"נוצר מצב אבסורדי, בו אני יושב שמונה חודשים ועושה הכל כדי להגיע להסדר הוגן שישרת את מחזיקי האג"ח... ואילו מיעוט בלתי אחראי בקרב המוסדיים, שאמור לייצג את המחזיקים, שוכח זאת, ועוסק במה יכתבו בעיתון מחר, או איך הדבר ישפיע על מעמדו מול המתחרים... להערכתי, אותו מיעוט קיבל החלטה שלא משנה מה נציע, הם יטרפדו כל הסכם ללא קשר למידת הפגיעה שתהיה במחזיקים".
את הטענות הללו השמיע יוסי מימן, בעל השליטה באמפל, ביום חמישי שעבר, על רקע התמשכות המגעים להסדר חוב בחברה, שאינה מסוגלת לפרוע את חובותיה בזמן. מחזיקי האג"ח של אמפל, הנחלקים לשלוש סדרות עם מועדי פירעון שונים, לא הצליחו לגבש עמדה משותפת בקשר לחבילת הפיצוי אותה הם דורשים בגין הדחייה, ומאידך גם לא קיבלו החלטה על פירוק החברה, שכן כל גוף משך לכיוון אחר, בהתאם לאינטרס שלו.
בסיטואציה שבה לכל סדרה יש נציגות משלה ואינטרס משלה, ולמנכ"לים של בתי ההשקעות המחזיקים בחוב חשוב בעיקר להופיע בעיתונים, קטנים הסיכויים להגיע להסדר שימקסם את הערך למחזיקי האג"ח.
הראייה לכך היא שמתחילת השנה, אז החלו המגעים עם מחזיקי האג"ח של אמפל (על חוב של יותר מ-900 מיליון שקל), נחתך מחיר האג"ח ב-50%, כאשר בפרק זמן זה מי שהמשיך להתפרנס מקופתה המצומקת של החברה הקורסת הם מנהלי החברה ויחד איתם אנשי תעשיית הסדרי החוב: חברי נציגויות, עורכי הדין, יועצים פיננסים, נאמנים וכו'.
סכום ששווה להקריב
סיטואציה דומה מתרחשת גם בדלק נדל"ן שבשליטת יצחק תשובה, שבמשך יותר משנה לא מצליחה לגבש מתווה להסדר עם נציגי הסדרות השונות (כאן היקף החוב עומד על 2.1 מיליארד שקל). גם במקרה זה, המציאות מוכיחה שהמוסדיים טובים בדיבורים, אבל הרבה פחות מוצלחים בקבלת החלטות ובמקסום ערך עבור המשקיעים.
זה מביא אותנו למקרה הטרי של אי.די.בי ונוחי דנקנר, ולקולות הקוראים לקחת לו את החברה ולהעבירה לידי המוסדיים. אז נכון שכמות ההחלטות העסקיות המוטעות שקיבל דנקנר בשנים האחרונות היא מכובדת למדי: רכישת הקרקע בלאס וגאס, ההתעקשות על מחיר המכירה של כלל ביטוח שהביאה לביטול העסקה, ההשקעה הפיננסית הכושלת במניות קרדיט סוויס, הרכישה התמוהה של מעריב, ועסקת בעלי העניין בה העביר את פעילות ישראייר המפסידה מתיקו האישי אל תוך החברה הציבורית.
אבל בסופו של דבר מחזיקי האג"ח של החברה מוצאים עצמם כעת בסיטואציה בה הם צריכים לבחור בין שתי אפשרויות: הישארות עם מי שהביא את הקונצרן אל פי התהום אך מאותת כי הוא עושה כל מאמץ כדי לחלץ אותו, או העברת השליטה לידי חבורה לא מגובשת של גופים מוסדיים, בעלי אינטרסים שונים, שעד היום לא הוכיחו שהם יודעים כיצד לפרק חברה בצורה יעילה.
גם אם מאמציו של דנקנר לא יישאו פרי בחודשים הקרובים ולא יהיה מנוס מהסדר חוב באי.די.בי בעתיד, 35 מיליון השקלים אותם יקבלו המחזיקים בסדרה ב' - שבמקרה של הסדר עתידי היו עשויים להתחלק בין כלל מחזיקי האג"ח - הם סכום ששווה להקריב כדי להימנע ממצב בו השליטה באי.די.בי עוברת לידי המוסדיים. הללו הרי כבר יימצאו דרכים להוציא את הכספים על התדיינויות, התייעצויות והכנת ניתוחיים כלכליים, שלא יועילו הרבה למחזיקי האג"ח.