לעתירתה של משפחת הילדה שחר גרינשפן לבג"ץ, בדרישה לפתוח מחדש את ההליך המשפטי נגד הנהג הדורס מרק פטריק, שעליו נגזר עונש קל במיוחד, לא היה מעולם סיכוי להתקבל. אם מישהו שיכנע את בני המשפחה אחרת, וגרם להם להאמין שבהגשת עתירה לבג"ץ יש תקווה אמיתית להחמרת עונשו של פטריק, הוא צריך להתנצל בפניהם כעת. הגשת עתירה נגד הליך פלילי חלוט, לערכאה משפטית שאינה ערכאת הערעור על בית המשפט לתעבורה, לאחר שהתיק נסגר והעונש רוצה, שקולה לפנייה לבית המשפט לתעבורה, בבקשה שיורה לממשלה לבנות מחדש את בית המקדש. אין סרט כזה.
גם אם העתירה הייתה מוגשת בימים שבהם נשיא בית המשפט העליון אינו השופט אשר גרוניס, אלא בימיהם של נשיאים ליברליים יותר כאהרן ברק או דורית ביניש, השופטים לעולם לא היו מורים על פתיחתו מחדש של התיק. הכללים ביחס לעיקרון סופיות הדיון המשפטי, וביחס ל"סיכון כפול" - זכותו של אדם שלא לעמוד לדין פעמיים בגין אותה מסכת עובדתית - הם ידועים ומפורשים.
ואולם, גרוניס עשה חסד גדול עם העותרים, שלא הטיל עליהם הוצאות משפט בגין עתירה מופרכת - כפי שנהג עם שורת ארגונים חברתיים בחודשים האחרונים בעתירות מופרכות פחות. נראה שההד הציבורי הגדול של פרשת גרינשפן גרם אפילו לשופט קשוח כגרוניס לחרוג במעט מהכללים, שהוא קבע.
טיפול שגוי
שחר גרינשפן נדרסה ונפגעה אנושות בתאונת דרכים בנובמבר 2009. בין הנהג הפוגע, פטריק, לבין התביעה המשטרתית נחתם הסדר טיעון מקל במיוחד, שלפיו יישלל רישיונו למשך 6 שנים, יוטל עליו קנס של 1,000 שקלים והוא יירצה 600 שעות שירות לתועלת הציבור בבית לוינשטיין. משפחת גרינשפן לא שותפה בהליך המשפטי - עניין של חוסר רגישות משווע, ולא של הפרת חוק זכויות נפגעי עבירה. בנושא זה, הוגשה הצעת חוק, שלפיה קורבן של תאונת דרכים שהתרחשה בשל שכרות הנהג ייחשב לנפגע עבירה על-פי חוק זכויות נפגעי עבירה, והצעה זו קרויה "חוק שחר גרינשפן".
פרקליט המדינה, משה לדור, ערך בדיקה של השתלשלות הכשלים בפרשת גרינשפן. בפרקליטות שבים ומדגישים, אגב, שהסדר הטיעון וההליך הפלילי כולו היו באחריות התביעה המשטרתית ולא הפרקליטות, ואולם, לצערם הנשיא גרוניס לא נתן לעובדה זו ביטוי של ממש בפסק הדין. "כל הצדדים המעורבים הודו בדיעבד שהסדר הטיעון היה שגוי ביותר", כתב גרוניס בפסק הדין, בהסכמת השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן, "עם זאת, אין בעצם הטיפול השגוי בפרשה שלפנינו, כמו גם בעונש הקל שנגזר על הנהג, כדי להצדיק את קבלת העתירה, ואת ההתערבות של בג"ץ, שאינו ערכאת הערעור, בפסק דין חלוט, ובגזר דין שחלקו בוצע זה מכבר".
