יש לי סימפטיה לניו אורלינס. העיר הכי לא ינקית בצפון אמריקה (כלומר, צפונה לריו גרנדה), צומת הסחר שירדה מגדולתה כשער הימי ללב היבשת. בעבר זו הייתה נקודת הממשק התרבותי בין הים הקריבי המתערסל בעצלות קריאולית תחת השמש הטרופית לבין אגן המיסיסיפי החרוץ, שמנקז את הליבה התעשייתית הישנה של ארה"ב. היום נשארה רק הסיסמה The Big Easy, רובע יחיד של שריד קולוניאליזם צרפתי מתפורר, ומרחב אורבני שעדיין מתמודד עם התוצאות הדמוגרפיות של סערת ההוריקן "קטרינה" באוגוסט 2005. כשליש מהאוכלוסייה הקודמת לפינוי העיר המוצפת לא חזרה, ולפחות סטטיסטית מדובר ברובד הדמוגרפי הגבוה. היום, יותר מתמיד, ניו אורלינס תלויה בתעשיית התיירות ושירותי אירוח - לא הבסיס היציב ביותר לכלכלה חזקה - בתחרות שהיא כנראה מפסידה מול ערי בידור "אמריקאיות" יותר, כמו לאס ווגאס ואורלנדו.
בים לבן קבוצת שחורים כבר לא קוטפת
ניו אורלינס נוסדה על ידי חברת התנחלות קולוניאלית צרפתית בשלהי המאה ה-18, "נמכרה" לארה"ב על ידי נפוליאון כחלק ממדינת לואיזיאנה בראשית המאה ה-18 והגיעה לשיאה באמצע אותה מאה, כאשר היא הייתה העיר הגדולה בדרום ארה"ב. הדעיכה של ניו אורלינס כמרכז עסקים התחילה הרבה לפני התחלת הנדידה של מפעלי יצור (Manufacturing) מאמריקה לאסיה. ביטול העבדות (בניו אורלינס התנהל שוק העבדים הגדול ביותר) ובעקבותיו הקריסה של גידול הכותנה כענף כלכלי מרכזי בדרום ארצות הברית היו כנראה גורמי הטראומה הקריטית. מאז אמצע המאה ה-20, תעשיית הפקת הנפט בים הקריבי והשירותים סביבה (בתי זיקוק ולוגיסטיקה) תפסה את המקום הפנוי בראש מצעד העסקים, אך זו מנותקת למעשה מהעיר, תושביה ואזורי התעשייה הנטושים שסביבה.
שילוב של ארכיטקטורה "קריאולית", כפי שאפשר לראותה משומרת בקפדנות ב"רובע הצרפתי" (French Quarter, אזור הבילוי והחטאים במרכז ניו אורלינס הקלאסית), עם מוזיקה שחורה מקומית הממזגת ג'אז, בלוז, דיקסי וסגנון קנטרי-קריבי הנקרא "קייג'ן" (Cajun) יוצרים אטמוספרה רומנטית הנדירה בעולם החדש. נכון, צריך מעטה דוק ורדרד על העיניים כדי לא לראות את המצוקה החברתית וההזנחה האורבנית שמסביב, אך דוק כזה הוא ציוד חובה לכל תייר רומנטי שמחפש קצת אוטנטיות. וכשאתה מוגן פסיכולוגית מנקודות הכאב האמיתיות אפשר לספוג בהנאה את השקר המלנכולי והרעל המתוק של דקאדנס, שמזכירים במעט את ונציה או הוואנה. לא, לא קשה לפתות אותי לארוז מזוודה ולצאת לשבוע בניו אורלינס, במיוחד כאשר ההזמנה מגיעה מחברה שיש לה בדרך כלל מה לספר לעיתונאים, IBM.
