לונדון 2012 הייתה אולימפיאדה מוצלחת לבריטים מכל הבחינות: ארגון, תחבורה, הישגים מדהימים לנבחרת המארחת. אבל איכשהו יש ארגון אחד שתמיד חוטף על הראש אחרי אירועים גדולים - ה-BBC.
הרשת, מחזיקת הזכויות הבלעדית לשידור המשחקים האולימפיים בממלכה, דווקא נהנתה מנתוני צפייה חלומיים: כ-27 מיליון צופים (80% מסך הצופים באותו ערב) ברגע השיא בטקס הפתיחה - ההופעה של פול מקרטני, כמעט 20 מיליון צופים בגמר ה-100 מטר של יוסיין בולט וצפיית שיא כמעט בכל ערב מוצלח לספורטאים המקומיים.
האולפנים היו גדולים ונוצצים, ולזכות הרשת הממלכתית עמדו כפרשנים השמות הכי גדולים בספורט - הרץ לשעבר מייקל ג'ונסון, טניסאי העבר ג'ון מקנרו והשחיין איאן ת'ורפ. לראשונה בהיסטוריה, 2,500 שעות מהתחרות הועברו בשידור ישיר. אם לא בטלוויזיה, אז דרך האינטרנט או באפליקציות הסלולריות. ה-BBC הכתה את מתחריה ערב אחר ערב, וזה כנראה גם מה שהצליח לקומם עליה את כולם.
פרגון מוגזם
חטאה של רשות השידור הבריטית, תאמינו או לא, הוא פטריוטיות יתר. חשבתם שמשה גרטל ואורי לוי מתלהבים מדי עם יעקב טומרקין ואליס שלזינגר? שהתקשורת הישראלית מאדירה כל הישג דל של ספורטאי ישראלי? ה-BBC - כך נטען כמעט מעל כל עיתון - חצה את גבול הטעם הטוב בחגיגות שלו על הצלחת הנבחרת הבריטית.
הביקורת הכואבת ביותר הגיעה דווקא מהרשת-האחות בארה"ב, NBC, שאחראית על כל מבצע השידורים האולימפי באמריקה.
מנהל NBC ספורט, דיק אברסול, אמר: "ה-BBC היו חותכים באמצע ריצה כדי להראות אתלט בריטי מסיים במקום החמישי. הם מעודדים את הספורטאים שלהם בגלוי במהלך השידור. זאת גישה שונה מאוד משלנו, אנחנו מעולם לא עשינו את זה".
הביקורת כנראה חלחלה עד צמרת הארגון. מנהלת חטיבת החדשות של BBC, הלן בודן, הודיעה במכתב לעובדים כי מנכ"ל הרשת "לא שבע-רצון מהאהדה ההולכת וגוברת בשידור לספורטאי בריטניה, שהפכה לביטול של כל האתלטים האחרים - תחושה שגם מחלחלת לעיתונים".
אלא שהמנכ"ל, מארק תומפסון, הכחיש את הטענות שהוא לא מרוצה, וסיפר לראיה כי באותו ערב שבו נשלח המכתב נפתחו כל מבזקי החדשות בידיעות על עוד מדליות בריטיות.
לצד הוויכוח על אופי הסיקור, יגיע תכף גם החשבון לציבור. אף אחד עדיין לא יודע כמה עלה למשלם האגרה מבצע השידורים הגדול ביותר בבריטניה מאז ומעולם. ב-NBC האמריקני (ערוץ מסחרי) הסכימו לחשוף ששילמו 1.1 מיליארד דולר על רכישת הזכויות ועוד 200 מיליון דולר על ההפקה. אבל הבריטים בינתיים לא מוסרים את הנתונים שלהם.
גם הפרינט זכה לעדנה במהלך המשחקים מרובי המדליות. העיתונים דיווחו על עלייה בתפוצה מיד אחרי כל הישג של ספורטאי מקומי, כאשר השיא היה בסוף השבוע שבו זכו הבריטים ב-6 מדליות זהב, 3 מהן באצטדיון האתלטיקה. יש מי שיגידו שזה היה הערב הגדול ביותר של הספורט הבריטי מאז ומעולם.
ה"סאנדיי טיימס" בטח יחתמו על האמירה הזאת, אחרי שיום למחרת הם מכרו 70 אלף עותקים נוספים מהעיתון. גם יתר העיתונים שיפרו את נתוני המכירות שלהם בזכות פרץ הגאווה הלאומית, למעט ה"סאן", שמסיבה כלשהי נזנח ומכר 150 אלף עיתונים פחות לאורך האולימפיאדה מאשר בימים רגילים.
פטריוטיות מוגזמת
כמו בכל אולימפיאדה, גם בלונדון הביא אירוח המשחקים לפרץ יצירתי מדהים מסביב. כל אמן או חברה חיפשו דרך להשתלב באירוע הגדול ביותר בעולם בדרך כזו או אחרת, כמובן בהינתן האיסור הדרקוני מצד המארגנים להשתמש בלוגו האולימפי או במילים "לונדון 2012". הקמפיינים הפרסומיים היו כולם ספורטיביים מאוד או לאומיים מאוד, אבל הגדילה לעשות חברת התעופה הלאומית.
בריטיש איירווייז, שלקחה על עצמה להיות אחת מנותני החסות של הנבחרת האולימפית הבריטית, יצאה במסע פרסום אמיץ במיוחד. החברה, שגם ככה נאבקת בקשיים כלכליים, הפצירה באנשים לא לטוס הקיץ, כדי לתמוך בספורטאים הבריטיים.
"ההמנון לא ישיר את עצמו. Don't Fly, Support Team GB", נכתב במודעות שנתלו בכל מקום בעיר, ובמסע פרסום מקביל גם בפייסבוק ובטלוויזיה.
אין ספק כי הנבחרת הבריטית נהנתה מהתמיכה, השאלה אם בריטיש איירווייז לא הלכו צעד אחד רחוק מדי.