פעם אחת בלבד בשנה חיפש א', ישראלי חילוני שהתגורר בארה"ב שנים ארוכות, בית כנסת. זה היה ביום כיפור. בשנה הראשונה אחרי שעבר לארה"ב רצה ללכת ברגל, לבד. האישה לא גילתה עניין, את התינוק החליטו להשאיר בבית והוא יצא ברגל, בחודש אוקטובר, בחוף המזרחי של ארה"ב. אמנם עדיין לא קפוא, אבל מרחק הליכה לא מבוטל. משמעותו של יום כיפור הייתה עבורו עמוקה מסתם סליחה. היום הזה שימר בעבורו את ישראליותו, את יהדותו בארה"ב. אפילו כשבכביש חלפו מכוניות על פניו במהירות, הוא המשיך ללכת. אפילו שלא היתה באוויר טיפה של אווירה חגיגית.
א' צעד, בתום ליבו, על בטן מלאה של ארוחה מפסקת מבלי לתכנן מראש. כמו ישראלי רגיל. כשהגיע לבית הכנסת, שהיה ממוקם בין ה-JCC, הג'ואיש קומיוניטי סנטר, לבין ה-JDC, הג'ואיש דיי סקול, הסתבר שזה לא מובן מאליו. הוא היה צריך להזמין מקום מראש. מקום שמור בבית הכנסת בחגים עולה החל מעשרות דולרים (ועוד מאות דולרים למושבים הטובים) ואינו פתוח למי שלא חבר בקהילה, דהיינו, בעל membership, דבר העולה עוד מאות דולרים בשנה. על כך, צריך להוסיף תרומות בערב יום הכיפורים. "זה לא ייאמן", סיפר אחר-כך, "כל משפט, כל פסוק, כל תפילה על במת בית הכנסת, תומחרה והכסף נאסף תוך כדי התפילה".
מופתע, ובלי שלקח איתו מספיק מזומנים - מוזר, הוא השקיע מחשבה במה לנעול ולא כמה כסף להכניס לארנק - יצא א' מבית הכנסת, כיפתו הישראלית הלבנה, קצת מקומטת ולא משומשת, בידו ונכנס במקרה למרכז לסיעוד קשישים יהודיים. אצל הקשישים, התחילו את העסק יותר מוקדם והם כבר היו בעיצומה של התפילה. הסדרנים במקום אמרו לא', שאם יעזור להם לגלגל את הקשישים בכיסאות הגלגלים לחדריהם בסוף התפילה, יוכל להצטרף, בחינם. וכך היה. גם תפילת חג וגם תחושה טובה של מצווה.
חווית בית הכנסת בתוך הקהיליות היהודיות בארה"ב מוכרת ומוזרה לישראלים רבים המתגוררים בארה"ב. בישראל לא צריכים היו להתאמץ עבור יהדותם. היא מובנת מאליה, נמצאת בכל פינה ותמיד בחינם. היהדות בישראל זמינה, מזמינה ולעתים כפייתית. ומה קורה לישראלים שעוברים לארה"ב? סיפור מורכב.
חצי מיליון ישראלים בעולם
ההיטמעות של ישראלים בחברה האמריקנית, קודם בקהילות היהודיות ואחר-כך בחברה האמריקנית, מעסיקה חוקרים ישראלים ואף את הממשלה. מצד אחד, כמות הישראלים שעזבו את ישראל לצמיתות ("ירדו" בלשון של פעם), אינה כה גדולה כפי שנדמה. מצד שני, ישראל עסקה בשנים האחרונות בהחזרת ישראלים, השקיעה בכך משאבים ואף ניסתה ללמוד את האופן שבו מתנהלים חיי תפוצות ישראל בארה"ב (ובמקומות נוספים) ואף להבין מה גורם לדור השני, ילדי המהגרים, להתבולל בקצב גדול (60%) ולנתק קשר עם ישראל.
מאחר והקהילה הישראלית הגדולה ביותר חיה בארה"ב, מתמקדים חוקרים רבים בנעשה שם. אך יש לציין, שלא ניתן להסיק מתוצאות המחקרים שנערכו בקרב ישראלים בארה"ב על הנעשה באירופה, באוסטרליה ובמקומות אחרים.
"נהוג לחשוב שיש מיליון ישראלים בכל העולם", אומרת ד"ר לילך לב-ארי, שיחד עם ד"ר עוזי רבהון (מן המכון ליהדות בת-זמננו) חיברו את הספר העדכני ביותר בתחום 'ישראלים אמריקנים' (הוצאת מוסד ביאליק, 2011) "אבל צריך לחתוך את המספרים בחצי. על-פי הערכות יותר נכונות, יש כחצי מיליון ישראלים בכל העולם ומעריכים שמספרם בארה"ב הוא כ-300 אלף", היא אומרת.
לדבריה, "למרות שזה עניין אינדיבידואלי וקשה לבצע בו הכללות, אחרי שנים של ראיונות עם ישראלים ונתונים סטטיסטיים, אני יכולה לומר בהערכה זהירה, שלישראלי שעובר לארה"ב, לוקח בערך עשר שנים להיקלט שם".
- כלומר, עשר שנים עד שהוא מרגיש בבית?
"אני מדברת רק על הדור הראשון. הכוונה היא לקליטה מבחינת יצירת רשת חברתית ותרבותית מקומית, יותר עם האוכלוסייה היהודית המקומית ופחות עם האוכלוסייה הלא-יהודית. הדור הראשון של ישראלים, מגיע לארה"ב, כמעט ולא נמצא במגע עם לא-יהודים וגם היהודים המקומיים נתפסים בעיני הישראלים שם כ'אחרים', 'זרים', ושוב, בהכללה, אפשר לומר שהמצב בארה"ב הוא יותר טוב מן המצב באירופה".