כוכב נולד, גרסת יבמ
האירוע, במקרה זה, נקרא Partner World ובמרכזו תוכנית חדשה של יבמ להעמיק את הקשרים העסקיים עם שותפי ההפצה שלה, (VAR), חברות תוכנה עצמאיות (ISV), אינטגרטורים וספקי שירות IT בכל המודלים העסקיים האפשריים. ג'יני רומטי (Ginni Rometty) המנכ"לית שנכנסה לתפקיד בינואר האחרון, הגיעה לראש הפירמידה במסלול של שיווק ומכירות והיא מודעת לסינרגיה ההדוקה של IBM עם שותפותיה. "אנחנו לא מסוגלים למצות את פוטנציאל השוק ללא עזרה של שותפים נאמנים", היא אומרת לקהל של 2,500 אורחים באולם הנשפים של מלון Hyatt Regency. "לכן אנו מחויבים לספק את התמיכה האפקטיבית ביותר למאמצי השיווק, המכירות והפרויקטים שלכם". לאור התמורות המתרחשות בשוק ה-IT בשנים האחרונות, IBM זיהתה את הצורך לשדרג את הערך העסקי של פתרונות ה-IT שלה - ולהעצים את היכולות של שותפים עסקיים לקחת חלק במהלך הזה. "לא להסתפק במתן ארגז כלי Middleware באמצעותם יכול האינטגרטור לבנות פרויקט לפי מידת הלקוח שלו, אלא לארוז ליישום מהיר ולשימוש קל חבילות פתרונות עסקיים מוכללים, המממשים את חזון Smart Planet שלנו. אנחנו נספק את הדרישות של וורטיקלים שונים כאשר בכל פתרון הערך המוסף של תובנה עסקית (BI) הוא אינהרנטי".
כך, למשל, מערכות מוניציפליות אוחדו וגובשו תחת הכותרת Smart Cities, רשתות שיווק והפצה קמעונאית קיבלו סל פתרונות בשם Smart Commerce, וכדומה. "התרחבות השימוש במחשוב ענן היא הזדמנות חסרת תקדים להעמקת הקשר שלכם עם הלקוחות", אומר מארק הנסי (Hennessy) לנציגי 200 חברות התוכנה שבאו לשמוע איך הם ירוויחו יותר כתוצאה מהמדיניות החדשה של IBM. מארק הוא מנכ"ל הפעילות העולמית בשותפויות עסקיות והדגש שלו הוא על שוק הביניים, ה-Midmarket. די מפתיע שרק לאחרונה עלה השוק הזה על מסך המכ"ם בהנהלה הראשית של יבמ. כבר עשור חלף מאז שגילינו, בתחתית השפל של 2002, שהעסקים הבינוניים הם הקטר החדש של ה-IT, אחרי שמגזר ה-Enterprise נכנס לסטגנציה כתוצאה מעודף השקעות בשנות הבועה העליזות. "הענן מאפשר לכם לשווק את פתרונות ה-Enterprise לחברות וארגונים בינוניים כשירות מנוהל", הוא מסביר. "והמדיניות החדשה שלנו מעוצבת כך שתוכלו להרוויח ממכירת שירות, לא רק ממוצרים ופרויקטים".
התפקיד הזניח של "מפיץ שירותים"
לכאורה, הצורך של IBM לחזק את מערך ההפצה, כדי למצות את פוטנציאל השירותים שהיא מציעה, די מפתיע. בסופו של דבר, התפנית שהתחילה לפני כ-20 שנה, כאשר לו גרסטנר (Louis Gerstner) שינה את הכיוון ההיסטורי של "הענק הכחול", מחברת מוצרים לחברת שירותים. התפנית הייתה אמורה ליצור קשר ישיר בין IBM למשתמשי הפתרונות העסקיים. האסטרטגיה של לו גרסטנר התבססה על כך, שהייחודיות של IBM באה לביטוי במתודות ניהול, תובנות עסקיות ובתרבות ארגונית שאינן מצויות אצל המתחרים. בהדרגה יצאה IBM מרוב תחומי הייצור, חומרה ויישומים, והתמקדה במכירת הידע והניסיון של אנשיה בהטמעת פתרונות עסקיים הולמים לוורטיקלים שונים. באסטרטגיה זו לא נשאר הרבה בשר לשותפים העסקיים, שתפקידם הצטמצם לשמירת יחסים טובים עם הלקוחות.
