או.קיי, הבנו שבאן קי-מון הוא חרא. קלטנו את דברי ראש הממשלה שכינוס 120 המדינות באיראן הוא "חרפה וכתם לאנושות".
זה באמת מידע מרתק, אבל מה עושים איתו? האם בדיבורים אלה מתמצות האפשרויות שיש לנו לפעול נגד המגמה שהיא כיום ברורה מאי-פעם: המערב מדבר, איראן מתחזקת. ולא רק בתחום הצבאי.
120 מדינות תומכות בפצצה
לפחות ל-120 המדינות שנציגיהן שוהים עכשיו באיראן לא ממש אכפת שלאיראן יהיה נשק גרעיני. חלקן, אולי הגדול, אפילו רוצה בכך. זה הרבה מדינות. זה הרבה מדינות שגם לא איכפת להן אם ישראל תושמד. כי הרי ברור להן שזו מגמת המשטר האיראני והפצצה שלו.
האיראנים לא מסתירים זאת. הם מתגאים בכך. לכן, מי שמסכים איתם, מי שמבקר אצלם, מי שמתנשק ומתחבק איתם - מבטא בכך את הסכמתו לדרכם המדינית והצבאית. או לפחות את אי-התנגדותו.
לפטר את המזכ"ל
מי שמדברים נגד איראן, אבל לא עושים, יוצרים מצב של תמיכה והסכמה. ארגון האו"ם, למשל, לא יכול להתקיים ללא הסיוע של ארה"ב. אם הנשיא אובמה מסכים להמשיך לשלם את משכורתו של המזכ"ל השוהה בטהרן, מה אפשר להבין מכך? אין כאן כפיית עמדה באמצעות הכסף. דברי אחמדינג'אד הרי מהווים הפרה מוחלטת של מגילת זכויות האדם וכל המגילות האחרות של האו"ם והחברה המתקדמת.
מי שמופקד על עקרונות האו"ם הוא המזכ"ל. כאשר הוא יושב במעמדים שבהם מדברים בגלוי על השמדת ישראל - האם הוא יכול להמשיך להיות מופקד על ארגון זה? האם אין פירוש הדבר שבאן קי-מון, בהתנהגותו, אינו ממלא כראוי את תפקידו, שלא לומר מועל בו? זו ההצדקה להתערבות אקטיבית של ארה"ב כדי לפטר את המזכ"ל, כמו שמפטרים כל עובד בלתי ראוי. זה אמנם לא יפתור את הבעיות, אבל זה ישלח מסר חשוב מאין כמותו.
פצצה זה כוח
ועכשיו לשאלה כן או לא להתקיף באיראן. אני חושב שהוועידה באיראן צריכה להיות אחד האלמנטים הנשקלים בהקשר לסוגיה זו. אני לא מתכוון להביע עמדה בעניין התקיפה, מכיוון שאין לי. ואין לי מכיוון שאני לא יודע מספיק.
אני יודע רק מה שאני רואה ושומע. ומה שאני רואה ושומע גורם לי להאמין שמבחינות רבות הפצצה, עוד לפני שנולדה, כבר עשתה עבודה גדולה למען איראן. איראן מקבלת הרבה נקודות זכות אצל מדינות רבות על עמידתה מול המתנגדים לפצצה, הנתפשים כאויבים אצל הקרויות "בלתי מזדהות".
הפוטנציאל המדיני-פוליטי
כלומר - הסכנה בפצצה טמונה לא רק בשימוש הצבאי בה, אלא גם, ובינתיים בעיקר, בפוטנציאל הפוליטי-מדיני שלה. איראן הקיצונית הופכת למדינה חשובה יותר ויותר בגלל הפצצה, אפילו שזו עדיין איננה. קחו מהם את הפוטנציאל הזה, ולקחת מהם גם את המשקל הסגולי הפוליטי שטמון בו.
למה זה חשוב? מכיוון שכמדינה בעלת משקל פוליטי יש לאיראן השפעה על מדינות רבות אחרות. היא תוכל להקצין אותן בהתאם לקווים שלה, נגד המערב וישראל; היא תוכל להשתמש בהן למטרות טרור; אולי כבסיסים לשילוח טילים. בקיצור - ככל שתתרחב השפעתה שלא איראן, כך תגבר הסכנה - לעולם ולנו. הפצצה, זאת עלינו להפנים - היא השפעה. היא מנהיגות. היא כוח, המממש את עצמו גם לפני שהוא קיים, גם מבלי שנעשה בו שימוש.
מעבר לכך השיקולים בעניין תקיפה צריכים להיות מקצועיים, ומהדיון הזה, כאמור, אני מדיר רגליי.
matigolan@globes.co.il