גם בשנת 2011 ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נחשבת לאחת מהנמוכות ביותר ביחס למדינות ה-OECD והיא עומדת על 7.7% מהתמ"ג. כך מפרסמת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר בעלייה קלה של 4% בהשוואה לשנת 2010, אולם זהו עדין השיעור המדויק שנרשם עוד בשנת 1995. על פי הלמ"ס, בזמן שההוצאה בישראל נותרה במקומה ב-16 השנים האחרונות, במדינות המערביות גדלה ההוצאה בהדרגה מ-7.5% ל-9.4%.
גורמים במשרד האוצר סבורים כי הדבר מעיד על מערכת מרוסנת שמדינות אחרות יכולות רק להתקנא בה, ומוסיפים כי ההוצאה הנמוכה נובעת בין היתר משום ששיעור הילודה בישראל גבוה - וילדים צורכים פחות שירותי בריאות יקרים. לעומת זאת, בכירים במערכת הבריאות טוענים מנגד כי מדובר בריסון יתר של המערכת המביא לשחיקתה עד כדי פגיעה של ממש בשירות הרפואי.
על פי נתוני הלמ"ס, 38% מההוצאה הלאומית לבריאות מגיע ממימון פרטי, מעבר למס הבריאות שמשלמים האזרחים. 26% מהמימון מגיע ממס הבריאות, 35% מתקציב המדינה ועוד 1% מגיע מתרומות מחו"ל. גם במקרה הזה מצבנו רע בהשוואה לעולם: במרבית המדינות המערביות המימון הציבורי מתקרב ל-70%.
הנתונים מראים כי קופות החולים סיפקו בשנת 2011 34% משירותי הבריאות, בדומה לשנים 2007-2010. בתי חולים כלליים, יצרני תרופות, רופאים פרטיים ובכלל זה רופאי שיניים סיפקו 55% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. מרפאות אחרות שמפעילה המדינה באופן ישיר (כמו מרפאות בריאות הנפש) סיפקו 6% מהשירותים, ואילו עמותות שונות סיפקו 5% נוספים.