ההתלהבות של IBM ממחשוב ענן רק החריפה את התחושה של שותפים רבים, שמעמדם הולך ופוחת כי בקרוב גם לא תישאר להם עבודה בתחזוקת המערכות. "אם IBM רוצה למכור ללקוח שלי פתרון מנוהל כ-Best Practice, ולספק את השירות מהענן העולמי שלה בלי להחזיק נכסי IT משמעותיים באתר הלקוח, מה נשאר לי לעשות?" שאל אותי אחד המפיצים מדרום קליפורניה בטון רטורי חמוץ. "העסק שלי אינו הזזת קרטונים או גזירת קופון מכל רישיון שימוש בתוכנה. במשך 30 השנים האחרונות בניתי צוות מקצועי מהשורה הראשונה, עשרות מומחים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ועכשיו, כאשר יש לנו מסה קריטית כדי לנצח בקרב על הוליווד אני שומע שאולי לא צריך אותנו באמצע! זה לא ילך כך!"
הענן החכם הוא יותר מ-SaaS
הרגעתי את הג'ינג'י והסברתי לו שהרושם שלי הוא בדיוק הפוך. לפחות, כך התרשמתי מדבריו של קרייג היימן (Hayman), מנכ"ל פתרונות תעשייה בחטיבת התוכנה של IBM. קרייג עשה כל מאמץ אפשרי כדי לשכנע את המפיצים שכל מה ש-IBM עושה נועד רק לעזור להם. "אתם החיבור שלנו לתעשייה ואין סיכוי שנוותר עליכם", הוא הבטיח ברצינות תהומית. "את הסינרגיה ביניכם לבין IBM אי אפשר להחליף בשום גישה אחרת שלוק ולכן גם אין לנו מוטיבציה לסלק אתכם מהמשוואה. התוכנת החדשה נועדה להעצים את תפקידכם על רקע השינויים שמתחוללים בענף - ואלה מתרחשים בין אם נרצה ובין אם לא. הענן כאן ולא משנה אם IBM, אמזון, Google, מיקרוסופט, Verizon או כל ספק אחר של תשתיות ופלטפורמות חתום עליו. חייבים להסתגל ואנו רוצים לתת לכם, השותפים שלנו, יתרון תחרותי על פני משווקי שירותי ענן אחרים באמצעות שותפות ב-SmartCloud. במקום להשאיר לכם את המשימה, להעלות את הפתרון החכם שאתם הרכבתם עבור הלקוח שלכם על ענן Commodity, שמספק רק תשתית "טיפשה", הענן החכם כבר כולל את היישום מוכן לשימוש. ובניגוד לפתרונות SaaS שגרתיים, שלא מספקים יתרונות תחרותיים למשווק זה או אחר, ב-SmartCloud תמצאו פתרונות ורטיקליים להם תרמו שותפים אחרים בהקהילה של יבמ, קולגות שלכם שמתמודדים עם אתגרים דומים ומציעים את הידע והניסיון שלהם כשירות. הענן החכם של IBM הוא פלטפורמת קולבורציה בין חברי קהילת השותפים העסקיים והוא נותן לכם יתרון שאין לאף מתחרה".
חלקים אחרים בחבילה ש-IBM מציעה לשותפים הם:
- Tech Talk: סדרת סמינרים מקוונים ללימודי מחשוב ענן, בהדרכת מומחי Develop-Works. כניסה חופשית בכתובת: http://ibm.co/yJH2Ms
- ערכת כלים לפיתוח עסקי על בסיס רשת חברתית
- פלטפורמת ענן לא יקרה (בערך 60,000$) לעסקים קטנים-בינוניים. השרת, ממשפחת IBM System X, מאפשר לגופים קטנים יחסית לאתחל "ענן פרטי" בהשקעה מינימלית וללא סיכונים טכניים, ולגדול בהדרגה על ידי הוספת מודולים.
