הדיון סביב סוגיית "שוויון הנשיאה בנטל" בנוגע לחוק טל שגוי מיסודו; הוויכוח אינו נתון סביב הרציונאל של הצורך בנשיאה בנטל של כל אזרח בישראל. יתרה מכך - הציבור החרדי רואה חשיבות עליונה בכל מה שקשור לערבות הדדית ולנשיאה בנטל, התחשבות, הצורך של האחר.
הוויכוח דומה ביסודו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. זהו ויכוח השקפתי בעיקר והרבה פחות פרקטי; ויכוח בו שני הצדדים לא מתמודדים באותו המגרש. ליבת הוויכוח לא ניתנת לגישור, כל אימת שאלו מאמינים בכוחה של התורה להגן ולהציל מכל רע, ואלו מאמינים בכוחו הבלעדי של צה"ל להגן מפני האויב. סוגיית הנשיאה בנטל איננה רלוונטית עוד משום שלדידם נושאים הם בנטל לא פחות מחיילי צה"ל, ויתרה מכך - על חיילי צה"ל לסייע לבני הישיבות בנשיאה בנטל הלימודי ובכך להגן טוב יותר על מדינת ישראל ואזרחיה.
יש להבחין בין פטור משרות על רקע מצפוני (ערבים ישראלים), פטור על רקע דתי ופטור על רקע יהודי. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל היא רודם כל מדינה יהודית. הפרדה משמעותה ביטול הזכות למדינה דמוקרטית שכן יכולתנו לשבת במדינה שקדמו לנו הערבים נגזרת מכך שתורתנו מקנה לנו את הזכות הבלעדית לשבת פה לעולם. אותה התורה אף מצהירה על חיוב לימוד התורה ועל הגנתה מפני אויבי העם היהודי, כך שהגדרתנו כמשתמטים נוגדת את צדקת דרכה של המדינה בכלל, וצה"ל בפרט.
סוגיית חוק טל הפכה למלחמת דת, כשהמפסיד הגדול מביטול החוק יהיה זה דווקא צה"ל משום שאם עד עתה לא היה נהוג בקרב הציבור החרדי להתגייס, ייהפך עתה הדבר ל"יהרג ובל יעבור", ויותר מכל - למלחמת דת עקרה מתוכן.
איש אינו מאמין שממועד פקיעת החוק יתדפקו על דלתות צה"ל רבבות חרדים להתגייס ברצון. מיותר לומר שהציבור החרדי יראה בכך סדין אדום ויילחם בכל כוחו כנגד הרצון להוציאו מבית המדרש ולגייסו לצה"ל. בכך, המיעוט שכן היה מתגייס יוותר על כך ויבחר לו דרך אחרת - ובכך יינזק צה"ל במישרין וגם שוק העבודה יינזק בעקיפין.
ביטול החוק התקבל בקרב הציבור החרדי באדישות ובחוסר עניין מופגן. המהלך נתפס כניסיון פופוליסטי של נשיאת ביהמ"ש העליון היוצאת, דורית בייניש, לסיים את תפקידה במהלך גרנדיוזי כמו ביטול חוק טל ובניסיון נואש להעלות את אחוזי התמיכה הזעומים שלה ערב פרישתה מתפקידה כנישאת בית המשפט העליון.
דומה שבכל הסערה הציבורית הנוכחית נדחקו משולחן הדיונים 3 סוגיות חשובות מאוד: האם צה"ל זקוק לחיילים חדשים בנוסף למה שעומד לרשותו כיום? האם צה"ל יכול להיערך לקליטת החרדים מבחינה טכנית, קרי הקמת לשכות גיוס, אימון רבבות חיילים בעת ובעונה אחת, לציידם בנשק וקליטתם כחיילים מן המניין בשורות צה"ל, תוך סיפוק צרכיהם הדתיים? שלישית, האם צה"ל, שהצהיר על ביטול אימונים והפסקת רכישה של מערכות הגנה מחוסר תקציב - האם לאותו צה"ל יש מספיק כסף לקלוט לשורותיו כל כך הרבה חיילים?
זהו ויכוח שיש בו רק מפסידים. זה ויכוח שאיש לא ייכנע, שאדם לא יוותר. זה ויכוח על ערכים, על סגנון חיים, על תרבות. ויותר מכל - זה ויכוח על ההיסטוריה של הדת והמדינה, של היהדות והדמוקרטיה.
* הכותב הינו תלמיד ישיבה