בטורים הקודמים סקרנו היבטים הקשורים לסיום עבודה. אחת הסוגיות שמעסיקות עובדים רבים, שאותם ליווינו בתהליך סיום עבודה, היא זכאותם או אי זכאותם לכספי פיצויי פיטורים. בטור זה נרחיב בסוגיה זו, תוך הצגת המסגרת החוקית והצעת פתרון, המאפשר ידיעה ברורה לעובד ולמעסיק החל ממועד תחילת העבודה. פתרון זה ידוע בשם "סעיף 14".
1. עובד שפוטר זכאי לפיצויי פיטורים, אלא אם מתקיימים החריגים הקבועים בחוק פיצויי פיטורים. החוק קובע, כי יש לשלם לעובד שפוטר פיצויים בגובה משכורת אחרונה כפול מספר שנות עבודה.
2. מעסיק אשר מפקיד פיצויים לתוכנית הפנסיונית של העובד, על-פי השכר בפועל, יצטרך לבצע השלמות בשל הפרשים בין הפיצויים הצבורים לבין הפיצויים הנדרשים על-פי חוק בהתאם למשכורת האחרונה. פערים אלה יכולים לנבוע מעליות שכר, אשר להן זכה העובד לאורך השנים ו/או כתוצאה מהפסדים שעלולים להיות בתוכניות הפנסיה השונות.
3. מצד שני, שורר חוסר ודאות אצל עובד, המסיים עבודה בנסיבות שאינן מזכות אותו לפיצויי פיטורים אלא מתפטר מרצונו. במערכות יחסי העבודה המוכרות לנו בחלק מענפי המשק, החלפת מקום העבודה אחת לכמה שנים, היא דבר ידוע ומקובל. חוסר הוודאות של העובדים, בזכאותם לפיצויים הצבורים על שמם בתוכניות, מטריד את חלקם.
4. סעיף 14 בחוק פיצויי פיטורים, שנחקק בשנת 1963, קבע שתשלום המעסיק לסעיף פיצויים בתוכנית הפנסיה של העובדים "לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי... או אם תשלום כאמור אושר בצו על-ידי שר העבודה והרווחה...".
5. ואכן, בשנת 1998 חתם שר העבודה והרווחה דאז, אלי ישי, על האישור הכללי בדבר תשלומי מעסיקים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים, הידוע בשמו "סעיף 14".
6. כדי להחיל את סעיף 14, העובד ומעסיקו צריכים לחתום על נוסח האישור המלא לא יאוחר מ-3 חודשים מתחילת תשלומי המעסיק לקופות.
7. במקרה שעברו יותר מ-3 חודשים מתחילת התשלומים, כאמור, לא ניתן להחיל בדרך כלל את הסעיף רטרואקטיבית, אלא להחילו ממועד החתימה ואילך; וגם זאת בכפוף לקבלת אישור ספציפי ממשרד העבודה.
8. במקרים חריגים ניתן לבקש ממשרד העבודה להחיל את האישור רטרואקטיבית ליום תחילת העבודה (ולא רק ליום חתימת ההסכם), אולם פעילות זו צריכה להיות מלווה בייעוץ משפטי ספציפי.
9. סעיף 14 קובע שיעורי הפקדות על חשבון המעסיק, בהתאם לסוג התוכניות שמחזיק העובד. הפקדות המעסיק הנדרשות לקרנות פנסיה הן 14.33% (8.33% לפיצויים ו-6% לתגמולים).
10. תשלומי המעסיק הנדרשים לחותמים על סעיף 14 בפוליסות ביטוח הם 13.33% (8.33% לפיצויים ו-5% לתגמולים), ובנוסף עד 2.5% לרכישת פיצוי לאובדן כושר עבודה בשיעור שלא יעלה על 75% מהשכר.
11. המעסיק יכול להפקיד לסעיף הפיצויים רק 6% (במקום 8.33%), אולם אז יכסו התשלומים רק 72% מחבות המעסיק לפיצויים, ויתרת ה-28% יושלמו בעת סיום העבודה לפי גובה השכר האחרון.
12. אימוץ סעיף 14 פוטר את המעסיק מהצורך להשלים לעובד המפוטר פיצויים בהתאם לשכרו האחרון, אך הוא מוותר מראש על האפשרות לקבל החזר פיצויים מהקופות לרשותו בעת סיום עבודה.
13. אימוץ הסעיף מעניק לעובד ביטחון, שבעת סיום עבודתו יהיה זכאי לפיצויים שהופקדו עבורו, גם אם יתפטר, אך במקרה של פיטורים לא יהיה זכאי להשלמת חוב פיצויים בהתאם לשכרו האחרון. בנוסף, העובד רשאי להשקיע את כספי הפיצויים על-פי טעמיו האישיים, והוא אינו זקוק לאישור המעסיק על בחירה זו.
14. סעיף 14 חל על תשלומי המעסיק לפיצויים, על-פי צו ההרחבה לפנסיית חובה. פנסיית חובה, אשר לה הקדשנו טור בעבר, היא הרף המינימלי לתשלומים לתוכניות פנסיה במשק שהוחל בסוף 2007.
* הכותבים הם מנהל החטיבה העסקית במבטח סימון מקבוצת הביטוח מגדל, ומנהל המטה המקצועי בסוכנות. אין לראות בסקירה זו ובאמור בה ייעוץ פיננסי ו/או פנסיוני כהגדרתם בחוק. בכל מקרה, בטרם קבלת החלטה יש להיוועץ בבעל הרישיון המתאים
globes@mvs.co.il