הדולר הוא המלך
אך לא רק תוכניות שיווק מקוריות קונות ל- IBMמקום של כבוד אצל השותפים לערוץ ההפצה. הבחור מקליפורניה שניסיתי להרגיע לא באמת התרשם מהמילים היפות עד שפגש במרטין שרוטר (Martin Schroeter), מנכ"ל זרוע המימון העולמית של IBM. "יש לי את הנשק האולטימטיבי עבורך", הוא אמר למפיץ בטון רגוע של איש פיננסים היודע כי "הדולר הוא המלך" (Greenback is King) האמריקאי. "יש לנו 32 מיליארד דולר מזומנים בקופה, שמיועדים לממן רכישות של לקוחות - כולל, כמובן, הלקוחות שלך. הכסף הזה הוא מקדם המכירות הטוב ביותר בתעשייה, משום שאנו מסוגלים להעניק תנאי מימון טובים יותר מכל מוסד פיננסי אחר. בניגוד לבנק, אנו לא נבהלים מהסיכון שנצטרך אולי לקחת חזרה את הציוד לפני שתקופת ה-Leasing נגמרת. אנחנו אפילו בונים על כך! מבחינת יבמ, השכרה מוצלחת היא כזאת שהלקוח מעוניין לשדרג את המערכת לפני הזמן. זו ההוכחה הכי טובה שהציוד עשה את שלו והמריץ את העסק להתפתח אפילו מהר יותר מהתחזית. כך יש לנו הזדמנות להתחיל חוזה Leasing חדש, שמן יותר, עם הלקוח הוותיק - וגם סחורה מבוקשת למכירה בשוק הציוד המשומש. לכן אנו יכולים לוותר על פרמיית הסיכון שהבנק ידרוש, במיוחד כאשר מדובר בהשכרת הציוד לחברה מבוססת שיש לנו ניסיון טוב איתה, או לגוף עסקי בעל דרוג אשראי ללא רבב".
זרוע המימון של IBM, גוף פיננסי סמי-עצמאי שכפוף רק לדרישות הרגולטוריות המקובלות בענף, תמיד נחשבה ליתרון מכריע בזמן שחברות גדולות תכננו אסטרטגית גידול והתחדשות. מה שחדש ב-Partner World הוא הדחף לצרף את מגזר ה-SMB למעגל הלקוחות. "בשנה האחרונה ראינו גידול של 25 אחוז בנפח המימון הכולל לחברות Mid Range, התפתחות שאפילו הקדימה את הקמפיין הנוכחי", אומר מרטין שרוטר. "עכשיו אנו נותנים למפיצים הזדמנות לקדם את עסקיהם מול לקוחות קטנים ובינוניים על ידי פתיחות גדולה יותר מצדנו. לא מדובר בסבסוד המכירות, עדיין מדובר באשראי שצריך להכניס ל-IBM תמורה הולמת לכסף. אבל נראה לנו שהרבה לקוחות קטנים יחסית, שבעבר חשבו כי אין להם סיכוי במשחק של "הגדולים", יגלו עכשיו כי ב-IBM מוכנים להקשיב להם ולתת להם את הקרדיט הדרוש".
דגש על רווח, לא מחזור
אכן, IBM הגיעה לניו-אורלינס עטורה בכל זרי ההצלחה העסקית שכל כך הרבה מתחרים מנסים להעתיק. שנת 2011 נגמרה במכירות של 107 מיליארד דולר ומצבת כ"א של 433 אלף עובדים. למרות שהיחס מכירות/לעובד אינו יוצא מהכלל (פחות מרבע מיליון דולר לשנה נחשב לנתון לא מרשים בחברות ייצור) הרווחיות, שעומדת על כמעט 15% בהחלט משביעת רצון. התוצאות הפיננסיות הבריאות יצבו את ערך המנייה על קרוב ל-200 דולר, פי ארבע כמעט מערכה כאשר לו גרסטנר החליט על שינוי כיוון אסטרטגי ב-1993. הרווח לפני מס, כ-16 מיליארד דולר ב-2011 גם הוא נתון שאי אפשר להתווכח איתו. להשוואה, בשנת 1993 רשמה IBM הפסד של כ-8 מיליארד דולר על מכירות בהיקף 63 מיליארד. שנה אחר כך, כאשר העולם עוד לא השתכנע שלו גרסטנר מבין משהו במחשבים (הוא הגיע ל- IBM ממנכ"לות Nabisco והאנליסטים הציניים קראו לו סוכן מכירות של ביסקוויטים), החברה עברה חזרה לרווחיות, שמאז רק הולכת ומתחזקת. עכשיו התור של ג'יני רומטי להוכיח שאפשר גם להרוויח שנה אחר שנה וגם לצמוח בקצב של סטארט-אפ - אפילו שמדובר בחברה בת 100.