סופיות הדיון
בשני היבטים ניתן להקיש לפרשת גרינשפן מתוך עניינו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שהורשע באונס. האחד הוא שאלת משקלו של הסדר טיעון וסמכותו של בג"ץ - שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטת רשויות התביעה או על בית המשפט הדן בתיק הפלילי - להתערב בתוכנו של ההסדר. גרוניס עצמו, אגב, כתב בעת שהצטרף לדעת שופטי הרוב שדחו את העתירה נגד הסדר הטיעון של קצב, כי "מאחר שלא בדקנו את חומר הראיות הגולמי, ומאחר שאין צידוק שבית המשפט הגבוה לצדק יעשה כן, אין אפשרות לדעתי, לומר שנפל בהחלטת התביעה פגם המצדיק התערבות שיפוטית". גם במקרה גרינשפן בג"ץ לא בחן את חומר הראיות, ואולם הפעם מצא בית המשפט את העוז לקבוע שההסדר כולו היה שגוי ופגום מן היסוד.
ההיבט השני הוא שאלת קבלתם של ראיות חדשות לאחר תום המשפט בערכאה הדיונית. בהחלטתה שלא לאפשר דיון נוסף בהרכב מורחב בפרשת קצב, דחתה השופטת חיות גם את בקשתו של קצב להוסיף מה שהוגדר על-ידו "ראיות חדשות" בשלב הדיון הנוסף. בפרשת גרינשפן מנמק גרוניס כי ראיות חדשות עשויות להצדיק עריכתו של משפט חוזר - הליך המהווה חריג לעיקרון סופיות הדיון המשפטי. ואולם, בעניין גרינשפן לא טען איש מהצדדים המעורבים שקיימות ראיות כאלו, והעתירה כולה כוונה כנגד שיקול-הדעת של התביעה המשטרתית ושל בית המשפט לתעבורה בשלב הדיוני.
"בפרט בהליך הפלילי", קבע גרוניס, "יש לעיקרון סופיות הדיון משמעות מיוחדת. עיקרון סופיות הדיון אינו נועד להגן רק על הנאשם בפלילים, או על הנתבע בהליכים אזרחיים. לפסק דין חלוט, שאין עליו עוד ערעור, יש משמעות חינוכית והרתעתית. לפיכך, אילו ניתן היה לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים כדבר שבשגרה, היו הם מאבדים את השפעתם המרתיעה".
נשיא העליון הצליח לגייס מתוכו רגישות אנושית ומעט מילים מנחמות, כדי לרכך את ההחלטה המשפטית שמשמעותה דחייה מוחלטת של העתירה: "ליבנו עם הנערה הצעירה שחייה וחיי בני משפחתה השתנו באחת", הוא כתב, "יחד עם זאת, קבלת העתירה תוביל לפגיעה קשה בעקרונות יסוד, שלפיהם פועלת המערכת המשפטית". השופטת חיות ציינה את תסכולה נוכח "קוצר ידו של המשפט" להושיט סעד במקרה זה.
פריצת דרך
בדיון בעתירה הביע בא-כוחו של פטריק נכונות לכך שרישיון הנהיגה שלו יישלל לצמיתות. בג"ץ הורה כי על מנת שנכונות זו תעוגן כדין, על התביעה ובא-כוח הנהג להגיש לבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה בקשה לתיקון פסק הדין.
עו"ד ענת קאופמן, שייצגה את משפחת גרינשפן בבג"ץ, הביעה את אכזבתה על כך שבג"ץ "נדרש לתת החלטה תקדימית ואמיצה, אך לא הרים את הכפפה ודבק בטענות פרוצדורליות. עם זאת, אנו בטוחים שפרשה זו היא פורצת דרך, וכי המאבק המשפטי במקרה זה חשובים ביותר, הפכו את פני המשפט ויהוו אבן דרך בעתיד. כבר ראינו ניצנים של השינוי שחולל המאבק, על-ידי חידוד ורענון הנהלים בפרקליטות ובתביעה המשטרתית, על-ידי הצעת החוק העומדת על הפרק, ובמודעות הציבורית והגורמים הרלוונטיים".