כשחזון הופך למציאות
לפעמים, כאשר אישיות חזקה וכושר ביצוע מאוחדים בהחלטה נחושה להצליח בדרכם, ההר בא אל מוחמד. גם במדינה בה האסטרטגיה העסקית של מרבית היזמים הוא לבצע Exit מוצלח, למכור את החלום בנזיד עדשים לאיזושהי חברה זרה ועשירה, יש כמה תעשיינים "שמרניים" כמו יעקב רוזנברג, שמאמינים כי החברות הזרות יכולות לבוא לכאן ולמצוא תעשיית היי טק ויזמות שלא קיימת כמעט בשום מדינה אחרת בעולם.
כאשר מדובר בעולם היי טק לא מדובר רק " בקצפת" של עולם הי-טק ובערך המוסף של פיתוח בישראל, אלא גם בתהליכי יצור, מהסוג שהתרגלנו להזמין ממפעלים סיניים, יש לישראל מה להציע: ייצור בטכנולוגיה המתקדמת בעולם ובאיכות של מוצרים והון אנושי שלא קיימים במזרח הרחוק.
יעקב רוזנברג, יו"ר קבוצת ר.ה. טכנולוגיות מנצרת עילית, ראה את חזונו מתממש כאשר לאחר תהליך בחינה ארוך חתמה לאחרונה החברה שבראשה הוא עומד על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי עם ענקית הייצור האלקטרוני, חברת Jabil האמריקאית. Jabil הינה חברה גלובלית הנסחרת בבורסה בניו-יורק, ומעסיקה מעל מאה אלף עובדים ב-60 מפעלים הפזורים ב-4 יבשות. מחזור המכירות שלה הגיע ב-2011 ל-16.5 מיליארדי דולר והוא כולל מגוון מוצרים בכל וורטיקל בשוק, החל במוצרים לתעופה וביטחון, דרך קלינטק וציוד רפואי וכלה במערכות תקשורת ומוצרי צריכה. קורטני ראיין, סגן נשיא בכיר בחטיבת העסקים הגלובליים של חברת Jabil אמר כי "אנו מאמינים שהעיתוי מתאים לכניסה שלנו לשוק הישראלי המפגין חדשנות רבה אשר מקנה לו חוזק ויתרון יחסי בשוק הגלובלי. מודל הפעילות בישראל בשיתוף עם RH טכנולוגיות, נבחר אחרי בחינה מעמיקה של אפשרויות נוספות, והנו כיום המודל הנכון ביותר עבורנו ועבור לקוחותינו הפוטנציאליים בישראל".
מכור לטכנולוגיות הייצור
עבור יעקב רוזנברג, הבעת האמון של החברה השלישית בגודלה בעולם בתחום קבלנות היצור האלקטרוני, היא הוכיחה שעקשנות ועבודה קשה משתלמים. שלא צריך להירתע גם כשאומרים לך, שאתה מטורף באובססיביות שלך לייצר, בישראל, בלי התירוצים המקובלים, ששכר העבודה כאן גבוה מדי או שהאסיאתים חרוצים יותר. "אני מזהה אינדיקציה למשהו לא בריא בפרופיל התעסוקתי בתעשייה הישראלית", הוא אומר. "מצד אחד יש כאן פריחה חסרת תקדים לראש היהודי. יותר מיזמי הי-טק נולדים בישראל מבכול מקום בעולם, למעט אולי בעמק הסיליקון הקליפורני. ומצד שני פיתחנו כרס ענקית, תקורה פקידותית של אנשים שיודעים איך להוציא כסף, לא איך להביא אותו. ומה שחסר באמצע הם השרירים, העובדים המקצועיים בתעשייה, שיודעים להפוך שרטוט למכונה, להרכיב מערכת מסובכת באפס טעויות, להדפיס מעגלים אלקטרוניים ביעילות ולהרכיב עליהם את הרכיבים בטכנולוגיות משוכללות, לזווד, לבדוק, לארוז ולשנע את המוצר הגמור בקו יצור מתקתק, שזורם ללא הפרעה ומאפשר לבנות תכנית עסקית על סמך התפוקה המתוכננת שלו. זו אומנות היצור שאני מכור לה, ולמרות שהיא אולי פחות מעוררת התפעלות מהחדשנות של סטארט-אפ גאוני, היא זו שמספקת למשק שרירים, עוצמה וכושר הישרדות בתחרות הגלובלית".