את הבסיס הטכנולוגי של יבמ ייצגו בכנס שני בכירים כריזמטיים, שקשה לראות אותם סביב אותו שולחן הנהלה. רוד אדקינס (Adkins) הוא סגן נשיא בכיר ומנכ"ל קבוצת המערכות והטכנולוגיות - למעשה הסמכות העליונה בכל הנוגע למוצרי חומרה, החל בשבבים (דוגמת המעבד POWER 7), דרך שרתים ומערכות אחסון, וכלה ב-Mainframe הקלאסי שמקומו (בגיל 65!) ב-Datacenter התאגידי בטוח יותר מאי-פעם. רוד אדקינס הוא מוותיקי יבמ, ובמהלך הקריירה שלו הספיק למלא תפקידי הנהלה בכירים בכל החטיבות, כולל Unix ו-PC, תוכנה ומערכות הפעלה. התחושה הברורה שרוד משרה סביבו היא של יציבות רגועה וביטחון עצמי של מי שכבר ראה כמעט הכול ויודע להפריד בדיוק בין Hype לתכל'ס. לעומתו, ג'ף יונס (Jonas) הוא פצצת אנרגיה חסרת סבלנות, ילד פלא שמוביל את קבוצת האנליטיקה ביבמ מאז שזו רכשה את הסטארט-אפ שלו SRD לפני 7 שנים.
Smart עם כל דבר
ג'ף ג'ונס אחראי למגמה האסטרטגית המובילה כיום ביבמ, אינטגרציה של פתרונות סביב מודל אנליטי, המייצג את סביבת העבודה של ורטיקל ספציפי. כאשר אתם רואים את המילה Smart צמודה לשם עצם כלשהו בקטלוג של יבמ, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי ידו הארוכה של ג'ף בקונספציה. למשל, פתרונות Smart Cities שיבמ משווקת ב-3 השנים האחרונות נולדו מתוך פתרון BI ייחודי שג'ונס פיתח עבור תעשיית ההימורים של לאס ווגאס עוד בהיותו מנכ"ל SRD. עכשיו במוקד הסערה שאופפת את ג'ף נמצא הענן, או נכון יותר, קונספציית SmartCloud. הרעיון הבסיסי הוא פשוט: מי שרוצה למכור שירותים, עדיף אם אלה יהיו אינטליגנטיים. כלי BI המוטמעים בפתרונות Best Practice הם "מכפילי כוח", שמאפשרים להרחיב את מעטפת הלקוחות בלי לדלל את הערך האינטליגנטי של השירות.
"טיפשי לחשוב שקבוצת יועצים כלשהי, אפילו אם היא מגובה על ידי כל המשאבים של IBM, יכולה להביא לעולם העסקים תובנות שנעלמו מעיני העוסקים בחומרים אלה כשגרה יומיומית מאז ומעולם", הוא אומר. "הטכנולוגיה לא יכולה לשמש תחליף לידע הלא מובנה, שנצבר כניסיון חיים של מאות מיליוני מנהלים ואנשי עסקים באלפי תחומי פעילות שונים. מה שאנו כן יכולים לעשות זה ליצור כלים טכנולוגיים לשיתוף מידע, מכשירים לחיפוש מקורות ומשאבים ופלטפורמה לקולבורציה בין אנשים, שכל אחד מביא איתו חלק מהפאזל. לדוגמה, כאשר מדברים על "עיר חכמה", לא מדובר בידע שלי או של IBM בניהול עירוני שמחפש ערוץ הפצה כדי להגיע למשתמשים פוטנציאליים. המטרה שלנו היא ליצור פלטפורמה במסגרתה כל הגורמים הרלוונטיים לניהול עיר יוכלו לעשות את עבודתם בצורה יעילה יותר - כולל שימוש בכלים מודרניים כדי להזין נתונים למערכת. למשל, אזרחים המדווחים על בעיות תשתית עירונית באמצעות מצלמות הטלפונים הסלולריים שלהם".
הפצה מהירה של רעיונות טובים
SmartCloud הוא יישום התפיסה הזאת עבור ורטיקלים שונים. במשק קלסי ההתפשטות של מתודות עסקיות מוצלחות היא די איטית. יש צורך שאנשים יעברו מחברה אחת לשנייה כדי להעביר את ה-"DNA" המשודרג. בסביבת הענן אין צורך לחכות לחלחול איטי של רעיונות טובים. הענן החכם מאפשר לוורטיקל תעשייתי שלם להית יותר אינטליגנטי מכל אחת מהחברות המשתתפות בו. על ידי הסרת המחיצות והמחסומים להפצת פתרונות משופרים ומתודות שהוכיחו את יתרונן ניתן להרים את רמת המשחק בכל הליגה. התחרות לא פוחתת והשאיפה למקום הראשון תמשיך לדחוף את כולם למאמץ נוסף, אבל הלקוחות יראו שיפור בכל מקום משמעותי לעסקיהם. כלים אנליטיים שכל משתמש קצה מסוגל להבין ולנצל הם שעושים את הענן לחכם ואת העסקים לנבונים יותר.
