על-פי נבואות שבטי האינדיאנים בדרום אמריקה, העולם יגיע לקיצו ב-21 בדצמבר 2012. על-פי כמה ממשרדי ההפקות המובילים בהוליווד, הסוף כבר הגיע. או כך לפחות זה מרגיש אחרי שבקיץ האחרון הפסידו עשרות מיליוני דולרים במהלך עונת שוברי הקופות של הקיץ, שהסתיימה בימים אלה.
סיכומים רשמיים עדיין לא פורסמו, אך אם בשנים עברו הצליחו רוב שוברי הקופות של העונה לחיות בשלום יחסי, כלומר לכסות השקעות ולהביא רווחים בלי לפגום משמעותית זה בפוטנציאל של זה - כבר ברור שקיץ 2012 התנהל מתחילתו במתכונת "צעד קדימה - שניים אחורה", ובפעם הראשונה כמות הסרטים המוגדרים רשמית ככישלונות מסחריים (או לפחות אכזבות) עולה על כמות ההצלחות.
אז נכון, במאזן הכללי ייתכן שכלל מכירות הכרטיסים בבתי-הקולנוע בארצות-הברית לקיץ 2012 לא ייפול (לפחות לא משמעותית) מזה של קיץ 2011, ועדיין מדובר בפחות מנצחים ויותר מפסידים. מכת אנושה לתעשייה הדורשת מעצמה להציג מדי שנה גרף הכנסות עולה.
למה ואיך זה קרה? אחת הטענות הבולטות בשבועות האחרונים מתייחסת לטבח באולם הקולנוע בקולורדו, במהלך הקרנת בכורה של "עלייתו של האביר האפל" ב-21 ביולי, כאירוע שגרם לצופים להדיר רגליהם מהאולמות. תירוץ קלוש בהתחשב בעובדה שהבעיה החלה כבר בתחילת מאי.
התשובה האמיתית, המורכבת בהרבה, מפרקת רשמית 3 הנחות יסוד הוליוודיות. האחת - שעם תכנון מדויק ותיאום הפצה באולמות יהיה מקום לכולם. השנייה - מיצוב השוק האמריקני כמדד כמעט יחיד להצלחה, בעקבות העובדה שסרטי קיץ שנכשלו במגרש הביתי הצליחו בכל זאת להניב רווחים בזכות ההכנסות מההקרנות ברחבי העולם.
ההנחה השלישית, והקריטית, היא שכוכבים מושכים קהל. למעשה, כמעט בכל הפלופים של הקיץ החולף לוהק כוכב-על שיועד להבטיח את הצלחת הפרויקט, ולא עמד במשימה. בקטגוריה זו נכללים השנה ג'וני דפ, טום קרוז, אדם סנדלר, בן סטילר, קמרון דיאז, סשה ברון-כהן והמלכה האם מריל סטריפ.
מצד שני, כמעט כל שוברי הקופות רכבו על מוניטין של מותגים מובילים (בעיקר גיבורי קומיקס) וסרטי המשך, ומראש לא בנו על אטרקטיביות של השחקנים נטו. במילים אחרות, החוקים הבסיסיים משתנים במהירות, והתעשייה חייבת להתארגן מחדש בהתאם.
הכדאיות ההוליוודית
הבהרה הכרחית בסוגיית עלויות הפקה בהוליווד, ובעיקר באשר לכדאיות: עלות הפקה ושיווק של שובר קופות קיצי ממוצע נעה בין 150 ל-300 מיליון דולר. כדי שסרט ייחשב לרווחי במונחי בירת הסרטים, מצפים ממנו לגרוף ברחבי העולם מהקרנות באולמות בלבד (כלומר לפני ההפצה ב-DVD ובלו ריי וצפייה בתשלום באתרי סטרים) סכום שהוא לפחות פי שניים וחצי מאותה עלות.
לדוגמה, אם בסרט כמו "Battleship" הושקעו 209 מיליון דולר, הוא יועד לגרוף 500 מיליון ברחבי העולם כדי להצדיק את ההשקעה. הסרט גרף, כאמור, 237 מיליון דולר, ולכן מתויג ככישלון למרות שכיסה את ההשקעה ואף הניב מעט רווחים.
מצד שני, סרטים כמו "טד" ו"מג'יק מייק" נחשבים להצלחות הגדולות של העונה בגלל הפער בין עלויות ההפקה הנמוכות וההכנסות הגבוהות. "טד" הופק בתקציב של 50 מיליון דולר וגרף סכום גבוה פי חמישה, ו"מג'יק מייק" הופק בתקציב אינדי של 7 מיליון דולר וגרף פי 15. וכאמור, מאחר שכוכבים מובילים כבר לא מספקים את הסחורה, ספק אם יוכלו להמשיך לדרוש ולקבל את סכומי-העתק שלהם הורגלו.
