עורכי הדין של אהוד אולמרט התקוממו אתמול (ג') על מני מזוז, שדיבר בכנס משפטי בעניין תיק מרכז ההשקעות, שבו הורשע מרשם בהפרת אמונים. טענתם של נבות תל-צור ונוית נגב: "אנחנו אמורים לטעון לעונש בעוד מספר ימים, וכסנגורים אנחנו מנועים מלהתייחס לתיק". כלומר, מזוז מדבר נגד אולמרט, ואנחנו לא יכולים להגיב. למה לא יכולים? "שלטון החוק הוא כיבוד החוק, וצריך לכבד את בית המשפט".
פלילי ועלול להשפיע
על איזה חוק הם מדברים? לא אמרו. אנחנו רשאים, לכן, להניח כי כוונתם היא לחוק ה"סוביודיצה" ("במהלך דיון" בלטינית). החוק קובע כי "לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט, במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו".
שני אלמנטים בוודאי התקיימו בדברי מזוז. העניין שעליו דיבר הוא גם פלילי וגם תלוי ועומד בבית המשפט; וקיימת אפשרות, אם כי לא ריאלית, שהדברים ישפיעו על ההליך. אז האם צודקים הפרקליטים שמזוז עבר על חוק הסוביודיצה?
מוקש ה"מטרה"
לפני זמן לא רב הוחלט לבטל את הסוביודיצה בתחום האזרחי. היה ויכוח לגבי הפלילי. לבסוף הוחלט על פשרה, והוכנסו שתי המלים "במטרה להשפיע". כלומר, לא מספיק שזה עלול להשפיע - אלא צריך להוכיח שזו גם הייתה המטרה.
שתי מלים שרוקנו את התוכן מכל המלים האחרות בסעיף. איך מוכיחים מטרה? בשביל זה צריך שיהיו ראיות שלפיהן הדובר אמר למישהו שמטרתו היא להשפיע על ההליך. משהו כמו "אני הולך לדפוק את פלוני". גם אז זה לא פשוט, כי אפשר לטעון "אמרתי, אבל לא ממש התכוונתי". בקיצור, כוונות ומטרות הם אלמנטים סובייקטיביים, שכמעט בלתי אפשרי להשיג הרשעה על-פיהם.
לאכוף או לבטל
הפרקליטות נמנעת מלכפות את החוק. היא נוהגת למעשה כאילו החוק לא קיים, אולי בגלל הקושי הראייתי הזה. אבל הפרקליטות לא רק מתעלמת - היא עצמה עוברת על האיסורים שבסעיף. למרות שבמקרה של הפרקליטות דווקא, נראה שכן אפשר להוכיח כוונה להשפיע. ולו על דרך האלימינציה: איזו מטרה אחרת יכולה להיות לפרקליטות בפרסום של, למשל, עדויות מחקירות? גם הפרקליטים, כמובן, נוהגים כך, ובסיטונות, כפי שאמר מזוז בצדק.
לכן, כשתל-צור ונגב טוענים כי מזוז הפר את החוק, יש בכך מידה של צדק, ומידה גדולה יותר של צביעות. כתבתי כאן פעמים רבות: את החוק הזה חייבים או לאכוף - או לבטל. כי המצב הקיים הופך את הפרת החוק לנורמה מקובלת.