רוד אדקינס אינו מכחיש את המרכזיות של טכנולוגיות BI במפת הדרכים של IBM (שכרגע משתרעת עד 2015), אך מתוקף תפקידו עליו להתייחס לתמונה המורכבת יותר. בימים אלה הוא חוגג את נצחונו השקט, אך המשמעותי, על כל "המומחים" שהמליצו להנהלת IBM ל"הקפיץ החוצה" (Spin Off) את חטיבת יצור המוליכים למחצה ולמכור את מפעל השבבים היקר, שכל תפוקתו מיועדת לספק רכיבים קנייניים לחטיבות השונות. אדקינס התעקש לשמור על המפעל "בבית" גם אחרי שיבמ מכרה את מפעלי הדיסקים, המדפסות, הטייפים וכמעט כל מוצר חומרה אחר. "המפעל הזה הוא חיוני כדי לתרגם את הידע האפליקטיבי, שזורם פנימה מכל חטיבות המערכות, לחידושים ארכיטקטוניים ברמת המעבד", הוא אומר. "Power7 הוא מעבד טוב יותר משום שהמעצבים שלו עובדים בצמוד למהנדסי המערכות, למפתחי התוכנה, למיישמים ולמנהלי השירות של IBM".
שושנה בין החוחים
אדקינס מתייחס, בלי להשתחץ, לדוחות האחרונים שהגיעו מחברות הייעוץ גרטנר ו-IDC, המצביעים על גידול נמשך בפלח השוק של Power 7 על חשבון פלטפורמות Unix אחרות (למשל SPARC/Solaris של אורקל) ו-Itanium של אינטל (מיושם בעיקר בשרתי HP). מעבדי Power 7 ממלאים מספר גומחות בקו המוצרים של יבמ - ולא בכל מקום ההצלחה חד-משמעית - אך בסך הכול בשנה האחרונה נרשם גידול של יותר מ-6 אחוזים באספקות Power 7 לעומת ירידה של כ-11 אחוז באספקות יוניקס.
כמו שאר יצרני השרתים גם יבמ ראתה בשנה האחרונה תזוזה של מרכז הכובד בשני ממדים:
- באספקט החומרה, "שרתים סטנדרטיים", קרי אלה המבוססים על ארכיטקטורת אינטל x86/x64 ממשיכים להגדיל את חלקם על חשבון שרתי RISC קנייניים. מנקודת ההשקפה של יבמ זה מתבטא בעיקר בפופולריות הגואה של שרתי הלהב, Blade Servers, שהמבנה המודולרי שלהם, בליווי פתרון וירטואליזציה גמיש, מהווה בסיס חומרה נוח לפתרונות ענן.
- באספקט התוכנה רואים המשך גידול נתח השוק של Linux, שכבר מזמן הפכה לגרסה המועדפת של Unix, הודות לאטרקטיביות הכלכלית של הקוד הפתוח ולביצועים הטובים על פלטפורמות x86/x64. הגידול הזה קורה גם על חשבון הנתח המצטמצם של Windows Server וההצלחה של VMware לשמור על מעמדה כפתרון הוירטואליזציה המועדף בתעשייה.
"הענן מעביר את המוקד מהפלטפורמה לפתרון", אליבא דאדקינס. "למשתמשי הענן הרי לא חשוב באיזה ציוד בחר ספק השירות ולמה. הדבר היחיד שמעניין באמת הוא טיב השירות, כפי שזה מתבטא בפועל בפרמטרים של זמינות, ביצועים, עושר פונקציונלי, גמישות וניהוליות. והמחיר חשוב. לכן IBM תמשיך לספק את כל הפלטפורמות שמאפשרות לתת תשובה לכל דרישה משמעותית בהנחה שהמשתמשים הם שיקבעו איפה נמצא האופטימום של ביצועים למחיר. ואנו נדאג לכך שהענן יהיה סביבת עבודה הטרוגנית בה אפשר למצוא Mainframe, שרתיAIX או Cluster של שרתי לינוקס או Windows עובדים שכם אל שכם. כשאני מקשיב ללקוחות הרושם הברור הוא, שהגורם היחיד שבאמת חשוב להם הוא הביטחון בהגירה מצורת עבודה מסורתית לצורה חדשה. וכאשר אפשר למצוא בענן השתקפות מלאה של ה-Datacenter המסורתי, כולל פלטפורמות דומות ויישומים זהים, חלק גדול מהפחדים נעלם".
