היום צעדו שורה ארוכה של תלמידים חזרה לבית-הספר. הם היו נרגשים, הם חששו ממפגש עם חברים חדשים, עם מורים שלא פגשו אף פעם ועם חומרים לימודיים מתקדמים. אבל חלק מהם לא יודעים שכבר נגזר דינם. רק אם יתרחש נס, הם יוכלו להשתלב באקדמיה, לרכוש מקצוע מתאים למאה ה-21 ולחיות חיים של רווחה ועצמאות.
מדוע? מפני שמערכת החינוך הישראלית מובילה בעולם בפערים בין עשירים לבין עניים. מפני שמערכת החינוך בישראל היא לא מערכת ממלכתית - המדינה לא מנהלת אותה והמדינה לא מאפשרת לילדים משכבות מוחלשות להשלים את הפערים ולהגיע להישגים הראויים להם.
יעד לאומי ראשון במעלה
בשבוע שעבר, משנתפרסמה רשימת אחוז הזכאים לבגרות, חזינו בפערים הגדולים שבין ילדים המתגוררים ביישובים מבוססים לבין אלה שמתגוררים בפריפריה. זו רק דוגמה אחת להפליה הקשה שמתרחשת בין כתליה של מערכת החינוך. קידום השוויון וההזדמנות-השווה לכל ילד - הם תנאי הכרחי לעתידה של מדינת ישראל. על ראש הממשלה, שר החינוך ושר האוצר לראות בצמצום פערים במערכת החינוך יעד לאומי ראשון במעלה.
עליהם להבין, שאם לא יעשו כן הם מסכנים את עתידה של ישראל. הם יודעים את הדרך, מפני שהיא מקובלת במדינות רבות בעולם: קוראים לכך "תקצוב דיפרנציאלי". פשוט, קל, בהיר. מי שאין לו מקבל יותר. אבל כשמערכת החינוך מסרבת לראות בשוויון את האתגר הגדול שלה, היא מתרסקת. וכך, מערכת החינוך הישראלית הפכה להיות מערכת מדירה, מפלה, העוסקת כל הזמן בלימוד לבחינות, למבחני מיצ"ב, מבלי לדעת שריבוי המדידה וההערכה לא הוביל אף מדינה לצמיחה בהישגים.
שוויון הזדמנויות בחינוך הוא צו השעה. הגדלת משאבי החינוך אינה הוצאה אלא השקעה. צריך לומר בבירור: יש להגדיל את ההקצאה לחינוך גם על חשבון תקציב הביטחון. מדינה שמקדשת את הביטחון ולא מקדשת לפחות באותה מידה את החינוך, פוגעת בצידוק לקיומה. כל בר-דעת יודע שמערכת החינוך היא מערכת הביטחון האמיתית של ישראל.
המפתח לתשתית לאומית
על מערכת החינוך מוטלות מטלות נוספות. על ספו של משבר כלכלי עולמי, אין ספק שהתאמת הלמידה למאה ה-21 היא תנאי לרלבנטיות של בתי-הספר. לא נוכל להמשיך ללמד את תוכניות הלימודים של האתמול, ולהתחמק מבנייתן של תוכניות חדשות, המעודדות חשיבה ביקורתית, הבנה וחקר. למידה שמרכזה שינון מחזירה אותנו לאחור.
תלמידי ישראל באים מקהילות שונות ומגוונות. דווקא על רקע הגיוון התרבותי אנו חייבים לגבש תוכנית לימודי ליבה שתחייב את כלל ילדי ישראל. זהו המפתח לתשתית לאומית, הנוגעת גם לגיבוש הבסיס המוסרי המשותף וגם לחיזוקה של כלכלת ישראל.
האתגרים הרבים לא ירפו את ידינו. כולנו נקראים להיאבק למען עתידו של החינוך. ללא מערכת חינוך איכותית ניאלץ להמשיך להידרדר ונאבד את מקומנו כמדינה מובילה בעולם בתחום הכלכלי.
בנימה אישית, כתעשיין המתמסר לחינוך, קשה לי להבין מדוע המנהיגות הפוליטית לא מבינה את מרכזיותו של החינוך. קשה לי לקבל את העובדה שילד לא יוכל למצות את יכולותיו בגלל מדיניות שגויה. בימים אלה אנו מציינים 70 שנה לרציחתו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק. אולי כדאי שנחזור ונשנן את אחד ממסריו הבולטים: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים".
הכותב הוא תעשיין ואיש עסקים ישראלי, מייסד התנועה לקידום החינוך בישראל וחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחינוך ולחברה