נורת האזהרה שהדליק סקר "גלובס" בשבוע שעבר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, צריכה להמשיך ולהבהב ואפילו להתחיל להשמיע קולות של סירנה. אחרי הגזירות הכלכליות והמסים שהועלו השבוע, ממשיך הליכוד לאבד מנדטים.
מסקר מכון המחקר של רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" ביומיים האחרונים, עולה כי בתוך שבוע איבד נתניהו עוד מנדט והליכוד מגיע לשפל של 27 מנדטים. כשהמנדט הזה מצטרף לחמשת המנדטים שאבדו לליכוד בחודשיים האחרונים, כבר ברור שלא מדובר במשבר רגעי וחולף אלא במגמה ארוכת טווח. לא מדובר בקריסה, גם לא בנפילה, אבל ההיחלשות הזו ללא ספק מעלה את מפלס הדאגה בליכוד.
במאי עוד היו לנתניהו 33 מנדטים, תאריך לבחירות ותוצאה בטוחה ביד. עכשיו, אחרי הדרך העקלקלה וההרפתקנית שבחר בה, הוא נשאר ללא תאריך, ללא מנדטים, וגם עם תוצאה הרבה יותר נמוכה.
אי אפשר לקשור את אי שביעות הרצון מנתניהו ומהליכוד רק בגזירות הכלכליות ובמסים. בחודשים האחרונים קידם נתניהו לא מעט מהלכים שפגעו בו, החל מהקמת ממשלת האחדות ופירוקה, דרך גיוס החרדים ומסמוס גיבוש חלופה לחוק טל, עבור במהלך המביך והכושל לפירוק קדימה, ועכשיו, הגזירות הכלכליות שהוא מנחית על הציבור. הצעדים הכלכליים הם רק הקש ששבר את גב הגמל, והציבור מעניש את ראש הממשלה בקלפיות.
סקר סמית/גלובס מגלה כי קרוב למחצית האוכלוסייה לא מרוצים מהמדיניות הכלכלית של נתניהו. רוב הציבור חושב שרוב ההחלטות הכלכליות שהעביר השבוע נתניהו אינן מוצדקות. בכל פעם ש-46% האלה מגיעים לקופה בסופר, הם נזכרים בנתניהו. הוא פגע ישירות בכיסם ופער להם חור בארנק. רובם כועסים על העלאת המע"מ יותר ממה שהם מוטרדים מהעלאת מס ההכנסה או מהעלייה במס הקנייה על בירה וסיגריות. תוריד לנו מס הכנסה, הם אומרים לנתניהו, רק אל תעלה את המע"מ.
שר רווחה במלוא מובן המילה
לפי הנתונים האלה שר הרווחה, משה כחלון, צדק כשהחליט להצביע נגד הגזירות. הוא משקף נאמנה את רצונו של הציבור ששלח אותו לכנסת. מבין שרי הליכוד כחלון הוא היחיד שהשמיע את קולן של השכבות החלשות, שחלקן נמנה על הציבור המסורתי של מצביעי הליכוד, והוכיח שהוא שר רווחה במלוא מובן המילה, לא רק על פי התואר והטייטל. בעוד שרים יצאו ברדיו נגד העלאת המסים אבל הצביעו בעד, כחלון שתק, והצביע נגד.
בלשכת ראש הממשלה רתחו על כחלון. טענו שהוא טראבל מייקר וכינו אותו בשמות. אבל איכשהו בתוך יממה הפך השר חביב-הקהל מאתון שבעטה לפרה חולבת. ככה זה אצל נתניהו.
כש-400 אלף איש הפגינו בתל אביב, היה זה כחלון שנשלח אל אולפני הטלוויזיה. ראש הממשלה ראה בו היחיד שיכול לעמוד אל מול המפגינים וגם לשכנע. אחרי שכחלון העביר את הרפורמות בסלולר, לא שכח נתניהו באף נאום להזכיר את "הרפורמות שהעברנו בענף התקשורת" וקרא לכולם להיות כחלונים. אבל נתניהו כמו נתניהו. משתמש וזורק. כנראה שגם רה"מ נחשף לסקרים דומים שגילו שהציבור לא משתגע מהיוזמות הכלכליות החדשות. אחרי שזרק את כחלון ביום שני - הגיע הזמן לחבק בשלישי, ומאז מגדירים את כחלון בסביבת ראש הממשלה כ"קלף החברתי של הליכוד". מעניין מה הוא יעשה עם כחלון אחרי הבחירות כשיסיים להשתמש בו. האם הוא שוב יקרא לשרים להיות כחלונים?
