כמעט אין חולק על כך שאיראן גרעינית בשליטת אייתוללות פנאטיות הקוראות להשמדתה של ישראל, תגרום למירוץ גרעיני במדינות נוספות במזרח התיכון ובנוסף תהווה סכנה קיומית לישראל ולשלום העולם.
השאלות העיקריות העומדות עתה על הפרק הן: מהו לוח הזמנים לפעולה צבאית מונעת? האם ישראל מסוגלת לחסל בכוחות עצמה את מתקני הגרעין? מה יהיו התוצאות הנלוות? ומהי התקופה שתחלוף עד שאיראן תשחזר את היכולות שלה?
נשיא ארה"ב ברק אובמה, נציגי הממשל האמריקני וראש המטות המשולבים הצהירו פעמים רבות כי אין בדעת ארה"ב להשלים עם קיומה של איראן גרעינית, כי "כל האופציות מונחות על השולחן", כי עדיין קיים חלון של זמן לפעולה צבאית (אם הסנקציות הכלכליות לא יועילו), וכי לישראל אין יכולת לפעול באורח עצמאי, ועליה להימנע מכך.
ברור לכולנו כי מכת מחץ צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין, ללא מעורבות ישראלית (מסיבות מובנות), עדיפה אלף מונים על פעולה צבאית ישראלית עצמאית, על אף העובדה שבשני המצבים העורף הישראלי יחטוף טילים מכל הכיוונים, ויש להכינו לכך.
הקושי במצב הנוכחי נעוץ לדעתי במשבר אמון הדדי וחמור ובאווירת החשדנות השוררת בין אובמה לנתניהו. ה"רקורד" של הפגישות שלהם אינו מלבב, ודומה כי אובמה לא רווה נחת - הן מפעילותו ומהופעותיו המרשימות של נתניהו בשני בתי הקונגרס, תוך עקיפתו הבוטה של הנשיא; והן מההזדהות של נתניהו, ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, עם מועמד הרפובליקנים.
נתניהו הצליח להרגיז ולעצבן את נשיא ארצות-הברית, שאולי "יחכה לו בפינה" בקדנציה השנייה שלו, אם אכן ייבחר שוב לנשיאות. אלא שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לעשות "ברוגז" עם הגדולה שבידידות שלנו.
שני האישים עשו טעויות מדיניות ואישיות רבות שקצרה היריעה מלתארם, אולם האיראנים אינם ממתינים, הם בשלהם, מצפצפים על העולם, קוראים להשמדתה של ישראל, שעון הזמן מתקתק, חלון הזמן מתקצר, והפצצה - ואולי ההפצצה - בפתח.
לא מאמינים איש לרעהו
בנסיבות אלה, על אובמה ועל נתניהו מוטלת החובה, למען האינטרסים האמיתיים של עמיהם, לגנוז ולשכוח את כל המשקעים האישיים, לקיים לאלתר פגישת פסגה בארבע עיניים בקומה השנייה בבית הלבן, ללא תיעוד, ללא נוכחות עוזרים וללא פרסום הודעות לציבור, שעל סדר יומה (נוסף לפיוס הדדי) תעמוד סוגיה שלובה אחת בלבד, שהיא: חיסול היכולת הגרעינית הצבאית של איראן, וחיזוק משמעותי של כוח ההרתעה של ישראל תוך שימת דגש על הזרוע האווירית הארוכה של צה"ל.
לי ברור שאם הנשיא האמריקני אכן יתחייב לבצע את הפעולה הצבאית הנדרשת והמתחייבת במסגרת לוח זמנים ברור ומוסכם מראש, נתניהו יהיה נכון להתחייב שישראל תימנע מפעולה עצמאית משלה, אלא אם ארצות-הברית לא תקיים את ההתחייבות במועדה.
למרבה הצער, אובמה ונתניהו שאינם מאמינים איש לרעהו, מודעים לצורך החיוני בפגישת פסגה כזו (שגם תסייע לשניהם בבחירות הבאות), אולם כל אחד מהם חושש מ"פיצוץ" פומבי של הפגישה ומהטחת האשמות הדדיות. מוטב שהם יתעלו מעל עצמם ולא יידחקו לפינות שמהן אין מוצא.
בישראל ובארצות-הברית ישנם אישים בכירים (בלי לנקוב בשמות) המקובלים על אובמה ועל נתניהו, שיש ביכולתם להכין מראש את הפגישה בין השניים ולהבטיח את הצלחתה באופן שיהלום את האינטרסים החיוניים של ארצות-הברית, ישראל, מדינות המפרץ וכל קהילת העמים.
הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין כספי.