רשות מקומית רשאית לגבות תשלומי ארנונה בדיעבד ממי שהחזיק בנכס בתקופה מסוימת, גם אם הודעות התשלום לא נשלחו אליו בזמן אמת בשל רישום שגוי של ההחזקה במשרדי העירייה - כך קובע בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני של המשנה לנשיא העליון בדימוס, אליעזר ריבלין, בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן ויצחק עמית.
בפסק הדין התקבל ערעורה של עיריית ירושלים נגד הקבלן ששון לוי, על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים עוני חבש משנת 2009, בנוגע לתביעתה של העירייה לגבות חובות ארנונה מלוי, בשל נכס המצוי בהחזקתו.
לוי קיבל נכס מחברה שבבעלות מפלגת העבודה, המצוי בתחומי עיריית ירושלים. ואולם, העברת החזקה לא נרשמה במשרדי העירייה, וזו המשיכה לשלוח הודעות תשלום לחברה על המגרש כולו. רק בשנת 1999, בעקבות הליכי גבייה ועיקול, הודיעה החברה לעירייה כי חלק מהמגרש הועבר להחזקתו של לוי כבר ב-1994. בית המשפט המחוזי לא איפשר לעירייה גבייה בדיעבד אלא רק משנת 2000 ואילך.
לדברי ריבלין, במצב רגיל "ידו של בית המשפט תהא קפוצה בהתרת חיובי ארנונה רטרואקטיביים".
לדבריו, טענת העירייה כי משלוח הודעות חיוב לנישום איננה תנאי לקיומה של חבות ארנונה, ודי בכך שהארנונה הוטלה במועד, דינה להידחות. "שליחת הודעת חיוב לנישום היא חלק אינטגרלי וחיוני בתהליך גבייתה של הארנונה העירונית. בהיעדר הודעת חיוב הנשלחת לנישום - לא מושלם תהליך החיוב".
החיוב שעמד במחלוקת הוא החיוב בארנונה בין השנים 1995 ל-1998, שאכן היה רטרואקטיבי, אך לא חלה עליו התיישנות. "במקרה שלפנינו, בבחינת מכלול השיקולים, ובפרט לנוכח זהותו של לוי, כשחקן ותיק בשוק הנדל"ן, ולנוכח ידיעתו הפוזיטיבית כי עליו לשלם ארנונה, החזקה נגד תחולה למפרע נסתרת. בנסיבות המקרה, שוכנענו כי החיוב למפרע בגין התקופה שבין יום יוני 1997 ליום לדצמבר 1999 הוא חיוב סביר".
עם זאת, האפשרות לגבות תשלומי ארנונה בדיעבד עומדת לעירייה רק בתוך תקופת ההתיישנות. זאת נוכח החלטת העליון לדחות את ערעורה של עיריית ירושלים בכל הנוגע לתקופה הראשונה שלגביה התגלע סכסוך בינה ובין לוי ביחס לתשלומי הארנונה, שגבייתם התיישנה במועד שבו הוגשה התביעה לבית המשפט.
"אין מקום להחיות את תביעת העירייה - וזו התיישנה, ככל שהיא נוגעת לפרק הזמן שבין 1995 ל-1997", קבעו השופטים.
השופט ג'ובראן ציין כי "יש לתהות מדוע לא פעלה העירייה על מנת לגבות את החוב מוקדם יותר, בייחוד נוכח סמכותה לגבות את תשלום הארנונה לא רק מלוי, המחזיק בפועל, אלא גם מהבעלים המקורי. טוב תעשה העירייה בעתיד לו תפעל לגביית חובותיה במועד ולא תטיל חיובים רטרואקטיביים לאחר שנים ארוכות של חוסר מעש מצידה".
השופט עמית הגיע לאותה תוצאה, אך לדבריו אין לראות את החיובים שהוטלו על הנישום כחיובים רטרואקטיביים. "לא מדובר בהשתת ארנונה לראשונה באופן רטרואקטיבי בגין שינוי סיווג נכס או שינוי גודל השטח לחיוב, אלא בשאלה של זהות החייב בעקבות שינוי המחזיק בנכס. ככל שנסווג את הסוגיה שבפנינו בקטגוריה של חיוב רטרואקטיבי, נמצאנו מצמצמים עד מאוד את האפשרות של העירייה לפעול הן כנגד המחזיק למעשה והן כנגד המחזיק המקורי - מקום בו המחזיק המקורי חדל מלהודיע במועד על השינוי בהחזקה - נוכח הכלל השולל גבייה רטרואקטיבית". (ע"א 8417/09).