אם רק תזכירו לאנשי משרד האוצר לדורותיהם את המילה "פיקוח מחירים", תקבלו מיד פרצוף חמצמץ במקרה הטוב או מקלחת של מילים במקרה הרע, שתבהיר לכם עד כמה אתם בורים בתחום הכלכלי, ועד כמה אתם מנותקים מההוויה הכלכלית המודרנית, התחרותית, החדשנית, הפרו-צרכנית ועוד ועוד מילים שלא יותירו לכם ברירה אלא להיכנע בפני דת השוק החופשי ולהגיד אמן.
בשם הדת הזו וספרי הקודש של "השוק החופשי", האוצר ופקידיו חושבים באופן אוטומטי שפיקוח על מחירים הוא רע, רע, רע. התערבות במחירים, בכל שוק שהוא, כמוה כבגידה חמורה בספרי הלימוד שלהם ובכל העקרונות הכלליים שהם חונכו עליהם. פיקוח פוגע במגוון המוצרים, הם יגידו, הוא עלול להעלות מחירים, הוא מדכא חדשנות, הוא פועל לרעת הצרכנים ובקיצור רק תחרות-תחרות ועוד פעם תחרות, תועיל לצרכנים, תוריד מחירים ותשפר את המוצרים. פיקוח? חלילה וחס, זה אסון, פשוט אסון.
והנה, בא דוח מבקר המדינה בשבוע שעבר על שוק המזון וחשף את ערוותן של התיאוריות המשיחיות. הדוח הזה חשוב לא רק מפני שהוא שובר כמה אמיתות כלכליות לכאורה, אלא מפני שהוא מתאר בפרוטרוט כיצד מתקבלות ההחלטות על הסרת הפיקוח ממחירי החלב, כיצד עוקבים אחרי המחירים בעקבות הסרת הפיקוח ומה בדיוק עושים כדי לתקן את דרכיו העקומות של "השוק החופשי" (שזה פחות או יותר לא לעשות כלום).
הדוח הזה חשוב כיוון שהוא אופייני לכל סוג של רפורמות בשווקים שונים שיצאו לאוויר העולם מבית מדרשו של האוצר: הרפורמות גובו בתיאוריות מופלאות ובהרבה כוונות טובות וכנות להיטיב עם הצרכנים, אבל בהרבה מקרים לא עמדו בציפיות, גרמו לנזק הרבה יותר מתועלת, בגדו והפקירו את הצרכנים. וגרוע מכול: איש מיוצרי הרפורמה, או אלו שבאו אחריהם, לא טרחו לבדוק, להבין או להקשיב לביקורת ולנסות לתקן את הקלקולים. הם התייחסו לרפורמה כאל ראה וקדש, כאל משהו יצוק מבטון, שאיש לא יעז לערער עליו.
הנה חלק מקביעותיו של המבקר בליווי הערות שלנו:
* "מר שלום שמחון פעל בתקופת כהונתו כשר החקלאות להסדרת ענף החלב באמצעות חקיקתו של חוק תכנון משק החלב... החוק מבטיח את הייצור המקומי, ובצדו נקבע מכס גבוה כדי למנוע יבוא... בהגבלות האלה יש משום תמיכה בענף החלב והגנה עליו, גם במחיר של הכבדה על הצרכן הישראלי... ממסמכי משרד החקלאות עולה כי המשרד פעל על סמך סיכום עם משרד האוצר שלפיו האוצר יתמוך בחקיקת החוק אף שהתנגד לכך בעבר... ובתמורה יסכים משרד החקלאות להסדיר את הפיקוח הפעיל ממחיריהם של רוב מוצרי החלב..."
הדיל בין שמחון למשרד האוצר במשק החלב לא שונה במהותו מעשרות דילים, קטנים כגדולים, שעוברים במסדרונות הכנסת. כך זה עובד, פחות או יותר: האוצר מבקש להעביר חקיקה מסוימת או כל החלטה אחרת שמשקפת את האג'נדה שלו. הוועדות בכנסת, שאמורות לאשר זאת (במיוחד ועדת הכספים), יעשו לאוצר חיים קשים, ובתמורה לאישור החקיקה יקבלו כמה סוכריות. בגלל המבנה הפוליטי בישראל, שבו יש לקבוצות לחץ (המיעוט) יותר מדי כוח ויותר מדי השפעה, הם דואגים לקבל את הסוכריות למיעוט שהן מייצגות ולקבוצות הבוחרים שלהן. ח"כ גפני, יו"ר ועדת הכספים, הוא אמן הדילים שמיטיבים עם בוחריו ומצליח לסובב על אצבעו את פקידי האוצר (ראו הדיל סביב הפטור ממס שבח).
