רמי לוי נכנס בסערה לחדר הישיבות במשרדיו בירושלים, טלפון ביד וסגירת קצוות אחרונים לפני שמתחילים. תוך כדי הראיון נכנסת איריס, המזכירה, ומזכירה כמה עניינים שדורשים טיפול וש"מחכים אנשים". מחוץ לחדר המולה.
לוי מתעקש לסחוב אותנו מרחק של כמה חדרים, כדי להציג בגאווה את עדינה לוי, אשתו, גזברית החברה, ואחת משיאניות השכר של המשק לשנת 2011. אז היא נהנתה משכר בעלות של 3.2 מיליון שקל, שכוללים מענק של 2.3 מיליון שקל וזכאות לרכב שמחירו עד 500 אלף שקל.
כמו שאר החדרים במשרדי ההנהלה, גם החדר של הגזברית ואשת הבעלים, "יותר קטן משל זו שעובדת איתה", כפי שלוי טורח להדגיש. היא מקבלת את פנינו בחיוך ומספרת שלפעמים, כשהיא נשאבת לתוך עומס העבודה, היא מקבלת טלפון מבעלה, שמפציר בה להגיע כבר הביתה. הוא מצדו, בגאווה מהולה בטרוניה, מאשר ש"לפעמים כולם הולכים הביתה, והיא עוד נשארת לעבוד. היא עובדת יותר קשה מכולם".
עלות שכרו של לוי, המשמש כמנכ"ל החברה, הסתכמה בשנת 2011 ב-4.8 מיליון שקל, שכוללים מענק של 3.5 מיליון שקל בגין פעילותה של החברה מינואר ועד סוף אוגוסט 2011. על הבונוס בגין ספטמבר עד דצמבר הוא ויתר, וחילק אותו בין עובדיו. גם הוא עצמו עבד ללא משכורת כמה חודשים, לאחר שהדירקטוריון סירב להמשיך להעניק לו בונוס קבוע של 4% מהרווחים; ורק לאחר שהגיעו להסכמה בעניין הבונוס - מדורג, ששיעורו עולה בהתאמה לשורת הרווח, ומגיע למקסימום של 4 מיליון שקל - הסכימו לאשר לו גם את השכר.
לא מן הנמנע שמה שעורר את קצפם של המוסדיים היה העובדה שלוי לפעמים "מתבלבל" בין הימים שבהם ניהל חברה פרטית שאינה חייבת דין וחשבון לבין ניהול של חברה ציבורית, שחייבת כזה למשקיעיה. כך, נוסף על אשתו, בני משפחה רבים נמנים עם עובדי החברה. בתו יפית היא מנהלת השיווק, בעלה הוא מנהל רמי לוי תקשורת, בנו קובי הוא עוזר הסמנכ"ל, בת נוספת, רינת, עובדת במחלקה המשפטית. אחיו ואחותו, ועוד גיס, מנהלים כל אחד חנות של הרשת. "אלה אנשים שעובדים אצלי כבר שלושים שנה", מגונן לוי כאבי הלהקה. "אלה אנשים שהם מהמשפחה ויש להם אינטרס לשמור על העסק".
"מהרגע שהנפקנו, הכפלנו את הרווח ואת המחזור. מנכ"ל שעושה את זה, לא צריכים להיות חילוקי דעות על כך שמגיע לו. המשכורת שלנו בנויה על זה שהחברה מרוויחה, אבל בלאו הכי זה מגיע כדיבידנד. אם אני לא אקח את זה במשכורת אני אקח את זה כדיבידנד. זה כסף שלי, הרי אני בעל הבית. זה עובר מכאן לכאן", הוא מסמן על כיס ימין ועל כיס שמאל.
"זה מטריד את התקשורת יותר מאשר אותי. אתם רואים שאשתי עובדת כל-כך קשה אפילו שהיא לא מקבלת שכר. זה לא משנה אם זו חברה ציבורית או פרטית. אם כבר, מאז שהחברה הפכה לציבורית יש לנו אחריות".
כיום, עם 24 חנויות ושווי חברה של כ-1.5 מיליארד שקל, לוי שווה על הנייר משהו כמו 900 מיליון שקל - לא כולל האחזקות הפרטיות שלו. למרות זאת, הוא עדיין מתגורר בשכונת גילה בירושלים, ושתי הבנות הצעירות, רינת ושיר, שעומדת לפני גיוס, חולקות חדר משותף. רק לאחרונה הוחלט שיעברו לבית המותאם לצורכי המשפחה, שכבר כוללת דור שלישי.
