המחלוקת בממשלה סביב התרת יצוא גז טבעי מישראל לא מגיעה לסיומה עם הגשת הדוח הסופי של ועדת צמח הערב לראש הממשלה. להפך, מה שהחל כחילוקי דעות מקצועיים גרידא הופך במהירות לקטטה פוליטית מכוערת בין שר האנרגיה והמים לשר להגנת הסביבה.
המאבק האישי המתפתח בין ארדן ללנדאו מציב את נתניהו בדילמה לא פשוטה. מצד אחד נטיית לבו והשקפת עולמו תומכות בהתרת יצוא כפי שדורש לנדאו. מצד אחר עומדת מחויבותו הפוליטית לארדן והחשש להיתפס כמי שמצדד בעמדות לא פופולריות.
הסכסוך הזה החל כמחלוקת מקצועית בין חברי הוועדה: נציגת המשרד להגנת הסביבה וגורמים מקצועיים בתוך משרד האנרגיה מצד אחד, ונציגי משרד האוצר, בנק ישראל, המועצה הלאומית לכלכלה והממונה על ההגבלים העסקיים מהצד האחר. השאלה במהותה היא האם להתיר יצוא גז ולהסתכן בכך שלישראל לא יישאר די גז לצריכה עצמית בעוד כמה שנים, או לעכב את היצוא ולהסתכן בכך שהיזמים יברחו והגז יישאר קבור באדמה.
מומחים: אין סיבה למהר
המומחים המתנגדים להתרת היצוא עכשיו טוענים כי אין כל סיבה למהר ומצביעים על סימני השאלה שעדיין מרחפים סביב כמויות הגז המדויקות שיש לישראל והיכולת להפיק את הגז. "החיפזון להחליט עכשיו מעיד שהמטרה סומנה מראש", הם טוענים.
חסידי השוק החופשי משווים את גישת המתנגדים ליצוא לזו של מי שטוען כי אסור לישראל לייצא תוצרת חקלאית לחו"ל כי לא יישאר די אוכל בארץ. "לטנגו הזה צריך שניים", אמר ל"גלובס" חבר בוועדה, "המדינה אומרת ליזמים 'תשקיעו היום מיליארדים בפיתוח מאגרי גז אבל תחזירו את ההשקעה רק בעוד 30 שנה'. המדינה לא יכולה להטיל את כל הסיכון על היזם ולצפות ממנו שיחכה לה".
ראש הממשלה נמנע עד כה מהתבטאויות בנושא השנוי במחלוקת, כנראה מתוך גישה שעדיף לתת לשריפה לכלות את עצמה. הגישה הזו כבר הוכיחה את יעילותה במאבק סביב ועדת ששינסקי, כשראש הממשלה השאיר לשר האוצר את ניהול המאבק. במקרה של ועדת צמח ייתכן שלראש הממשלה לא תהיה ברירה - עדיף לכבות את השריפה עכשיו לפני שתהפוך לתבערה.