השבוע הלכנו ללונה פארק עם הילדים. עמדנו בתור לאחד המתקנים, כשלפתע הגיעו שני ערסים ישראליים טיפוסיים, התכופפו מתחת לגדר ותפסו לעצמם את המקום הראשון.
הלו, הערתי להם, מה זה צריך להיות, יש פה תור, לכו אחורה! אנחנו היינו פה קודם, אמרו שני הערסים. שטויות, השבתי, אנחנו פה 10 דקות ולא ראיתי אתכם. זאתי שמרה לנו על המקום, אמרו. מי, שאלתי - לא הייתה שם אף אחת.
תגידו משהו, פניתי לשאר האנשים בתור, שלא פצו פה. אני לא מוכנה שהילדה שלי תראה אותי מתווכחת על תור, אמרה לי (בלחש) אישה נחמדה אחת. אבל שהילדה שלך תראה אותך מושפלת על-ידי שני אידיוטים כשאת שותקת, עם זה אין לך בעיה, שאלתי. לא ענתה.
למה מי אתה, עברו בינתיים השניים לשלב הבא בטיעונים. ומי אתם בדיוק, התעניינתי והלכתי לאיש האבטחה. לא נדחפנו, הם אמרו לו, אל מול שתיקתם הפחדנית של שאר האנשים בתור (להם ראוי להקדיש רשימה נפרדת בפעם אחרת), והוסיפו: זה הוא (מצביעים עליי), זה הוא שנדחף ומשקר.
אתם שני שקרנים, אמרתי. בוא תוציא אותנו, אמרו לי. אני פה עם הילדים, לא בשביל ללכת מכות. חכה אחר-כך, חכה בחוץ, איימו. "איש" האבטחה - תיכוניסט מפוחד - לא עשה דבר. סוף דבר: השניים נכנסו לפניי, מחייכים.
עכשיו תגידו לי, מה ההבדל המהותי בין שני אלה לבין שושן ברבי. לפי כל החשדות המבוססים למדי, האיש נהג שיכור, במהירות, דרס למוות 3 נשים. בהתחלה הוא הכריח מישהו אחר לקבל עליו את האשמה, אחר-כך ברח והתחבא, כשנתפס התחיל במסכת שקרים ותירוצים. אמר זה לא אני, לא נהגתי, אני בכלל התחבאתי מהמשפחות.
וזה אחרי שלפני שנתיים נהג באופן מסוכן והלך הביתה הודות לאכיפה רשלנית וענישה סלחנית, שזה המקבילה לאם החינוכית מהתור שלי. תוך כמה זמן ישתחרר שוב. את מי ידרוס בפעם הבאה? אתכם? אותי?
והקטינים הירושלמים מהלינץ' במדרחוב. מה ההבדל המהותי ביניהם לבין ברבי לבין אלה מהתור? רבים מול מעטים, מתנפלים, מכים, אחר כך התירוצים: הערבי קילל, הערבי התחיל עם בחורה, זה לא אני, אני לא הייתי הראשון, אני רק נתתי בעיטה אחת והלכתי, וכך הלאה. גם במקרה הזה עמדו אנשים בצד ולא פצו פה.
כולם אותו הדבר - ערסים ישראליים מצויים. גיבורים גדולים על חלשים, כשהם מאחורי ההגה, כשהם רבים מול מיעוט, כשהם מול אנשים מנומסים מדי. מי הם בסך-הכול, אנשים פחדנים, ריקים, יהירים ומלאי טיפשות ורוע. מי הם, רק דיבורים ופוזה.
הם חיים על החולשה של הרוב, על הניסיון המצטבר האומר שהרוב הדומם הוא אכן דומם. הם ינהגו בשכרות כי הם יודעים שאף אחד לא יעשה להם כלום, הם ישימו את הרכב על המדרכה, יקללו, ירעישו, ירביצו, ידחפו בתור ומה לא - הכול מאותה הסיבה בדיוק. לא כי הם גיבורים, או גברים, כי הם יודעים שאף אחד לא יעשה להם כלום. כי ניסיון העבר מוכיח שככה זה עובד.
הרי אם ברבי היה מושם בכלא אחרי הפעם ההיא, 3 הנשים לא היו מתות. הרי אם מאבטח היה זורק את שני אלה מהלונה פארק בפעם הקודמת שהם חתכו בתור, אני וילדיי היינו נכנסים למתקן בזמן. הרי אם לא היינו חיים בתרבות פוליטית שכולה גזענות, שנאה, הסתה ואכיפה לא קיימת - הקטין הערבי לא היה שוכב עכשיו בבית-חולים.
כי זו האמת: שני הבחורים מהלונה פארק, שושן ברבי, הקטינים מירושלים - כל אלה אינם מקרים יוצאי דופן של בודדים משולי החברה - זוהי החברה. זוהי התרבות. ואנחנו נמשיך לעמוד בשקט מהצד ולצקצק בלשון: הו, הערס הישראלי, מה יהיה איתו?
dror-f@globes.co.il