אפילו חברות בינלאומיות שמבינות טוב מאוד, שהיצור ההמוני הוא בסיס החוסן העסקי וההמצאות נועדו בסך הכל לספק "צינור אספקת מוצרים חדשים" לקווי היצור, לא תמיד מוכנות להמר על ישראל כאשר מדובר בתהליכים הדורשים בעיקר עבודה חרוצה של פועלים נאמנים. אינטל ישראל, לדוגמה, הפכה לאחת האונות המרכזיות במוח הגלובלי של יצרן השבבים הגדול ביותר. מעבדות הפיתוח הישראליות מובילות בשנים האחרונות את אסטרטגית המעבדים והניידות של החברה. אבל היצור בישראל מוגבל לחלק עתיר ההון - מפעל השבבים שבליבו "החדר הנקי" - ואילו השלבים שדורשים יותר עבודת ידיים ולא נהנים מתמריצים ממשלתיים מבוצעים במזרח הרחוק. "מול כל מקום עבודה למהנדס במרכז המו"פ בחיפה או הנדסאי בחדר הנקי בקרית גת, נוצרים חמישה מקומות עבודה בדרום-מזרח אסיה ובמרכז אמריקה, בתהליכים המשלימים של זיווד השבבים במארזי הפלסטיק ("הג'וקים"), בדיקות איכות והכנה לשיווק", אומר יעקב. "יש בישראל מספיק אנשים שהעבודות "הפשוטות" האלה מתאימות להם וביכולתם להתחרות בכל מפעל הרכבה אסיאתי. אבל לא נותנים להם הזדמנות כי כולם בטוחים שמחיר העבודה בישראל גבוה מדי. כאילו קריסת תעשיית הטקסטיל ונדידת המפעלים לארצות אחרות היא התראה שלא כדי אפילו לנסות. הדוגמה הנגדית שלנו, RH טכנולוגיות, היא הוכחה שלא צריך לוותר על השרירים כאשר מפתחים את המוח. אפשר וכדאי ליצר כאן, בישראל, ולהתגאות בתוצרת הארץ".
נוכחות עולמית וייצוג מקומי
קבוצת ר.ה. טכנולוגיות היא חברה בורסאית מזה 12 שנה, מניותיה נסחרות בתל-אביב אך הפעילות שלה התרחבה גם לצפון אמריקה. בקבוצה מספר חברות בנות המתמחות בתחומים שונים של פיתוח וייצור מערכות מורכבות במיקור חוץ. החברה הגדולה בקבוצה היא RH אלקטרוניקה, שעוסקת ביצור כרטיסים ותת מערכות אלקטרוניות. "זה בית הצמיחה שלנו, המקור ליתרון התחרותי של הקבוצה", אומר יעקב רוזנברג. מסביב לגזע האלקטרוני התפתחו מספר ענפים שכבר נושאים פירות משל עצמם: עיבוד שבבי ובניית מכלולים מכניים, שירותי פיתוח הנדסי, שירותי הרכבה ואינטגרציה הכולל גם מפעל בארצות הברית .
"נכון לעכשיו, המפעלים בחו"ל הם בגדר השקעה ויצירת בסיס בינלאומי להתרחבות עתידית", אומר יעקב. "הרווחיות הטובה של התאגיד היא פרי עמלם וכשרונם של אלף העובדים בישראל. הסכם שיתוף הפעולה עם Jabil הוא יותר מרשת ביטחון לעובדים אלה, ביטחון שמושג מכוח הנוכחות הגלובלית של Jabil והדלתות שהיא פותחת לנו בשווקים שאין לנו בהם נוכחות ישירה. חברת RH טכנולוגיות תהייה הנציגה הישראלית של Jabil ותנגיש ללקוחות המקומיים את כול השירותים היכולות הטכנולוגיים והקשרים השיווקים של התאגיד העולמי. ומצד שני, מנהלי Jabil משוכנעים שמפעלי RH טכנולוגיות מוסיפים יכולות ייחודיות לסל מקורות היצור שלהם. החותמת Made in Israel הפכה לערך מוסף שלקוחות מוכנים לשלם עבורה".
