בפרשיות פליליות מורכבות ומרובות חומר חקירה, רשאי בית המשפט לחייב את הפרקליטות להעביר העתק מסודר של חומרי החקירה לנאשמים, כאשר בעלויות ההעתקה תישא המדינה. עם זאת, "דרך המלך" היא כי ההגנה היא הנושאת בעלות העתקת חומר החקירה - כך קבע אתמול (ג') בית המשפט העליון, שקיבל את ערעור הפרקליטות על חיובה לסרוק, על חשבון המדינה, תוכן של כ-110 קרטונים מלאים במסמכים המהווים חומרי חקירה בפרשת חפציבה.
קביעת העליון מרסנת את החלטתו התקדימית של סגין נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט יעקב צבן, שקבע בפברואר האחרון כי הליך הוגן לנאשם בתיקים רחבי-היקף כולל את קבלת כל חומרי החקירה מהפרקליטות סרוקים במדיה דיגיטלית.
"נטל כלכלי כבד"
בספטמבר 2011 הגישה המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד 8 דירקטורים ונושאי משרה בחברת חפציבה, שקרסה ב-2007, בטענה כי גנבו 118 מיליון שקל מהחברה באמצעות מערך מובנה ושיטתי, שהערים על מערך הבקרה החשבונאי של החברה הציבורית.
בין הנאשמים היו רו"ח פרדי אלגמיל, המשנה למנכ"ל של חברות חפציבה לשעבר; זאב טננבאום, מנהל הכספים של חברות חפציבה הפרטיות לשעבר; עדיה בן-משה, כלכלן במחלקת הכספים לשעבר; רו"ח מרדכי נתנאל, מנהל הכספים ומנכ"ל צמרות לשעבר; ואודי הררי, סמנכ"ל השיווק בחפציבה לשעבר.
כתב האישום מייחס לנאשמים, כל אחד על-פי חלקו, עבירות של גניבה, מירמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון ועבירות על חוק ניירות ערך.
לאחר הגשת כתב האישום העבירה הפרקליטות לסנגורים קובץ סרוק המכיל תוכן של כ-120 קרגלים (קרטונים המכילים חומרי חקירה), מתוך 230 קרגלים שנתפסו על-ידי המשטרה ורשות ניירות ערך ומהווים חומר חקירה. את יתרת תוכן הקרגלים, כ-110, סירבה הפרקליטות לסרוק והזמינה את הסנגורים לעיין בהם במשרדי הפרקליטות ולהעתיקם באופן עצמאי.
בתגובה בקשו סנגוריהם של 8 מנאשמי הפרשה לקבל את כל חומר החקירה המצויים ברשות הפרקליטות בדיסק. בין היתר נטען כי בנסיבות שבהן מדובר בהיקפים עצומים של חומרי חקירה, עיון בהם במשרדי הפרקליטות היא בגדר משימה בלתי אפשרית. כן נטען כי עלות ההעתקה מוערכת בכ-80 אלף שקל, ומדובר בנטל כספי שלא ראוי להטילו על כתפי הנאשמים.
השופט צבן, כאמור, נעתר לבקשה, ובהחלטה תקדימית הרחיב את זכות העיון בחומר חקירה והעתקתו.
עקב השלכותיה הרחבות על תיקים רחבי-היקף וראיות עירערה הפרקליטות על ההחלטה. בין היתר טענה כי אין על המדינה חובה חוקית לסרוק חומרי חקירה, ולבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות לחייבה לעשות זאת. כן, הובע חשש כי ההחלטה תגרור מאות בקשות להעברת חומר על חשבון הפרקליטות, ותטיל על המדינה נטל כלכלי כבד.
"מגה-תיקים"
השופט אליקים רובינשטיין, בהסכמת השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית, קיבל את ערעורה של המדינה, וציין כי הטלת עלות סריקתו של חומר החקירה על התביעה אינה הדרך המקובלת בהליכים פליליים על-פי סדרי הדין, וכי אין עילה משפטית לחייב את התביעה למסור להגנה עותק מחומר הראיות - צילומי, דיגיטלי או אחר - במסגרת זכות העיון וההעתקה.
עם זאת, רובינשטיין דחה את הטענה כי בית המשפט אינו מוסמך לחייב את התביעה בנשיאה בעלויות ההעתקה. צוין כי "כאשר מדובר באותם 'תיקים רחבי-היקף', על שלל הכינויים שניתנו להם בפסיקה - ובכללם 'תיקים מפלצתיים' או 'תיקי דינוזאור' או 'מגה תיקים' - מתחייבת לעתים התמודדות דיונית מיוחדת"; ומשכך, אין מניעה עקרונית, במקרים מיוחדים הדורשים זאת, לחלק את העלות בין התביעה להגנה, או אף לחייב את התביעה לסרוק את חומר החקירה או חלקים ממנו על חשבונה. כן נקבע כי החלוקה אינה חייבת להיעשות שווה בשווה, לא בין הההגנה לתביעה ולא בין הנאשמים לבין עצמם.
במישור המעשי נקבע כי היות והפרקליטות כבר סרקה כמחצית מן החומר בפרשת חפציבה, ונותרו עוד כ-60 ארגזים בלבד לסריקה, שעלותה פחות מ-60 אלף שקל - יש לחלק את העלויות הללו בין הנאשמים שווה בשווה.
