הבעיה אינה איראן עם נשק גרעיני. הבעיה היא איראן.
האיום הקיומי הנשקף מצד איראן מקבל נופך דרמטי כאשר מאזינים לקול שאונן של הצנטריפוגות. אבל האיום המיוחס לגרעין האיראני תלוי במלחמת גוג-ומגוג. לשון אחר, הוא תלוי בהנחה שאיראן מוכנה להתאבד. זו הנחה לא מופרכת מעיקרה, אבל גם לא מובנת מאליה.
מסוכנת באותה מידה היא איראן בלי נשק גרעיני, אבל עם הרבה מאוד נשק אחר; איראן עם סדרי יום אימפריאליים ועם נכונות גוברת להתערב לטובת בעלי ברית רדיקליים; איראן המוותרת על זהירות ועל עכבות (למשל, בפלירט המתפתח בינה ובין הטליבאן).
שר הביטחון אמר בתחילת השבוע, שהחרב המונפת עכשיו על צווארה של ישראל כבדה, או חדה, מן החרב שהייתה מונפת במאי 1967. אלה דברים רציניים מכדי שמישהו יקל בהם ראש.
אבל אולי יש מקום להיזכר, שבשנות ה-60 אחת החרדות הגדולות ביותר של ישראל הייתה קשורה ביכולת הבליסטית של מצרים. במצעדיהם הצבאיים, המצרים הציגו לראווה כל מיני טילים, שניתנו להם שמות הירואיים, והאבהות עליהם יוחסה למדענים נאציים. ישראל אפילו ניהלה מלחמה חשאית לחיסול המדענים ההם, באמצעות מעטפות חומר נפץ. היה היו ימים פרימיטיביים.
הטילים הבליסטיים לא היו אלא דגמי קרטון. הם לא התקרבו אפילו בזחילה אל רמה מבצעית. אין זאת אומרת שלא היה מקום לדאוג. גם אין זאת אומרת שהיכולת הגרעינית של איראן היא אחיזת-עיניים. האסוציאציה הזו מיועדת רק להטעים את המידה שבה הפחד מפני נשק עוד-יותר-משוכלל עלול להסיח את הדעת.
במקרה של 1967, החרדה מן הטילים ה"נאציים" העמיקה עוד יותר את התחושות האפוקליפטיות של מגיני שלומה של האומה. כיוצא בזה, נשק ההשמדה ההמוני של האייאתוללות מטיל כובד בלתי נסבל של אחריות היסטורית על ראש הממשלה ועל שר הביטחון שלו. הם מתבוננים אל תוך לוע שחור ועמוק, והם חושבים שנצח ישראל עומד לשקר.
צעד אחד אחורה
הבה נניח, שאיראן תירתע מילימטר אחד לפני שפת התהום. היא תסכים לוותר על יומרותיה הגרעיניות (ותוכל להפקיד אותן בכספת) תמורת הסרה מלאה של העיצומים הבין לאומיים. אנחת רווחה עצומה תפרוץ מכל חזה. זוכרים איך אירופה הדמוקרטית התעלסה באהבים עם מועמר אל קדאפי לאחר שהואיל לוותר על נשק ההשמדה שלו? זה היה כאין וכאפס לעומת איראן.
תורים ישתרכו על מסלולי הנחיתה. מדינאים, בנקאים, תעשיינים וסוחרים ישתוקקו לעשות כסף. הסינים, ההודים, היפנים והקוריאנים יסתערו על כל באר נפט ועל כל סילון של גז. רוסיה תציע כורים בחצי מחיר. עיראק תהפוך למחוז איראני דה-פאקטו.
מי יודע, אולי איראן אפילו תגיע בעצמה למסקנה שכדאי לה לעשות צעד אחד אחורה לפני שתעשה שני צעדים קדימה. העמדת פנים כאמצעי של שיור, הלוא היא כתובה על ספר דברי הימים של השיעים. מותר לשקר כדי להשתייר. זה בשום פנים לא פטנט איראני, אבל זה עניין שתיאולוג שיעי יוכל למצוא לו אסמכתאות בספרי הקודש של אמונתו.
רמז היה אפשר למצוא, אולי, במסעו של ראש המועצה לביטחון לאומי בממשלת איראן לדמשק. האיש לא העמיד עוד פנים. הוא לא דיבר על העם הסורי, או על צדק ועל אנושיות. הוא הטעים את נחישותה של איראן לקיים את "ציר ההתנגדות". הוא לא הזכיר את ישראל, אבל לא היה בזה צורך.
במובן מסוים אפשר לטעון, שאיראן מתחה בזה את גבול הביטחון הקדמי שלה מערבה מדמשק. מה היא תוכל לעשות, קשה לדעת. אין לה היכולת הלוגיסטית להטיס גייסות; קשה להניח שעיראק תרשה לה שימוש מסיבי בשטחה; הנתיב הימי רחוק מדי ועתיר-אויבים. אבל מה אם איראן תתערב במלחמה? מה אם סדירים איראניים יחזקו את צבא סוריה? מה, לחלופין, אם איראן תעזור לבית אסד להתבצר במולדת העלאווית, על שפת הים התיכון, ליד לאטקיה?
ומה אם הפסיביות (הלא-בלתי-מובנת) של המערב ושל טורקיה תאפשר למשטר אסד להחזיק מעמד? הוא יהיה אז שותף זוטר ב"ציר ההתנגדות", תלוי כמעט לחלוטין באיראן, להוט או מחויב למלא תפקיד באסטרטגיה האזורית של איראן.
130 שנה, והנצח
אפשר לטעון, כי ההישג הצבאי הגדול ביותר של מדינה ישראלית כלשהי נרשם לפני 2,865 שנה. אחאב, הלוא הוא המלך שסופרי המקרא אהבו לשנוא, הנהיג אז קואליציה רבת לאומים נגד מעצמת-העל של הזמן ההוא, ממלכת אשור.
האשורים טענו לניצחון במערכת קרקר, אבל חזרו מיד הביתה. קרקר העניקה לישראל עוד 130 שנות עצמאות. מה הן 130 שנה לעומת הנצח, אבל בשנת 853 לפני הספירה 130 שנה אמנם היו הנצח.
מה סיכוייה של המדינה הישראלית השנייה בהיסטוריה לאסוף קואליציה שתבלום את איראן? לא מזהירים. אז היא כללה את ארם (סוריה), את קיליקיה (חלק של טורקיה), את עמון (ירדן) ואת שבטי המדבר הסורי (אולי כורדים?). שיתוף פעולה ישראלי-טורקי נגד איראניזציה של סוריה מוכרח להיחשב לחלום באספמיא. אבל אם אמנם באו מים עד נפש, ואם החרב המונפת על הצוואר כבדה מתמיד, האין זה הזמן להתפשר במקומות אחרים?
טבעת ישראלית-טורקית-ירדנית-סעודית סביב סוריה היא האופציה הטבעית ביותר להוצאת איראן ממערב המזרח התיכון. קצת קשה להאמין שמר נתניהו ירצה להבליט את השראת אחאב - זה לא יסתדר עם שותפיו הקואליציוניים המועדפים - אבל בדיסקרטיות של בור-הבורות הוא ושב"טו יוכלו לדבר על "מבצע אחאב".
לרשימות קודמות: yoavkarny.com