הפלופ של מאי
רק לשם פרספקטיבה: אם בשנות ה-90 נחשב טום קרוז לשחקן שעצם שמו על פוסטר הבטיח הכנסות של בין 100 ל-150 מיליון דולר, במציאות הנוכחית גם הסלבריטאים האטרקטיביים ביותר לא יצילו אף סרט.
גם אדם סנדלר נחשב עד לפני שנתיים להימור בטוח להכנסות של 100 מיליון דולר ומעלה גם לסרטיו הירודים ביותר, אבל אחרי שני פלופים רצופים ("ג'ק וג'יל" בשנה שעברה ו"זה הילד שלי" השנה) מעמדו מתערער במהירות.
בסרטי גיבורי-על הקערה התהפכה על-פיה מזמן. כוכבים מובילים נזקקים להפקות אלה כדי לשמר את מעמדם הרבה יותר מאשר ההפקות נזקקות לכוכבים, וגם אושיות אטרקטיביות כמו סקרלט ג'והנסון ורוברט דאוני ג'וניור לא אוחזים באחריות בלעדית להצלחת סרט כמו "הנוקמים". לראיה - הקושי הבולט שלהם להגיע לאותן מסות קהל בסרטים אינטימיים יותר בהשתתפותם.
ב-4 במאי יצא כאמור למסכים בארצות-הברית ובשאר העולם פרויקט-הענק "הנוקמים", הסרט שהפגיש לראשונה את מיטב גיבורי-העל של סדרות הקומיקס מבית MARVEL, והפך לאחד משוברי הקופות המצליחים בכל הזמנים.
הבעיה: הבאזז סביב "הנוקמים" היה כה אינטנסיבי, שהוא פשוט "בלע" את כל ההפקות שהועלו לא רק באותו סוף שבוע אלא במהלך החודש כולו. כך, במאי בלבד התרסקו בקופות בזה אחר זה "צללים אפלים" שביים טים ברטון בכיכובו של ג'וני דפ, הקומדיה "הדיקטטור" בכיכובו של סשה ברון-כהן, סרט האקשן הבדיוני "Battleship" והקומדיה "למה לצפות כשמצפים" בכיכובן של קמרון דיאז וג'ניפר לופז.
למעשה, שובר הקופות היחיד ששרד את הבליץ של "הנוקמים" במהלך מאי היה "גברים בשחור 3", בכיכובם של וויל סמית וטומי לי ג'ונס. ושוב, רוב הקרדיט מגיע לכוחו של המותג מאשר לשני הכוכבים, שאחד מהם (סמית) לא הופיע על המסך מזה 4 שנים, והשני (לי ג'ונס) נזקק לתפקיד משנה ב"קפטן אמריקה" בקיץ שעבר לחזור לתודעה.
תרמית או יח"צ טוב?
יוני היה חודש מעודד יותר ולמעשה נחשב לשיאה של עונת הקיץ (לעומת יולי בשנים עברו), עם הצלחות גדולות ל"שלגיה והצייד" בכיכובה של קירסטן סטיוארט (בלה סוון מסרטי "דמדומים"), הסרט השלישי בסדרת האנימציה "מדגסקר" ו"אמיצה" של חברת פיקסר ואולפני דיסני, שהיה להיט האנימציה הגדול של העונה.
מרתק יותר מקרה "פרומתאוס", אפוס המדע הבדיוני שביים רידלי סקוט. הסרט קודם חודשים מראש כמעין הקדמה לסדרת סרטי "הנוסע השמיני", עוד מותג קולנועי מנצח, ואז הגיעה התוצאה הסופית, והתברר שכל קשר בין העלילות רופף עד מקרי. עדיין, תשומת-הלב של הצופים כבר הובטחה, וההכנסות הנאות היו בהתאם. תרמית או יח"צ טוב? למי אכפת כל עוד הקופה רושמת.
והייתה גם דרמת החשפנים "מג'יק מייק" עם צ'נינג טאטום, שהופקה בעלות אינדי של 7 מיליון דולר וגרפה 107 מיליון דולר בארצות-הברית בלבד.
טאטום, אגב, הוא השחקן הצעיר היחיד בהוליווד כיום הנחשב הימור בטוח בקופות, עם להיט רביעי ברציפות (אחרי "ג'ון היקר", "The vow" ו"רחוב ג'אמפ 21"). גם "טד", עם מארק וולברג ומילה קוניס, הפך לקומדיה המצליחה של העונה, בעיקר בזכות הגימיק המבריק על דב צעצוע עם פה מלוכלך וחיבה לנערות ליווי ולג'וינטים.
אז מה נשאר לעונת הקיץ הבאה? בעיקר עוד סרטי המשך, גיבורי קומיקס, עיבודים חדשים לסרטים מוכרים ופעלולים מנקרי עיניים. רוצים אמנות? בשביל זה המציאו את החורף.
