גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" אמר פעם לארי בירד וראה איך בן הדור הבא בכדורסל הפנומנלי, מייקל ג'ורדן, הופך את נייקי ממותג ספורט צעיר - למותג הספורט המצליח בעולם (ומקבל את הכינוי "אלוהים"). לא בכדי דיברו עינת ישראלי, סמנכ"ל השיווק של נייקי ישראל ואריק זאבי, מנכ"ל אירופה בג'ודו - שניים מהמרצים בכנס 'משפט וספורט' שנערך השבוע בת"א על-ידי מחלקת דיני ספורט במשרד עוה"ד יגאל ארנון ושות' - על דברים קטנים שהופכים ספורט לדבר אטרקטיבי כל כך. האיש שרוכש קבוצת כדורגל, הילד שקונה נעלי ריצה, והספורטאי שרוצה להיות אלוף עולם מנסים לממש פנטזיות. אז מה למדנו?

1. "האופוריה הופכת להתקפלות בפני הרוכש"
(עו"ד רונית אמיר-יניב)

אמיר-יניב היתה היועצת המשפטית שליוותה את האפיזודה הקצרה של גד זאבי בבית"ר ירושלים בתחילת המיליונים. היא חוותה על בשרה מה לא עושים כשרוכשים קבוצת ספורט. היא למדה שקבוצת ספורט זה לא עסק רגיל, זה עיסוק בבני אדם. הביקורת שלה על זאבי היא בונה. היא אוהדת הפועל ת"א, פעילה בעמותת הפועל אוסישקין. הסיכום שלה מבהיר בפירוש מה נכשל שם שמצליח במקום אחר: "אסור לשדר התנשאות וריחוק, לא לשכוח שלקבוצה שנרכשה היתה מוניטין גם לפני הרכישה. היה עניין של הכאה על חטא בעקבות הדחתם של משה דדש ואברהם לוי".

2. "נייקי לא מתייחסת לספורטאים רק כפרזנטורים אלא גם כשותפים"
(עינת ישראלי)

שבריר השנייה הנוסף הזה שמייקל ג'ורדן קיבל מאלוהים כדי לשהות באוויר, שינה את נייקי לעולמים. החברה שקמה רק ב-1972 הפכה בתוך עשור למותג מטורף שג'ורדן הוא רק אחד מהפרזנטורים המדהימים שהיו לה. כשהוא עלה למגרש עם נעליים חצי אדומות, בניגוד לחוקי הליגה, נייקי שילמה עבורו 5,000 דולר קנס מדי משחק, 82 משחקים בשנה, לא כולל פלייאוף. כשלאנס ארמסטרונג הודיע כי הוא חולה בסרטן, היא לא נטשה אותו, הפיקה מאות מיליוני צמידים צהובים כאות הזדהות עם המאבק בסרטן ממשיכה לתמוך בו גם היום כשעננת הסמים מעליו. אפשר לפעמים להבין למה הסמל של נייקי, משיחת המכחול הזו, מסמל בפשטותו סוג של אצילות.

3. "אין בארץ אוהדי כדורסל. יש בארץ אוהדי כדורגל שאוהבים כדורסל"
(יונתן לרנר)

ספרתי 12 צעדים בין יונתן לרנר, עד לא מכבר מראשי הוועד המנהל של הפועל ת"א כדורסל, קבוצת אוהדים, לבין אלי דריקס, מנכ"ל מכבי ת"א בכדורסל. הם לא הצליבו מבטים. למרות שדריקס הובא מהכדורגל, יש תחושה שדווקא במחלקת הכדורסל המצליחה עוד לא הפנימו שם את מה שבהפועל ת"א כבר מעבדים למעשים. לא די בגיוס משאבים והצלחה במגרש, אומר לרנר, צריך לדעת לגייס ולשמור חברים. אם המהפכה הספרדית של מיטש גולדהאר תצליח, אולי יובן איך זה שהפועל ת"א כדורגל, שגם היא הקימה עכשיו עמותת אוהדים, עדיין מוכרת את מספר המנויים הגבוה ביותר.

4. "הבעיה בספורט הישראלי היא שהרף יחסית נמוך וכולם מתכווננים אליו"
(אריק זאבי)

כיף לשמוע מדליסט אולימפי שעף אחרי כמה שניות באולימפיאדה האחרונה שלו צוחק קצת על עצמו, בפרט כשאתה שומע שזו לא הפעם הראשונה שלו, ובאולם יושבים שחר פאר ושחר צוברי, שספק אם היו מסוגלים להעביר את המסר שזאבי מעביר. זאבי הוא מרצה נפלא, יש לו קריירה עתידית בטוחה. סיפר שקומברס שמה עליו יד, והוא כבר הרצה בשבילה באנגלית.

הסיפור שלו אינו הסיפור של הספורטאי הישראלי הטיפוסי. זאבי הבין שמקום שביעי זו לא מטרה, ולכן הוא הצליח לזכות ארבע פעמים באליפות אירופה. הוא גם החליט שהוא הולך על אליפות העולם במשקל פתוח, מול ג'ודוקות במשקל ממוצע של 140 ק"ג, רק כי רון קופמן כתב נגדו ביקורת, ולא היה לו נעים מהבחור שליווה אותו כדי לעשות עליו סרט. והוא זכה במדליית הכסף.

5. "אתה תסמן את המטרה, אנחנו ניתן לך את הכוח"
(הסלוגן של פפסי)

היה שווה לשבת בכנס הקליפי הזה כדי לראות פרסומת של פפסי ובה דייויד בקהאם, ברגליים יחפות, מנסה להשחיל כדור בחוף הים לפח זבל. בפעם השלישית הוא מצליח. מבוים זה לא היה. המסקנה: אם רוצים לקדם פה את כדורגל החופים - תביאו כבר את בקס לסיבוב הופעות בחוף נתניה.