- זהו, קנית שטח בכפר שמריהו?
"רק ירושלים. נעבור למלחה, לבית. עדיין בית צנוע שלא מנקר עיניים. זה לא בגלל שאין לי כסף. אני לא חייב לאף אחד אגורה, זה כסף שלי נטו. אבל זה לא בטבע שלי משהו מפואר".
- אולי זה גם כדי לשמור על תדמית מסוימת?
"לא. חשוב לי שבבית יהיה נוח".
- ונוח לך בין אנשים שהם כבר מזמן לא המיליה שלך? אתה כבר לא שם.
"מה זה אני לא שם? אני כל הזמן שם. החברים שלי לא השתנו, ומי ששוכח מאיפה הוא בא יש לו בעיה בחיים. אני לא אעשה דברים כאלה, לא אשכח מאיפה באתי".
"אני עממי, ואני לא יודע מה זה סוציאליזם ומה זה קפיטליזם. אנשים צעקו שהם סוציאליסטים במשך 40 שנה ובסוף היו הכי קפיטליסטים. אני בעד משק חופשי".
- כמו ביבי.
"אני חושב שהוא מתנהל מצוין. קודם כל אני לא חושב שיש לו מחליף".
- מתנהל מצוין? המדיניות הכלכלית שלו מקשה על מעמד ביניים ועל המעמד נמוך שהם הלקוחות העיקריים שלך.
"צריכים לבחון כל דבר לגופו. למקל יש שני קצוות: ישנו הקצה שצריך לשמור על התקציב, כדי שלא נגיע למצב שיש פה אבטלה של עשרות אחוזים; מצד שני צריך ללמוד איך לטפל במעמד הביניים. אי-אפשר לטפל בצד אחד של המקל ולהזניח את הקצה השני".
- ישבת עם דודי ויסמן, הבעלים של מגה?
"הייתה שיחה, אבל זה לא היה על הפרק. אף אחד לא אמר שהוא מוכר. לא היה פה שום דבר וניפחו את זה מעבר לפרופורציה האמיתית. וחוץ מזה, כל עסק שיש לו אחריות, ורוצה להתפתח ולגדול, תמיד צריך לחפש לו כל מיני דברים".
- קנייה של 30 סניפים זה לא מעבר לפופיק?
"ממש לא. לא הייתי מעז לחשוב על זה אם זה היה מעבר לפופיק. רציתי רק לדעת אם זה אפשרי. אבל לא נכנסתי איתו לדיון כי התקשורת עשתה רעש. אי-אפשר להתנהל בצורה כזו. לא שזה קלקל, אבל זה בלם המשכיות".
- המודל של "עוף בשקל" יימשך?
"כשאמרתי 'עוף בשקל' בחיים זה לא בא על חשבון זה שהעליתי מחירים אחרים. למה עשיתי את זה? הצרכן בא וקונה עוף בשקל ורואה שכל החנות היא יותר זולה, אז הוא ממשיך לבוא גם אחרי שהמבצע נגמר. מה שמושך קונים זה להיות עקביים ולתת הנחה במחיר. הצרכן לא טיפש. אני נותן את המחיר הזול ביותר לאורך הדרך. אפילו העיתון שלכן קבע שאני נותן את הסל הכי זול. הצרכן לא פראייר. ברגע שהוא רואה שיותר זול, הוא ממליץ לחבר".
- מה אתה אומר על הטענות שכאילו איבדת את מגע הקסם? בכל זאת, הרווח התפעולי ירד, ומתחילת השנה המניה ירדה בשיעור של 30% בנקודת השפל. אמנם אחר-כך היא עלתה אך לא הגיעה למה שהייתה בשיא.
"מההנפקה ועד עכשיו המניה עלתה בסביבות 350%. לעומת החברות האחרות בתחום, המניה של החברה שלנו ירדה פחות מהשאר. כל השוק ירד. לגבי הרווח, החלטנו שנעבוד ברווח תפעולי יותר נמוך. רצינו לבוא לקראת הצרכן. זה ייטיב גם איתי כי אגדל במחזורים. חוץ מזה, בהכנסות עלינו".