הציבור מקבל בהבנה
חזרה לסקר. 16% מהציבור, על פי הסקר, הם הקפיטליסטים האחרונים. הם סבורים שהגזירות היו בחלקן מוצדקות. הם כנראה אלה שמחזיקים בתפיסת פישר-נתניהו ומקבלים בהבנה את הגזירות. הנתון המפתיע ביותר בסקר הוא זה המעיד על כל ש-38% מהציבור מקבלים את שורת הגזירות הכלכליות בכעס מהול בהבנה. אלה הם כנראה אלו שמבינים שאסור שהמציאות הכלכלית ביוון ובספרד תגיע לישראל, אבל באופן פרדוקסלי הם מעדיפים לראות אותה משם, ומבלים את זמנם בדיוטי פרי בהמתנה לטיסות הצ'רטר לכרתים וברצלונה.
יחסית לתיאורים הקטסטרופליים של חלק מדוברי האופוזיציה, הציבור מקבל בהבנה מסוימת ובבגרות את הצעדים הכלכליים. נתניהו יודע שזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. הנתון הזה כנראה מסביר את הירידה המינורית של מנדט אחד בלבד שאיבד השבוע נתניהו. בקרוב יפורסמו סקרים אחרים שצריכים להדאיג אותו הרבה יותר.
נקמת מש' לפיד
שבוע של העלאת מסים והטלת גזירות אף פעם לא יכול להיות טוב עבור ראש ממשלה. מתברר שהשבוע הזה עוד הרבה פחות טוב עבור קדימה (4) והיא בקושי מגרדת את אחוז החסימה. בשבוע כזה הליכוד צריך להיות המפסיד העיקרי, אבל קדימה לוקחת את הבכורה. יש לה כנראה חיים משלה, או יותר נכון מוות משלה. היא כמעט ולא קיימת, ומתחילה להיעלם מהתודעה. אנשים שמצביעים לה מתביישים לומר את זה בקול. הם לוחשים כל כך בשקט שכמעט אי אפשר לשמוע. עוד מעט גם לא יהיה להם נעים להודות שאי פעם הם הצביעו לה. מעניין אם מופז וחבריו ימשיכו לקדם את המהלך להעלאת אחוז החסימה. כנראה שלא.
בכנסת הבאה, קדימה בקושי תהיה. זו שירת הברבור שלה. וככל שקדימה יורדת, יאיר לפיד עולה (13) ונוקם את נקמתו של אביו. בעוד הקמת קדימה ב-2006 סיימה את דרכו של טומי לפיד והביאה לסילוקה של שינוי מהמפה הפוליטית, בחירות 2013 יביאו לעלייתה של משפחת לפיד. נקמת ילד קטן.
28 המנדטים שמותירה אחריה קדימה מחפשים עכשיו אלטרנטיבה. בעזבונה נמצאים 700 אלף איש שצריכים להצביע למישהו. כרגע הם מתפזרים בין "יש עתיד" לעבודה ויחימוביץ'. שניהם מייצרים יחד אלטרנטיבה לנתניהו ולוקחים את קולות קדימה. נתניהו משלם מחיר כבד על מדיניותו החברתית ומי שמתחזק הם אלו המזוהים עם המחאה. אפילו אהוד ברק עולה ולוקח מנדט. רק הליכוד סיים כרגע להרוויח מקריסת קדימה.
מי שמהמר על קיום הבחירות במועדן - יכול לשים על זה כסף. כל עוד סדר היום יהיה חברתי-כלכלי, נתניהו ימשיך להיחלש והעבודה תמשיך להתחזק. וכשזה המצב - נתניהו יעשה הכול כדי להרחיק את הבחירות כמה שאפשר.