החיסכון מגיע מפשטות הניהול
מחשוב ענן יכול להיות יעיל יותר ואטרקטיבי כלכלית גם אם מדובר בענן פרטי ובפלטפורמות מסורתיות. "את עיקר החיסכון אנו מוצאים באספקטים התפעוליים, לא בעלויות הרכש של החומרה", אומר רוד אדקינס. "שני הגורמים הדומיננטיים באטרקטיביות הכלכלית הם פשטות הניהול וקיצור זמן ההמראה של יוזמות חדשות. הסטנדרטיזציה של ממשקי Web והגמישות של ארכיטקטורת SOA, שמוטמעת ביסוד הענן, תורמים דרמטית להורדת עלויות שוטפות. וכדאי לזכור כי במערכות IT מסורתיות עלויות התחזוקה השוטפת מגיעות ל-70 עד 80 אחוז מתקציב המחלקה, כך שכל שיפור קל מתבטא בכסף גדול". אך לעסקים דינמיים חשובה אף יותר הגמישות ביצירת שירותים חדשים, על פי דרישות של לקוחות פנימיים, המחלקות העסקיות (Line of Business). האתגר הוא, כמובן, לספק ערך מוסף ייחודי ולקבל בתמורה תעריף שירותי "פרמיום", אתגר שאפשר לתארו כ"הרמה" של מהות השירות, מזמינות משאבים טכניים לאספקת פתרון עסקי מוכלל כשירות On Demand.
"ספק השירותים המנוהלים, ה-MSP, צריך לשאוף "למעלה", אל השמנת של יישומים ארגוניים אינטגרטיביים, רחוק ככל האפשר מה-Commodities, כמו שעות CPU או נפחי אחסון, בהם צפויה תחרות חסרת רחמים שתשאיר כמעט את כולם מתחת למים", אומר רוד אדקינס. "חברה יכולה לבדל את עצמה ולהגן על שולי הרווח אם היא פועלת במודל "תוכנה כשירות", SaaS, כלומר היא משרתת את לקוחותיה באמצעות פתרון תפעולי שאינו דורש ידע טכני בצד הלקוח. למשל ERP או CRM כשירות. אבל גם כאן אי אפשר לעצור, משום שתוך זמן קצר גם היישומים המצליחים יהפכו ל-Commodities שכולם מספקים. הצעד הבא למעלה הוא IT as a Service, גישה הוליסטית שלא מנסה לפתור כל בעיה ב-Silo נפרד. ולשם כך אתם צריכים להדביק את כל החלקים עם מנה הגונה של BI, תובנה עסקית. את זו אנו נטמיע ב-Smart Cloud, "הענן החכם" של יבמ. מבחינת מימוש, השותפים העסקיים שלנו יכולים לבחור בדרך המתאימה ביותר ליכולותיהם ולתנאי השוק בו הם עובדים - ענן פרטי של הלקוח באתר הלקוח, ענן פרטי המתארח במתקן Hosting של הספק, ענן ציבורי של הספק או ענן ציבורי של צד ג' כלשהו שהספק משווק ומבצע הגירה אליו. בכל מודל עבודה אנו נספק את כלי הניהול, התחזוקה, החיוב (Billing) והאוטומציה.
