עכשיו, משהתברר לנו באופן סופי שלא יהיו מדליות ישראליות בלונדון 2012 אפשר להשען לאחור בכורסה ולסכם. לא את ההישגים הספורטיביים חלילה, זה לא רלוונטי. כי מה לאולימפיאדה ולספורט? ישראלים לא עסוקים בהישגי הספורטאים באולימפיאדה, אלא במיקומם של הישראלים בתחרויות השונות. משה גרטל הכריז על המקום השביעי שאליו הגיע טומרקין, לפני שהתפנה לדווח על השיא האולימפי בו זכה טיילר קלרי, באותו מקצה.
אלבש את השכפ"ץ ואומר: טוב שאין מדליה ישראלית באולימפיאדה, לראשונה מאז 1988. אולי כך, בלי מתכות נוצצות שיסנוורו אותנו, נבין את המצב העגום של הספורט בישראל.
אין ספק, כיף אדיר לראות מישהו שיכול להיות שכן שלך מתחרה ברמות הגבוהות ביותר, אבל הכבוד והגאווה מעבירים אותנו על דעתנו, ובאולימפיאדה הזאת מדובר בשיאים. כמה מהאנשים שהתרגשו מאלכס שטילוב הכירו אותו לפני שהפציע על מסכי ערוץ 1? מה השם של ענף הספורט שהוא התחרה בו? קרב רב, או משהו כזה? כבר שכחנו.
גם במשט שבו השתתפה לי קורזיץ ולא הביאה ממנו מדליה, הדבר היחיד שבו הביטו הצופים הוא דגל ישראל על מפרש הגלשן שלה, ואיפה הוא עומד ביחס לדגלים האחרים.
"אותנו, חברות וחברים, מעניינת לי קורזיץ, והיא לא תביא את המדליה", אומרים לנו בערוץ 1 בסיום המקצה. מזל שיש לנו את ערוץ 1, שיסביר לנו איך להרגיש. "רגע קשה לשיט, רגע קשה לספורט הישראלי, רגע קשה לכולנו".
נבחרת או אלוף
הרגע הקשה באמת לספורט הישראלי הוא לא אי הזכייה במדליה. מעטים האנשים כאן שאכפת להם מהספורט עצמו. העניין הגדול הוא לראות את דגל ישראל מתנופף לצד הפודיום. כאילו אנחנו עדיין לא בטוחים שיש לנו מדינה. לזכות במדליה עבורנו זה לומר לעולם: "הא לכם, לא רציתם אותנו איתכם - על אפכם ועל חמתכם".
הרגע הקשה לספורט הישראלי מתרחש כאן כל יום במשך שלוש שנים ו-11 חודשים. לבד מהחודש של האולימפיאדה, לאף אחד כאן לא אכפת מהספורט בארץ. לא לקהל הרחב, שישכח מי אלה טומרקין וקורזיץ עד התחרות הבאה. לא לשדרנים הנרגשים בערוץ 1. ובטח שלא לממשלות, שמשקיעות גרושים בספורטאים שאחר כך מבקשות להתגאות בהם, שצריכים להתאמן במגרשים עלובים בבתי ספר. העיקר שראש הממשלה מפרסם בעמוד הפייסבוק שלו תמונות שלו צופה בספורטאים שלנו.
הבריכה האולימפית בווינגייט ממחישה את העניין הכי טוב. כבר 6 שנים בונים שם בריכה אולימפית, שנתקעת פעם אחר פעם בשל קשיים ביורוקרטיים שונים (בלחש בלחש, בלי להעליב יותר מדי: אפילו קרקעית הבריכה נבנתה בשיפוע).
התשובה לשאלה ששואלים עכשיו כולם "למה אין מדליה", זהה לתשובה לשאלה "למה נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל לא מצליחות בעולם", והיא שישראל מדינה קטנה, שאזרחיה לא מוכשרים מאוד בספורט, ושהמדינה לא משקיעה מספיק בתחום.
מישהו נפל מהכיסא עכשיו? האמת, זו השוואה לא הוגנת. בנבחרות מושקע הרבה יותר כסף, והן מצליחות הרבה פחות מהאתלטים. זו עוד עוולה שהגיע הזמן לתקן. הכנסת בעצמה קבעה בדיון לפני כחודשיים כי "התקציב הציבורי המוקצה לענפי ספורט קבוצתיים גדול מזה המוקצה לענפי ספורט אישיים אך ללא התאמה להישגים באותם הענפים"
ממש חדשות מרעישות. די לצביעות. רוצים כבוד? תעשו כבוד.