"בשנותיי כחבר מועצת העיר תל-אביב-יפו למדתי דבר או שניים על ניהול מערכות פוליטיות, ועשיתי שימוש בזיכרונות האלה בעבודה על התפקיד", כך אומר שמואל וילוז'ני בעקבות התפקיד הראשי שהוא מגלם בקומדיה המטורפת והמשובחת "קיזוז".
וילוז'ני: "לא קלטתי בזמנו איך שני אישי ציבור ממחנות יריבים מסוגלים לשסע זה את זה לגזרים בדיונים רשמיים ובעיקר מול התקשורת, ואז לשבת יחד ולהתבדח בקפיטריה. בסוף הבנתי שזו בסך הכול הופעה טובה מול קהל.
"זה לא שונה בהרבה ממה שאני עושה בתיאטרון. ההבדל הוא שאצלי זה בידור להמונים ואצלם עסקינן לפעמים בדיני נפשות. אני שואל את עצמי לא פעם עד כמה הם באמת מודעים לזה".
בעקבות לא מעט תהיות שעלו בו בשנים שמאז הפרישה המתוקשרת, אומר וילוז'ני: "פרשתי מהחיים הפוליטיים כי ניסיתי להפוך למושחת ולא הצלחתי. בסופו של דבר, אם פוליטיקה היא הצגה אחת גדולה, עדיף שאשמור אותה למקום שבו אני מסתדר הכי טוב".
אחרי שגילם ראש עיר מושחת המנצל שמועה על גילוי אוצר ישן כדי להחיות את יישובו הגווע, בקומדיה "זהב טורקי", חוזר וילוז'ני להצליף בנבחרי ציבור בהצגה המצוינת, מאת אילן חצור ובבימויו של אלון אופיר בתיאטרון הקאמרי, והפעם מגלם את בנימין (בני) שבות, חבר כנסת מגוש הימין עם כל הסטיגמות המתבקשות. דתי, גר בהתנחלות, בנו (ארז כהנא) חבר בנוער הגבעות ואשתו (אודיה קורן המצוינת) היא רפליקה של דניאלה וייס, עם כל הלהט האידיאולוגי הנלווה. הטוויסט: רגע לפני הצבעה גורלית בכנסת על פינוי יישובים, מתברר שהח"כ הלאומני מנהל רומן לוהט מהצד עם תמרה ירדן (לימור גולדשטיין), חברת כנסת שמאלנית, אלמנה, תל-אביבית, ליברלית ולוחמת למען זכויות מיעוטים בכלל וזכויות ערבים בפרט.
לקלחת מושלכים גם יו"ר קואליציה עם פתיל קצר (תפקיד נפלא של יואב לוי), שני עוזרים פרלמנטרים עם אג'נדות עצמאיות (רוני שובל ונעמה שטרית בדאבל קסט ומורן קל), וחבר כנסת ערבי עם חיבת יתר לטיפה המרה (אבי טרמין). סטירה פוליטית? על פי המחזאי אילן חצור, לא בהכרח.
"רציתי לכתוב קומדיה במבנה קלאסי שאפיין בשעתו מחזות של יוצרים כמו מולייר וז'ורז פדו", אומר חצור. "ההחלטה לעשות שימוש באלמנטים מהפוליטיקה הישראלית העכשווית נועדה לשרת את המסגרת הזו, אבל לא שמתי לי למטרה לכתוב מחזה פוליטי, ולראייה 'קיזוז' לא נוקט עמדה. להיפך, כל המעורבים מגוחכים במידה שווה וכל הדמויות ללא יוצא מהכלל בוגדות. אם לא בזוגיות, אז בערכים ובמוסר שלהן".
רסיסי אקטואליה
"קומדיה היא אחת הדרכים היחידות לגרום לקהל לחשוב באמת על המציאות שבה הוא חי", מוסיף וילוז'ני. "העם הזה עייף מצעקות. נשאר ללחוש, לדגדג, ולקוות שזה יעשה משהו. בבסיס, זה קודם כל מחזה המיועד לתת שעה וחצי של צחוק משחרר, אבל אני מקווה שמשהו מהטירוף על הבמה יוביל צופים לומר לעצמם: 'אני חי בתוך הדבר הזה, ואלו האנשים הקובעים את גורלי'.
"בקיץ שעבר, קמו 400 אלף איש ומחו על החיים במדינה, ועדיין לא נטלו את גורלם בידיהם בנחישות של אזרחי מדינות ערב שרבים מאיתנו מתנשאים עליהם".
האם הרומן בין בני ותמרה הוא סיפור אהבה, או קוריוז שמבוסס על תחושת הפרי האסור?
חצור: "קיימים גם האלמנטים האלה, אבל ביסוד יש אהבה. ברוב המחזות שלי אני משלב רסיסי אקטואליה, וזה נכון גם במקרה של 'קיזוז', שהתחלתי לכתוב לפני חמש שנים. הייתה אז הצבעה גורלית בכנסת על ההתנתקות מרצועת עזה ואחד החברים לא הגיע למליאה מסיבות לא ברורות, והיו בזמנו שמועות על ח"כ המנהל רומן אסור לכאורה עם פעילה פוליטית מהמחנה הנגדי. אם זה היה נכון או לא אין לדעת, אבל זה נראה לי בסיס ראוי לבנות סביבו קומדיה".
"קיזוז" תעלה מה-7 בחודש בקאמרי