לילה על העיר של חוסר דאגות
לילה יורד על ניו אורלינס, אולמות ההרצאות מתרוקנים ואלפי "גיקים" מתגנבים בנון שלנטיות ל-French Quarter. מבחינת תיזמון הכנס של IBM נפל בשבוע שקט, אחרי הקרנבל הידוע Mardi Gras ולפני פסטיבל הג'ז השנתי. הקרנבל בניו אורלינס שונה מאחיו הברזילאים בזאת שאינו מבוסס על להקות בתי הספר לסמבה, אלא על יוזמות קטנות יותר. אך מבחינת הססגוניות, הקומפקטיות והפתיחות יש אפילו יתרונות מוחשיים לגרסה הצפון אמריקאית. פסטיבל הג'אז גם הוא סיבה נהדרת להגיע ל"עיר של חוסר דאגות" (The Big Easy) באביב. בפסטיבל מתרחש במשך שני סופי שבוע (השנה 27-29 לאפריל, ו-3-6 למאי) "בגני התערוכה" של ניו אורלינס. ביום רגיל תמצאו שם בין 10 ל-12 במות פתוחות ואוהלים צבעונים, שכל אחת מהן מוקדשת לסגנון מוזיקלי שונה. הלהקות מתחלפות על כל במה מדי שעה, כך שבמהלך יום תוכלו להתרשם מכ-40 להקות (מיוחד השנה, Comeback של ה-Beach Boys), תזמורות (עשרות, בכל סגנונות הג'אז) או מבצעים יחידים (השנה ברוס ספרינגסטיין הוא הכוכב). הרמה המוזיקלית נפלאה וכרטיס כניסה נמכר במחיר מגוחך (50 דולר ליום). אפילו הבירה זולה!
למחרת יצאתי לתור את ארץ הביצות והמטעים (Plantations), שמקיפה את ניו אורלינס. אין לי הרבה להוסיף בנוגע לביצות ולקרוקודילים על מה שמראים סרטי התעודה והטבע המשודרים בערוצי National Geographic ו-Discovery בצפיפות מעצבנת. למעט העובדה, שהם לא נותנים לה תשומת לב ראויה, שבשטח עצמו שולטים ענני יתושים חסרי מנוח הצמאים לדם אדם. הם לא מסוגלים לעקוץ קרוקודילים אז הם מפיגים את תסכולם בהתקפות קמיקזה על תיירים חובבי טבע. והקרוקודילים עצמם יודעים שלא כדאי לקלקל את תעשיית התיירות על ידי גילויי תוקפנות, אז הם ממשיכם לרבוץ בבוץ בעייפות חסרת פשר. בעצם, יש סיבה לפלגמטיות שלהם. הדם שלהם "קר" ולכן עליהם להתחמם בשמש שעתיים לפני שיחזרו החיים לאבריהם הקפואים. אבל בביצות של לואיזיאנה השמש לא מצליחה לחזור מבעד לסבך השיחים והקנים, כך שהקרוקודילים ממשיכים להיות אדישים להמולה עד שעות אחר הצהריים.
גם הנוסטלגיה ממוסחרת
כשהם התעוררו אני כבר הייתי בבית האחוזה של משק נטיעות ציורי. במאה ה-18 הוקמו מאות חוות לגידול קנה-סוכר, היצוא החקלאי המשתלם ביותר מהאזור הטרופי לאירופה. גידול קנה הסוכר היה ונשאר אינטנסיבי בכוח אדם ובחווה הספציפית הזאת עבדו יותר מ-120 עבדים בשדות המהבילים. מלחמת האזרחים, במחצית המאה ה-19, גדעה את הענף הכלכלי הזה ויצור הסוכר נדד לאיים הקריביים ולדרום אמריקה, ארצות בהן עדיין ניתן גם היום להשיג כ"א זול. בלואיזיאנה הכותנה החליפה את קנה הסוכר כגידול העיקרי, עד שהגיעה הפרודניה והרסה גם את משקי הכותנה. שיח הטבק התגלה כעמיד יותר בפני פגעי טבע והמזיקים, אך גם הוא נמצא בנסיגה ב-30 השנים האחרונות, מאז שהתבררו הנזקים שעישון גורם למתמכרים ולחברה שצריכה לשלם עבור טיפול במחלות הסופניות שהוא גורם.
אז מה נשאר לבעלי האחוזות לעשות? להזמין את התיירים להתרשם מהעבר המפואר של אצולת ה-Plantations. הבתים הגדולים נודפים ריחות עובש של בדים ישנים ועץ רטוב, והריהוט העתיק לא נראה לי נוח במיוחד. אבל הגינות מרשימות, בגודל המדשאות ובהדר של חורשות עצי האלון העתיקים, למרות שהן דורשות טיפול אינטנסיבי של צוות תחזוקה ענק. בכל מקרה, שווה ביקור - אך אם ראיתם אחוזה אחת, ראיתם את כולן. אפשר לחזור הביתה.