כישלון סבבי השיחות הרבים, הביאו במחצית הראשונה של 2012 להחרפת הסנקציות נגד אישים וחברות המזוהות עם המשטר באיראן, ומ-1 ביולי לצמצום רכישות הנפט והגז מאיראן. מאז יישומן הובילו הסנקציות לתוצאות די משמעותיות.
איראן הפכה בעיני האזרח הממוצע בארץ ובחו"ל, למעצמה חזקה ואדירה, שלארה"ב, לאירופה, לישראל ולשאר מדינות העולם החופשי אין מענה שיכול לרסן את המשטר האסלאמי השולט בה ביד ברזל.
אך האם היא באמת כזו חזקה? לא אם בודקים את החולשה המרכזית של הרפובליקה האסלאמית של איראן - מצבה הכלכלי.
ההערכה היא שאיראן מאבדת מדי יום כ-130 מיליון דולר, הכנסות עבור נפט שמכרה לפני הסנקציות וכבר אינה מוכרת אותו יותר. משמעות פגיעה כה אנושה בהכנסות המדינה (כמעט 50 מיליארד דולר בשנה), שארה"ב אף פועלת להחרפתה, חמורה מאוד - במיוחד על רקע גידול האוכלוסייה (שעל-פי ההערכות תגיע ל-100 מיליון נפש ב-2020). המצב מחמיר עוד יותר אם מוסיפים לכך נתונים כמו אחוז האבטלה, שהיה חמור עוד לפני הסנקציות (כ-30%) ושהולך ומחריף מדי יום.
שער המטבע האיראני נמצא בירידה. הוא נפל מרמה של כ-1,000 תומאן לדולר לפני הסנקציות, לשפל של כ-2,200 תומאן לדולר כיום, והיד עוד נטויה. בעקבות זאת, מחירי מוצרים וסחורות נמצאים בעלייה מתמדת, ויכולת האיראני הממוצע להתמודד עם עליות המחירים פוחתת והולכת.
מחירי האורז, למשל, מזון בסיסי במטבח האיראני, עלו בחודשים האחרונים לרמות יקרות יותר מאלו שבמערב, וזאת כשההכנסה הממוצעת נמוכה בהרבה ממקבילותיה במערב. גם מחירי העוף, מוצר בסיסי נוסף (שזול יותר לעומת בשר אדום, ולכן זמין יותר עבור מעוטי היכולת), עלו פי-שלושה וגרמו למחאה רחבה כל-כך, עד שרשתות הטלוויזיה נדרשו לנסות ולהימנע מהקרנת תמונות של עוף. בשל חוסר היכולת לסבסד את שני המוצרים הללו, הממשלה מסבסדת רק את האורז; ובמקום עוף טרי שמחירו הרקיע שחקים, החלה איראן לייבא עוף קפוא שהוא זול יותר.
משמעות הנתונים הללו היא לחץ גובר והולך על הממשלה, שמחד נתפסת על-ידי העם כאחראית הישירה להידרדרות הכלכלית ולבידודה של איראן, ומאידך מתקשה להמשיך לסבסד מוצרים. האמת היא, שסנקציות היוו ומהוות הזדמנות לאנשים במשטר ולמקורביהם להתעשר עוד יותר, ובכך להגדיל ולהעמיק את הפער הכלכלי בין האליטה השלטת ושכבת הנובו-רישים ליתר האוכלוסייה. כל זה גורם להתמרמרות גדולה עוד יותר בקרב האוכלוסייה ומגביר את הסיכוי להתפרצויות מחאה עממיות נוספות נגד המשטר.
נראה כי באימוץ הסנקציות הכלכליות ובהחרפתן מבקשת ארה"ב לגרום לאיראנים לצאת שוב בהמוניהם לרחובות, בתקווה שהפעם הם יביאו לשינויים באופי ההתנהגות הפנימית והבינלאומית של המשטר.
תגיב באותו מטבע
סביר להניח כי החרפת הסנקציות הכלכליות תגרום למשטר האיראני להגיב באותו מטבע. קרי, בפעולות שמטרתן להרחיב את המשבר כלכלי בעולם. האיראנים איימו לא פעם בסגירת מיצרי הורמוז, וזהו צעד שישליך מיידית על עליית מחירי הנפט. האיום האיראני בסגירת המיצרים הוא כל-כך ממשי, עד כי כדי לנסות לעקוף את הבעיה בנו הסעודים צינור נפט "עוקף הורמוז" ישירות מסעודיה לים סוף.
בנוסף, איראן נהנית מתמיכה של בעלת-ברית אזורית, סודן, שגם בה שולט משטר אסלאמי קיצוני. לאור ניסיון העבר, סביר להניח כי יצירת נקודות משבר על-ידי איראן ובעלות-בריתה, יובילו לעלייה מטאורית של מחירי הנפט, שעד מהרה, ובעיקר על רקע המשבר הכלכלי העולמי, יביא ללחץ על דעת הקהל של מדינות המערב על ממשלותיהן לפתירת המשבר במהירות האפשרית.
או אז יחפשו כולם איך לרדת מהעץ, ומי שיצאו מנצחים יהיו איראן ובעלות-בריתה, שיוכלו להציג עצמן בקרב תומכיהן כמי שהצליחו לשבור את מדינות המערב "האימפריאליסטיות" וה"היהירות" ולהוסיף לעצמן נקודות בקרב דעת הקהל בעולם המוסלמי ובמדינות הבלתי-מזדהות.
נראה כי העולם החופשי מתקדם לעבר נקודת הכרעה אל מול המשטר האסלאמי באיראן. התנהגות ותגובת העולם החופשי יהיו שעת מבחן לא רק אל מול איראן, אלא גם אל מול משטרים אסלאמיים אחרים במרחב. כפי שגישה פייסנית אל מול איראן הביאה להתחזקות המשטר האסלאמי באיראן ובאזור, גישה נוקשה תקבע את קו "הנקודות האדומות" שהעולם החופשי אינו מתפשר עליהן. הנושא הגרעיני הוא "קו אדום" כזה.
הכותב הוא ראש מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה