במסגרת ההכנות לפתיחת העונה ה-21 של הפרמיירליג, חזרו בתקשורת האנגלית לנקודת המוצא שבה החלה הבועה להתנפח. ה"טיימס" הראה כי המגזר המצומצם של שחקני הליגה האנגלית הוא המאושר ביותר בממלכה בשני העשורים האחרונים: מאז נוסדה הפרמיירליג בשנת 1992, זינק שכר השחקנים בליגה האנגלית הבכירה ב-1,508%. כהשוואה, המשכורת של עובד ממוצע בממלכה צמחה בתקופה האמורה ב-186% בלבד.
באופן טבעי הפרמיירליג משכה את השכר למעלה גם בליגות הנמוכות: בצ'מפיונשיפ, ליגת המשנה, זינק השכר הממוצע בין 1992 ל-2010 ב-518%, ואפילו בליגה הראשונה (הליגה השלישית בחשיבותה) נרשם גידול מרשים של 306% בשכר הממוצע. שכר השחקנים שעמד ב-1997 על 48% מההכנסות של הקבוצות, עומד נכון לעונה הנוכחית על 70%.
מי הם המפסידים הגדולים? בעיקר האוהדים. אם לוקחים שלוש מהקבוצות האטרקטיביות בליגה - מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וארסנל - הרי שמחירי הכרטיסים בשלוש הקבוצות האלו יכולים לתאר את הסיבות לבריחתו של המעמד הנמוך מהמגרשים: כרטיס כניסה הזול ביותר למשחק של ארסנל שעמד על 5 ליש"ט ב-1989, זינק ב-920% למחיר של 51 ליש"ט בעונה שעברה והוא היקר ביותר בליגה; בליברפול זינקו מחירי הכרטיסים הזולים מאז 1989 ב-1,025% (מ-4 ליש"ט לכרטיס ל-45 ליש"ט); ובאולד טראפורד ייקרה מנצ'סטר יונייטד את הכרטיס הזול "רק" ב-700% (מ-3.5 ליש"ט ל-28 בעונה שעברה).
גם בעלי הפאבים שהחלו לקלוט את האוהדים שלא יכלו לרכוש כרטיס כניסה למגרש, נאלצו לסבול מהתנפחות הבועה. מאז נוסדה הפרמיירליג עלה המחיר שנאלצו לשלם בעלי פאבים כדי להתחבר לרשת סקיי, מחזיקת הזכויות של הפרמיירליג, בקצת יותר מ-10,000%.
באנגליה טוענים כמובן שייסוד הפרמיירליג והכניסה של איל התקשורת רופרט מרדוק, שהקפיצה לשמים את מחירי זכויות השידור, היו הסיבות העיקריות שהפכו את הפרמיירליג לבור בלי תחתית. אבל ב"טיימס" מציינים שגם לשחקנים יש חלק היסטורי לא מבוטל: ב-1961 הצליח ג'ימי היל, נשיא ארגון שחקני הכדורגל המקצועניים באנגליה, להוביל מאבק לביטול שכר המקסימום שהיה אז נהוג במשך כמה עשורים. עד אז, שחקנים קיבלו שכר מקסימום של 20 ליש"ט לשבוע, כאשר בתקופות הפגרה בקיץ השכר המקסימלי המותר עמד על 12 ליש"ט בלבד.