מייצור בבית לחברה גלובלית
"את ההזמנה הראשונה, ל-500 יחידות בקרת טמפרטורה למכוני חליבה, הרכבנו בסלון המשפחתי שלי בנצרת עילית", נזכר יעקב. "הוצאנו את הריהוט, הכנסנו מכונת הלחמה ושולחן הרכבות, עבדנו (יעקב, שושי וגדליה) במשמרות - וסיפקנו את ההזמנה בזמן שיא".
אחרי הוכחת היכולת הזאת התחילו להגיע הזמנות נוספות, בדרך כלל לקבלנות משנה עבור חברת טכנולוגיה ישראלית שלא רצתה להתעסק בתת-מערכת כזו או אחרת. ואז הגיעה הזמנה גדולה, מחברת טלרד, שקיבלה על עצמה לספק מערכות תקשורת לבריטיש טלקום. "שכרנו בית בנצרת עילית והסבנו אותו למפעל הרכבה, קנינו עוד ציוד וגייסנו תריסר עובדים - והלקוח היה מרוצה מהאיכות ומהאמינות של האופרציה. יום אחד נאמר לנו, שמנהלי הרכש של בריטיש טלקום רוצים להגיע למפעל היצור כדי לראות בעיניים איך בונים את המוצר - ואנחנו נכנסנו לשלושה שבועות של לחץ מטורף. למצוא מקום נורמלי באזור תעשייה, לנקות ולאבזר אותו כנדרש במפעל אלקטרוניקה, ואפילו לבקש ממפעל שכן "להשאיל" לנו כמה עובדות לזמן הביקור, כך שהאנגלים יתרשמו מרזרבות כושר היצור שלנו. האירוע הזה, שעבר בהצלחה מהדהדת, לימד אותי משהו על החשיבות של תדמית. לא מספיק שתדעו לייצר באיכות וביעילות, צריך לראות את התכונות האלה עוד לפני שפותחים את דלתות אולם היצור".
קפיצת המדרגה הבאה הגיעה כאשר חברת ECI זכתה בפרויקט של דוייטשה טלקום לאספקת 125,000 מודמים והתברר כי ל-RH טכנולוגיות בלבד יש בישראל כושר יצור מספיק. "זה היה קוו יצור מהפכני בשעתו, אוטומטי, עם תפוקה גבוהה פי 7 מהמקובל", אומר יעקב. "כמובן שהוא עלה הון, וכדי לממן אותו נאלצתי להתעמת עם מנהל הבנק החששן, אבל בזכות ההימור הזה קיבלנו את העבודה וביססנו את מעמדנו בראש הליגה הישראלית. התחלנו להרוויח ובשנת 2000 יצאנו לשוק ההון. המשכנו לגדול בצורה אורגנית, ולהוסיף יכולות בתחומים שהלקוחות ביקשו מאיתנו להיכנס אליהם."
הרכישות של מפעלים בארה"ב ובקנדה הגיעו כפעולות החייאה, Turn Around באנגלית. "אלה מפעלים שדשדשו בשנים האחרונות ובעליהם שמחו להיפטר מ"החטוטרת". אנו באמצע מהלך יסודי של החלפת הנהלות כושלות והזרקה של תרבות I Can נועזת, ישראלית, לאולמות היצור", אומר יעקב. "למעשה, אנו רואים בארצות אלה תהליך חברתי די דומה למה שקורה בישראל, קריסה של שרירי ה-Manufacturing ואמונה שאפשר לבנות תעשייה על הנדסה, תוכנה, ניהול ופיננסים נטו - בלי יצור ובלי פועלי יצור. אני מאמין שהתרופה למחלה זו היא הנוסחה שאנו משתמשים בה פה, בישראל, ונובעת מהבנה נכונה יותר של הריבוד הדמוגרפי, תרבות העבודה של "הפועלים הפשוטים" והכבוד שנותנת ההנהלה לערך המוסף של יצור".
