"הפרלמנט" תוכנית הסיום, ב' 21:50, ערוץ 2
מבריקה, כייפית - ומהערב: קצרה מדי. כך אפשר להגדיר את העונה שהייתה מושב הקיץ של "הפרלמנט". מה שנראה כמו ניסיון נואל למצוץ עוד טיפה מלימון ההצלחה של "ארץ נהדרת", התגלה כהברקה. משפטים כמו "קודם נעלה את אמא, אחר כך תוריד מיילים", ובמיוחד: "היום אין יותר אשכנזים-מזרחים. היום כולם מזרחים", יישארו איתי לפחות עד לעונה הבאה. בבקשה אל תיקחו את הזמן.
חייך אכלת אותה!
"יצאת צדיק", ב' 21:00, ערוץ 2
תוכניתו של חיים הכט מובילה את טבלאות הרייטינג בשבועות האחרונים. מה זה אומר עליה? מה זה אומר עלינו? לכאורה מדובר בתוכנית חשובה: ליקויים צרכניים חמורים נחשפים. פעם זה מזגן תקין שמאובחן כמקולקל, פעם זה מקרר שפועל כהלכה, אך "המומחה" קובע אחרת. לפעמים מדובר בעבירות חמורות יותר: הצעת טיפול שיניים למי שאינה זקוקה לו הוא הרבה יותר מהחלפת טרמוסטט למזגן, גם חבלה מכוונת (לכאורה) בגלגל שנכנס למוסך עגול ושלם, נראית על פניה כעבירה פלילית של ממש. עדיין, רוב העבירות שנחשפות בתוכנית (למעט אלה של רופאי השיניים), נראות קלות: תחמנות של מי שהוזעק לקריאת שווא של לקוח, ומנסה להחזיר לעצמו את דמי הנסיעה.
אפשר להתייחס ל"יצאת צדיק" כתוכנית צרכנות חשובה. מצד שני, היא לא ממש משנה אותנו כצרכנים. להיפך, היא מוכיחה לרוב עד כמה הנורמות כאן ירודות, וגם ים "הרשעים" שבין מעט הצדיקים, מסתפקים לרוב בתגובה שלפיה המקרה אינו מייצג את מרשם, שנהנה (כמובן), ממוניטין ללא דופי, בלה, בלה, בלה.
הכט מוכרח לקרוא את התגובה כלשונה, וכך יוצא שהצופה, במקום לראות את הרשע נאזק ומובל למעצר, נניח, מקבל סוג של חוויה מאוזנת, הדבר האחרון שהוא רוצה לראות בנסיבות.
משום כך נדמה שעיקר כוח המשיכה של "יצאת צדיק", הוא פשוט בהיותה הריאליטי של תוכניות המצלמה הנסתרת. מה שהחל בכלבוטק לפני כ-35 שנה, הפך ל"פספוסים" של בעלי המקצוע אצל חיים הכט. בידור לכל המשפחה באצטלה צרכנית. הילדים אוהבים את הפורמט בשל הקתרזיס המהיר, ההורים מנסים לנחש אם הם מכירים, או האם הטכנאי שהם "סומכים עליו" עושה עבודה טובה יותר, וכולם מרוצים והולכים לראות "הפרלמנט". בידור קל - בהחלט, תוכנית צרכנות חשובה - לא ממש.
קצת פחות יפה
"תפוס את הכלה", ב' 21:30, "יס 1"
כחלק מהעודפים שנשארו להם בוודאי מסרטי האהבה הקלילים של ט"ו באב, ישודר הערב הסרט הזה, ניסיון כושל מעט (אם כי לא מחפיר), לשחזר את הצלחתו של הסרט "אישה יפה" כמעט עשר שנים אחרי. מאחורי המצלמה ניצב שוב גארי מרשל, מי שהיה אחראי לסרט המצליח ההוא. הגיבור הראשי כאן הוא ריצ'רד גיר, ממש כמו אותו איש עסקים מצליח שאוסף זונה למכוניתו בשדרות הוליווד, וגם הגברת, היא אותה הגברת בשינוי אדרת: ג'וליה רוברטס שהקסימה ב"אשה יפה", בתפקיד כלה סדרתית שנוטשת את בני-זוגה ממש מתחת לחופה. גיר הוא רווק מושבע, עיתונאי שמוצא עניין בסיפור, ובין השניים מתפתחים כמובן יחסי אהבה-שנאה כל הדרך עד לסוף ההוליוודי והמתקתק.
מה לא עובד ב"תפוס את הכלה" שעבד כל-כך יפה ב"אישה יפה"? קשה לומר, באופן כללי ניתן לומר שבעוד "אישה יפה" הוא סיפור סינדרלה מודרני וקסום, הרי שכאן כולם מתאמצים להקסים, אבל התפרים נראים למרחוק, והסרט לא מצליח לרגש או להצחיק באמת. ועדיין, עם מזגן ברקע וקצת רצון טוב, הוא יכול להיות מפלט חביב למי שממש לא סובל תחרויות אתלטיקה.