לחץ והיסטריה של ביבי
לא צריך להיות גאון בשביל להבין שאם ראש הממשלה מתראיין בארבעה כלי תקשורת בו זמנית, משהו לא בסדר. השבוע רץ נתניהו כאחוז אמוק אל אולפני הטלוויזיה. הוא רצה לשדר מנהיגות, אבל יש מי שסבור שהוא שידר לחץ והיסטריה. הוא לא עשה את זה לחינם. הוא מבין שתקופת השפל הכלכלי לא תהיה טובה לליכוד ועל פי הסקרים כבר עכשיו, עוד לפני שהמיתון כבר ממש כאן, גורמי האופוזיציה החברתיים מתחזקים באופן דרמטי והליכוד הולך ונחלש.
בעוד עבור נתניהו מדור בראיון נדיר, יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', משחררת הצהרות מבוקר ועד ערב ומפטפטת את עצמה לדעת. לא הייתה כמעט תחנת רדיו, אתר אינטרנט זניח, או ערוץ טלוויזיה, חוץ מאל ג'זירה, שבו לא התראיינה. העיסוק בכלכלה טוב ליחימוביץ' והעבודה ממריאה ל-19 מנדטים. ככל שנתניהו יורד, שלי עולה והפער הולך ומצטמצם.
וזה בדיוק מה שעמד מאחורי הבליץ של נתניהו - שינוי סדר היום והעלמת הגזירות הכלכליות לטובת הכנת המקלטים והצטיידות במסיכות אב"כ. בתוך 14 דקות של ראיון הצליח נתניהו לשנות את השיח. גזירות ומסים אאוט, איראן אין. אלא שכמה שעות לאחר שהודפסו העיתונים כשמסרים של הפחדה מתנוססים על גביהם, הגיע שר האוצר להסכמות עם החרדים, והכול התהפך שוב.
אבל אי אפשר להפיל הכול על שטייניץ. אם מישהו היה זקוק שוב לתזכורת מי הוא שר האוצר, אז נתניהו עשה סדר בדברים. כשראש הממשלה רוצה להכריז על גזירות, הוא מושיב את שטייניץ לידו. גם שרון עשה את זה. ב-2003 שר האוצר נתניהו היה השכפ"ץ של ראש הממשלה אריאל שרון, אלא ששרון לא נפגע כתוצאה מהמדיניות האגרסיבית של שר האוצר שלו. הוא השכיל להציב חיץ בין האוצר לראש הממשלה והנפגע העיקרי היה נתניהו. כשנתניהו מושיב את שטייניץ לידו, זה בדיוק מה שהוא מצפה שיקרה, ששטייניץ יחטוף את כל הריקושטים. אבל אחרי שחבט בו כל כך הרבה פעמים, שטייניץ לא נתפס כיישות פוליטית עצמאית, והרפש עף בכל זאת על ראש הממשלה. שטייניץ לא יהיה השכפ"ץ של נתניהו ולא יחטוף את האש במקומו גם אם יהיה צמוד אליו 24/7.
שיא הציניות: 4 שרים בלבד השתתפו בהצבעה על הגזירות
העלאת המסים שאושרה בממשלה מטרידה מאוד את מעמד הביניים, אבל הרבה פחות את השרים. בשעה 18:00, בעת ההצבעה על העלאת המע"מ, מס ההכנסה והקיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה, היה חדר ישיבות הממשלה כמעט ריק מאדם. מתוך 29 השרים שהופיעו בבוקר לתחילת הישיבה, שרדו רק ארבעה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר האוצר, יובל שטייניץ, שר החוץ, אביגדור ליברמן, והשר יוסי פלד. שאר 25 השרים השאירו פתקי הצבעה עם עמדתם והלכו לדרכם.
המצגות וההסברים הכלכליים ממש לא עניינו את השרים, וכבר במהלך הישיבה הגדירו כמה מהם את הדיון כ"משעמם", ו"מנומנם" והחליטו לפרוש לענייניהם. מרביתם לא שרדו אפילו עד ההפסקה שהייתה בשעה 14:00. גם אלו שהחליטו להיכנס לדיון לאחר ההפסקה, עזבו אותו זמן קצר אחר כך כשהם מותירים אחריהם פתק עם עמדתם. גורמים בממשלה שרגילים במראות האלו הביעו תהיה האם המספר הנמוך של המשתתפים בהצבעה היה יורד עוד יותר אם נתניהו לא היה נתון בגבס ושטייניץ לא היה זה שמעלה את ההצעה.