בלי חינוך טכנולוגי אין עתיד לתעשייה בישראל
אגב כבוד למלאכת כפיים, יעקב מצטרף בחום לביקורת של סטף וורטהיימר על מדיניות הממשלה בנושא החינוך הטכנולוגי. "אנחנו כורתים אט-אט את הענף שאנחנו יושבים עליו", אומר יעקב. "מצד אחד הרסו את החינוך הטכנולוגי בישראל, ואי-אפשר להשיג לא תוכניתנים ולא מלחימות , אנחנו משקיעים בחינוך בני נוער לטכנולוגיה עם שיתופי פעולה עם הצבא וכדומה אבל זה מעט מדי ולא מספיק המדינה חייבת לעודד את זה ולדחוף את הנושא קדימה כי בעוד כמה שנים זה יהיה בעוכרינו תהיה עבודה ולא יהיה מי שייצר ". מצד שני כלל לא מגינים על התעשייה מול מדיניות ההצפה הסינית ולא מבטיחים את הישרדות מקומות העבודה שהיא מספקת. הרי לא כולם יכולים להיות מהנדסים ויזמי הי-טק - והתעשייה שלנו הרי יודעת לתת פרנסה בכבוד למעגלים מאוד רחבים של אנשים - מנשים חד-הוריות ועד מהנדסים ומתכנתים; לא כמו בסטארט-אפ האופייני, שבמקרה הטוב מעסיק חמישים איש ואחרי שנתיים מוכרים אותם לחברה מחו"ל שלא מבטיחה המשכיות. אבל הפקידים לא מבינים שתעשייה יציבה היא ייצור. שמפעלים כמו RH מספקים לכול התעשייה עתירת הידע את השלד בלעדיו היא עלולה להתמוסס מהר יותר מהזמן שנדרש להקמתה. את הכסף שהממשלה חוסכת בזה שהיא לא מגינה על התעשייה היא תצטרך להשקיע בדמי אבטלה, בבעיות סוציאליות ובבתי הסוהר".
ההזנחה של בניית שרירים תעשייתיים מתבטאת לא רק בהגדלת הפערים החברתיים, היא גם פוגעת ביציבות הכלכלית של המדינה. "שגשוג המבוסס על יצור והפקת סחורות פיזיות הוא, מטבעו, יציב יותר מזה שמבוסס על ידע בלבד או תחכום פיננסי", אומר יעקב. "כמה זמן נוסף נוכל לסמוך על הסטארט-אפיסטים הישראליים להקדים בצעד או שניים את מיליוני המהנדסים והתוכניתנים שיוצאים מהאוניברסיטאות כל שנה, בסין, בהודו, ברוסיה ובברזיל? גם אם שלנו טובים יותר, כבר ראינו איך תעשיות שלמות קורסות כאשר היצור נודד לארצות אחרות. תסתכלו מה קרה לתעשיית האלקטרוניקה האמריקאית בשנות ה-70' ולתעשיית הרכב בשנות ה-90'. רק מדינות שהשכילו לשמר את התשתית הייצורית בנושאים מסוימים הצליחו גם לשמר - ואפילו לחזק - את התעשייה בכללותה. דוגמה? תעשיית הרכב הגרמנית! מרצדס, BMW, פולקסווגן ו-Audi הולכות מחייל אל חייל למרות שקווי הייצור מצוותים בפועלים המרוויחים יותר מבכול ארץ אחרת."
לאחרונה התחילו להבין את הדבר הזה גם בארה"ב ובריטניה, שתי מדינות שהיו פעם מופת ליציבות תעשייתית והיום הן מנסות לשקם את הריסות הייצור אחרי קריסת המודל של "תעשייה ווירטואלית", נטולת ייצור. "עוד לא מאוחר לשנות את כיוון המגמה גם אצלנו, אבל הממשלה צריכה להבין את החובה שלה להגן על היצור המקומי - ועל האנשים שמוצאים את פרנסתם באולמות היצור, לא ברחוב אחד העם".
