אתמול (א') בבוקר שוחחנו אני ואשתי על האולימפיאדה, כמובן, והגענו בדרך הטבע לריצת ה-100 מטר שתהיה באותו הערב. אשתי אמרה שנראה שיוסיין בולט לא ייקח הפעם. "למה את חושבת?", שאלתי. "כי כל הפרשנים כותבים שבזמן האחרון הוא נחלש, הפסיד בג'מייקה, הלך לטיפולים רפואיים בגרמניה, לא הצטיין בתחרויות לאורך השנה, נראה שזה לא אותו בולט".
אמרתי לאשתי בקיצור: "בולט ינצח, ובהפרש". (לא מאמינים? תשאלו אותה. הטלפון במערכת). אשתי לא משתגעת על הקביעות הפסקניות שלי: "כל פרשני הספורט אומרים שיש אחד בלייק שנראה טוב ממנו, אז איך אתה יכול להיות כל-כך בטוח?"
חשיבותה של האריזה
אני אענה לה ולכם על השאלה המעניינת הזאת. אני לא כל-כך בקי בעשיריות השנייה של בולט או של כל רץ אחר. זה מעניין, אבל לא אותי. אני בדרך כלל מתעניין בתופעות האנושיות שמסביב. מזה כמה שנים הבחנתי שבולט מייצג תופעה חדשה באתלטיקה. הוא גם אצן בעל שליטה מדהימה ביכולותיו וגם איש עסקים. הריצה היא הסחורה שלו. אבל כמו שכולם יודעים, גם הסחורה הטובה ביותר זקוקה לאריזה מושכת.
בולט מוכר את עצמו קודם כל באמצעות שטיקים. זה בא לו, למזלו, באופן טבעי. באנגלית קוראים לזה שואו-מן. ככל שהתקרב מועד האולימפיאדה, הלכו והתרבו הידיעות על קשייו הפיזיים והבריאותיים של בולט. זה לא התיישב לי טוב על השכל. מתי נפל לי האסימון סופית? כששמעתי שבולט הפסיד לחברו בלייק במבחנים בג'מייקה. הוא יותר ממזר ממה שחשבתי, אמרתי לעצמי.
מתח שווה כסף
בעצם זה מאוד פשוט: תארו לעצמכם שבולט מגיע לאולימפיאדה כשהוא בשיא כושרו ונחשב לבלתי מנוצח. כלומר, המירוץ עצמו הוא רק פורמליסטיקה, בשביל הרקורד. אין לו כל חשיבות ספורטיבית. אירוע שגרתי, צפוי. לעומת זאת: מי ינצח? בולט או בלייק? האם עידן בולט חלף? חשמל, מתח, איינשטיין על סף עילפון (מזל שזה לא היה גרטל). המתנה לאירוע הגדול. בא בולט שם כמה צעדים, ועובר את כולם בקלות. ניצחון שהיה, בעצם, צפוי. אבל עכשיו, אחרי שהוא יצר פקפוקים ביחס ליכולותיו - עכשיו זה ניצחון ענק. ניצחון כזה שווה כמובן הרבה יותר כסף מניצחון צפוי. זה עסק המלווה ביועצים לכל דבר ועניין. יצירת המתח לקראת האולימפיאדה היה מבצע מאורגן ומתוזמר להפליא. בולט הוכיח שהוא גם איש עסקים ענק. והפרשנים שהלכו שולל אחרי השטיקים שלו הם גמדים.
לא בסדר, אבל זה מה יש
מתעוררת כמובן השאלה אם זה "בסדר", כלומר האם אין כאן הולכת שולל של הציבור? כי הצופה כבר לא יכול להיות בטוח אם הפסד או ניצחון הם ספורטיביים, או עסקיים. התשובה היא שבעולם האידיאלי של הספורט זה בהחלט לא בסדר. אבל העולם הזה כבר לא קיים, ועכשיו זה מה יש.