לאחר שהסתיימה אולימפיאדת לונדון 2012, שאל אחד הכתבים המקומיים את יוסיין בולט, שזכה ב-3 מדליות זהב במשחקים, מדוע הוא לא מתחרה בבריטניה לעיתים קרובות יותר. "ברגע שחוקי המס כאן ישתנו", ענה האצן הג'מייקני, "אני אהיה כאן כל הזמן".
במגזין "פורבס" מדווחים כי בולט, כמו יותר הספורטאים באולימפיאדה, לא שילם מס במהלך ההשתתפות בתחרויות, עקב פטור שהעניקה רשות המסים המלכותית לספורטאי לונדון 2012; אך כעת, כשהמשחקים הסתיימו, בריטניה חוזרת להיות מדינה עם מדיניות מיסוי ברוטאלית, מה שימנע מבולט להתחרות שוב בזמן הקרוב על אדמת הממלכה המאוחדת.
שיעורי המיסוי באי הבריטי על ספורטאים שמרוויחים מיליונים, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, עומדים על 50%. אבל הטוויסט מגיע מכיוון אחר: בבריטניה דורשת רשות המסים נתח לא רק מהכנסותיו הישירות של הספורטאי מהענף שבו הוא עוסק, אלא גם מהכנסותיו מספונסרים ומפרסמים. נתח המס צומח ככל שהספורטאי נמצא יותר ימים במהלך השנה על אדמת בריטניה.
בולט, שהכניס מעל 20 מיליון דולר בשנה החולפת, מכיר את המספרים האלו, ולכן לא התחרה מאז 2009 באף תחרות אתלטיקה בבריטניה. הוא ממש לא לבד בעניין הזה: מוקדם יותר השנה, דחה הטניסאי רפאל נדאל, משיקולי מס, את האפשרות להתחרות בטורניר קווינס המסורתי, שמתקיים ימים אחדים לפני ווימבלדון, כהכנה לטורניר הגראנד סלאם. בווימבלדון מעניקה המדינה פטור ממס לטניסאים המשתתפים.
בבריטניה קיים ויכוח מתמשך האם להקל את תקנות המיסוי עבור ספורטאים, אולם על-פי הערכות, גם אם אכן ייכנסו תקנות חדשות מסוג כזה, התהליך יימשך זמן רב.