גם הדיל עם שמחון עבד באותה השיטה: האוצר ראה בביטול הפיקוח על מוצרי החלב מטרה עליונה שמקדשת את כל האמצעים, ובתמורה איפשר להעביר את חוק תכנון משק החלב אף שהתנגד לו, כדי לרצות את שמחון. שר החקלאות קפץ על הדיל, כיוון שכך הוא הגן על הרפתנים וגם על המחלבות, סקטור שמזוהה איתו מאוד. התוצאה: האוצר ושמחון קיבלו את מה שהם רצו - כל אחד הגן על האינטרסים שלו: המיעוט ניצח, הרוב הפסיד.
* "משנת 2007 ועד סוף שנת 2010 לא דרש המפקח הקודם דיווח שנתי מהמחלבות על רווחיות המוצרים שהועברו מפיקוח פעיל לפיקוח ברמה נמוכה יותר, כנדרש בחוק..."
לא להאמין! כך עובדים? כנראה שלרפורמיסטים במשרדי האוצר, החקלאות והתמ"ת הייתה אמונה כל כך עמוקה ושלמה ב"שוק החופשי", שהם לא טרחו להרהר לרגע מה קורה כשיש מונופול כמו תנובה בשוק החלב; ואיך מתנהג המונופול לאחר שמסירים את עול הפיקוח משורה של מוצרים; ואיך עובדת כל חברה ב"שוק החופשי" שיש לה יד חופשית בקביעת מחירים עם מתחרים שנוטים ליישר קו ולא לריב ביניהם. מה עשו כל הרפורמיסטים בשעה שכל התסריטים הגרועים ביותר עבור הצרכנים בשוק החלב התממשו? לא ברור. אה! עכשיו יש ועדת קדמי, התרופה החדשה לשוק החלב בפרט ולשוק המזון בכלל. עוד רפורמה והכול יבוא על מקומו בשלום, בדיוק כמו הרפורמה הקודמת...
* "בשנים 2007-2010 לא מילא המפקח הקודם את תפקידו כנדרש, וועדת המחירים גם היא לא עקבה אחרי ביצוע החלטותיה.... משרדי החקלאות והאוצר כשלו בכך שלא בדקו בזמן אמת את השפעתה של הורדת רמת הפיקוח על מוצרי החלב, כנדרש לפי חוק הפיקוח. היעדר בחינה מעמיקה של האינטרסים של הצרכנים על-ידי האחראים לפיקוח על מחירי מוצרי החלב הביא לפגיעה בכלל הציבור, ובעיקר בשכבות החלשות..."
שוב, לא להאמין! הרי מה היה צריך המפקח על המחירים בסך הכול לעשות? לגשת לסופר בכל סוף שנה, מאז הסרת הפיקוח, לרכוש לעצמו גביע קוטג' או כל מוצר אחר שיצא מפיקוח, ולרשום את מחירו. אחרי 4 שנים, הוא היה צריך להשתמש במחשבון פשוט, לחלק את המחיר האחרון במחיר הראשון ולגלות, שומו שמיים, שהמחיר קפץ בעשרות אחוזים בלי שום פרופורציה לגידול בתשומות. היה בכך די כדי להבין שהדיל בין שמחון לאוצר קרס, אבל כנראה שלכולם היה נוח להסתיר זאת.
* "הורדת רמת הפיקוח על מחיריהם של מוצרי חלב לרמה הנמוכה ביותר בשוק ריכוזי, בלא שבשלו תנאי תחרות ממשיים, פגעה קשות באינטרסים הכלכליים של ציבור הצרכנים ובאמון שלו באופן קבלת ההחלטות על-ידי גופי השלטון... יש לבחון, בין היתר, את הצורך בחידוש הפיקוח ברמה הגבוהה ביותר על מוצרי חלב בסיסיים..."
עם כל הכבוד למבקר, חידוש הפיקוח המחויב כעת בשוק החלב, הוא חלומות באספמיה. האוצר הרי יגיד שהפתרון הוא, שוב - תחרות, תחרות ועוד פעם תחרות. הוא ישווק את התיאוריה שאם יסירו את מגבלות היבוא לחלוטין ואם יקימו עוד ועוד מחלבות (דבר שהוא מנותק לחלוטין במשק כה קטן כמו ישראל, שבו יש שלוש מחלבות גדולות ועוד כמה קטנות), המחירים יירדו בלי שום התערבות. גם אם התיאוריה הזו נכונה, האוצר שוכח שכל שוק בעל מאפיינים מאוד תחרותיים נוטה ליישר קו לאורך זמן על הרף הגבוה ביותר של המחירים. זה נכון במיוחד במשק קטן כמו ישראל שבו כולם מכירים את כולם ולכולם יש אינטרס משותף להרוויח כמה שיותר ובפועל להתנהג כאילו יש תיאום מחירים (שוק הסלולר, עד לא מזמן).
לכן, הרפורמות החדשות והמבטיחות עוד יגיעו ואיתם הדילים ואיתם גם דוח המבקר הבא. הכלבים ינבחו והשיירה תעבור, וזה די מדכא: אפשר לשכוח מירידת מחירים בשוק החלב ובשוק המזון.
eli@globes.co.il