שלא כמו כמה מהמתחרים הגדולים שלו, דוגמת נוחי דנקנר שמחזיק בשופרסל, לוי נמנע ממינוף, ומעיד על עצמו כי הוא שונא סיכון. הוא מסביר שאם ייקח הלוואה, לא יישן בלילה. הוא מעדיף לוותר על המינוף, אפילו במחיר זה שהצמיחה שלו תהיה איטית יותר.
- את מי אתה מעריך במיליה העסקי?
"את כל מי שמייצר מקומות עבודה ותורם לחברה".
- גם מי שעושים תספורות?
"אם בן אדם לקח אג"חים וחילק לעצמו דיבידנד ועשה תספורת, אני לא רואה את זה בעין יפה. אם אדם עשה עסק ונהיה משבר כלכלי בעולם ולא הצליח לו, אני חושב שכן צריכים לבוא לקראתו. בסופו של דבר הוא ניסה, לא חס וחלילה גנב, לא לקח הביתה. נכשל בגלל המצב הכלכלי, אז מה לעשות?".
- איך אתה מצליח ליצור אצל העובד מחויבות?
"בזה שאני מתנהל בגובה העיניים. אם אני נכנס ורואה נייר על הרצפה, אני ארים את זה. אם אני אראה לקוח מחפש משהו, אני אשאל אותו, 'אדוני, אתה רוצה עזרה?'. בזה שאני מדבר עם העובד כאילו זה העסק שלו. זה לא שבא איזה מנכ"ל. העובד הכי פשוט והכי זוטר - כולם אותו דבר; פונים אליי, לאשתי, לכל המערכת פה. אין אפליה. אשתי עובדת כמו הפקידה. אני אומר לכן שהיא עובדת יותר קשה גם מזאת מצד שמאל וגם מזאת מצד ימין. אין פה קיטורים".
- מה אתה אומר על כך שאומרים, רמי לוי הוא קמעונאי מצוין אבל הוא הגיע לגבול שלו?
"הם טועים. רואים את זה. כשהנפקתי את החברה היו 700 עובדים. היום יש 4,000 עובדים. יצרתי אלפי מקומות עבודה, וזו אחת ההרגשות הטובות שיש לי, לא רק כסף".
- הייתה טענה שהמחירים שלך יסחבו למטה את החברות האחרות, ואחר כך לקריסה שלהן.
"בטח מרוויחים; לא מיליארדים, אבל מרוויחים"
כ-60 אלף לקוחות הצטרפו עד כה לפעילות הסלולר הווירטואלית שלו, ולמרות החגיגה התקשורתית שליוותה את הפעילות הוא יודע שלא משם יבוא הכסף הגדול. "ברגע שיש 60 אלף לקוחות שמרוצים כי חסכתי להם 200% - זה הרווח שלי", הוא אומר. "כשאני חושב על הפקידה שלי, שמשלמת 60 אגורות לדקה, ואני יכול להקל עליה ולאפשר לה לשלם 20 אגורות לדקה - זאת ההנאה שלי. החיוך שלה, מזה שחסכתי לה, נכנס לי למוח ונכנס לי לבטן. כשעברתי ברחוב לא היה אחד שלא אמר לי ברחוב שבזכותי הוא חסך הרבה כסף".
-אבל עכשיו התמונה השתנתה, כולם חותכים מחירים באגרסיביות.
"עדיין אנחנו יותר זולים מאשר כולם".
- מבחינתך זה עדיין עסק ששווה להחזיק אותו?
"כן, בטח, מרוויחים; לא מיליארדים, אבל מרוויחים".
- צצו שמועות שאתה מתכוון למכור את הפעילות.
"כל עוד אני יכול להרוויח קצת ולשרת את הלקוחות, אין לי מה למכור. לא באים עם אגו לעבודה. את האגו אני משאיר בבית. אם לא אוכל להיטיב עם הצרכן ולהמשיך להרוויח, נמצא דרכים".
- וכרגע אתה לא שם?
"מה פתאום? גם כשרצו להעלות את המע"מ אמרתי שלא אעלה את המחיר. אותי מה שמעניין זה להרוויח קצת, לא את המיליארדים. העסק האמיתי שלי זה שירות. ברגע שאני משרת את הצרכן לא משנה אם אני מוכר לו עוף או טלפון. זו עוד מחלקה בתוך העסק".
הכתבה המלאה - במגזין G