לחברות, בכדי שיעשו שופינג וירכשו חברות בחו"ל, תוך ניצול חוזקו של הין. בכך תהפוך יפן למתחרה של סין, שממשיכה גם כן במסע הרכישות שלה בחו"ל, בעיקר של חברות תשתית.
גם ברזיל מהווה קרן אור. היא מגלה נחישות במדיניות הכלכלית שלה, והיא אחת הבודדות שקרן המטבע הבינלאומית הגדילה את תחזית הצמיחה שלה ל-4.6% לעומת 2.5%. היא גם מעודדת צריכה ויכולה לסייע לעלייה בביקושים.
הודו, לעומתה, שיש שראו בה תקווה, לא תוכל להושיע, על רקע הגירעון הגדל במאזן המסחרי, האינפלציה הגבוהה והניהול כושל של המשק.
ומה עם ארה"ב? הכלכלה הגדולה והחשובה ביותר בעולם, מגלה סימני התאוששות, שצפויים להתגבר ב-2013 ולהיות מתורגמים לעלייה בתוצר של 2.3% לעומת 2% השנה.
כבר עתה רואים עלייה בבנייה החדשה למגורים בשל הירידה בריבית על משכנתאות, הנעזרת בהתערבות הפד שרוכש אג"ח ארוך טווח ומוכר אג"ח קצר. כמו-כן ישנה התעוררות בענף הרכב, עלייה מסוימת בייצור התעשייתי, ואפילו ירידה מחודשת בחיסכון. למרות כל אלה, עדיין אין בכוחה לעזור לכלכלת העולם, כפי שעשתה לאחר מלחמת העולם השנייה עם תוכנית מרשל.
היום, יותר מתמיד, על המערב להכיר בכוחן של סין וברזיל, ולהכניסן למועדון המדינות המחליטות והאחראיות. שיתוף-פעולה בין סין לארה"ב חיוני, כי אירופה הגריאטרית כבר אינה מתפקדת. אפילו הקנצלרית מרקל, שפעלה היטב בשנים האחרונות, מגלה סימנים של מנהיגה שאיבדה את חוש ההתמצאות בזמן משבר.
התקוות וההערכות הן שארה"ב תיטול מחדש את המנהיגות לאחר הבחירות בנובמבר. אבל העולם לא יכול להרשות לעצמו להמתין עוד שלושה חודשים. עד נובמבר נגלה שהעולם עובר תהליך של "יפניזציה" - ריביות נמוכות, ירידה בכדאיות להשקיע, צמיחה נמוכה ומלחמות סחר. המלחמות בתחום המטבע יגברו, וכל מדינה תנסה לפחת את המטבע שלה.
המסקנה היא, שההצלה המיידית תגיע ממזרח, ואילו הסיוע בטווח הארוך יגיע מתוך מנהיגותה של ארה"ב. אירופה אינה רלבנטית היום, כפי שלא הייתה מאז תום מלחמת העולם השנייה.
הכותב הוא כלכלן בכיר ויו"ר הון ליין