- ומה קורה בנקודת הזמן של עשר שנים?
"ישראלים שנמצאים שם במשך עשר שנים והצליחו כלכלית, מגיעים לכך שגם זהותם היהודית, והשתייכותם לקהילה יהודית מקומית עולה. ואז הקליטה החברתית והתרבותית מתקיימת. ואגב, יש קשר ישיר בין ההצלחה הכלכלית, להיטמעות בתוך החברה היהודית המקומית".
המשבר הכלכלי הבריח מהגרים
הנתונים על הגירת ישראלים לארה"ב נמוכים מן הנדמה ואף נמצאים במגמת ירידה גם אם בוחנים זאת מן הכיוון האמריקני. על-פי מסד הנתונים שפורסם באפריל האחרון על-ידי שירות האזרחות וההגירה האמריקני (US Citizen and Immigration Services), מספר הישראלים המבקשים אשרות שהייה קבועות בארה"ב הגיע ב-2011 לשפל של 3,826 איש, הרבה פחות ממספר השיא לפני כמה שנים, כ-6,000, בשנת 2006.
המגזין היהודי- האמריקני Forward, אשר פרסם את הנתונים, מספק הסבר המורכב משני חלקים. המשבר הכלכלי הגדול שפרץ בארה"ב בשנת 2008, הפך את אמריקה לפחות אטרקטיבית, ומבצעי החזרת ישראלים לארץ סביב חגיגות שנות ה-60 למדינה, שלוו בהטבות מס שונות, עשו את העבודה.
על-פי מחקריה של ד"ר לב-ארי, ארה"ב היא עדיין היעד המועדף על רוב המהגרים הישראלים, כשלמעלה מ-60% מהם רוצים להגיע לארה"ב. אולם היא מוסיפה סיבה נוספת לירידה בשיעור ההגירה של ישראלים לארה"ב כפי שמשתקף מן הנתונים האמריקניים: ככל שיש ירידה במספר העולים לישראל (ממדינות ברית המועצות לשעבר), כך גם יש פחות יורדים. לדבריה, מי שהיגר פעם אחת, לתוך ישראל, נמצא בעמדת הגירה שניה ונוטה יותר להגר מאשר ילידי ישראל.
- מה השתנה בין המחקרים הקודמים שלך לבין המחקר הנוכחי על המהגרים הישראלים שחיים בארה"ב?
"בסך הכל, המהגרים הישראליים, שבאמת יוצאים מן הארץ ומגיעים לארה"ב הם לא כאלה שנדחפים מכאן החוצה, אלא בכאלה שנמשכים לשם. לא מדובר בפליטים, לא במזי רעב, אלא במהגרים מבוססים, שטוב להם גם בארץ, שיוצאים להרחיב השכלה או לשפר את חייהם. במובן הזה, העם היהודי עבר כברת דרך, ולכן זו הגירה אופטימית שמגיעה ממקום מבוסס ולא כמו שהיהודים התרגלו לאורך כל ההיסטוריה להיות מגורשים או בורחים".
לדבריה, "ברגע שהמצב שם, בארה"ב, הפך לגרוע מבחינה כלכלית, הם איבדו עניין. מדינת ישראל השכילה לתת את ההטבות החזרה בדיוק בזמן הנכון, ואני זוכרת שהיתה כאן, בישראל תרעומת מסוימת, מה פתאום המדינה משקיעה הון כספי ומעניקה הנחות מס לאנשים שעזבו מרצונם? האם לא עדיף להשקיע את התקציב הזה במי שבחר להישאר בישראל ולתרום למדינה? אך בנתונים שהוצגו על-ידי משרד הקליטה התברר, שהתושבים הישראלים החוזרים, שכאמור מרביתם מלכתחילה היו מהגרים מבוססים, החזירו את ההשקעה של המדינה בהם די מהר. התושבים החוזרים משתלבים מהר, מתחילים לעבוד ומחזירים למדינה".
להתמקד בדור השני
יוגב קרסנטי, 35, עד לאחרונה עמית מחקר במכון לחקר העם היהודי חקר גם הוא את נושא הישראלים החיים בארה"ב. בעקבות המחקרים הגיש את המלצותיו לממשלה. לטעמו, מדינת ישראל צריכה להסתכל על אוכלוסיית הדור הישראלי השני, שגדל בארה"ב, אותם ילדים שהועברו על-ידי הוריהם לארה"ב או שנולדו שם ולראות בהם קהל יעד. חל שינוי גדול, הוא אומר, משנות ה-80, שאז מדינת ישראל היתה עסוקה בלדבר על היורדים ועל רגשות האשם שלהם כלפי ישראל ושל ישראל, כחברה, כלפיהם. "היום זה לא המצב. אנחנו בעידן של רילוקיישן, אנשים מנסים למקסם את החופש שלהם, להגיע לרווחה כלכלית ולהגשמה עצמית ומעבר לכמה שנים בחו"ל הוא מקובל".
"מדינת ישראל", אומר קרסנטי, "צריכה להבדיל בין דור ההורים שעוזב את ישראל לבין דור הילדים שנלקחים עמם לשם או אלה הנולדים שם. ילדים של דור מהגרים נטמעים מהר מאוד בחברה המקומית ומאבדים את הזהות הישראלית-יהודית שלהם".
כחלק מהמלצותיו, קרסנטי הציע להשקיע כסף ישראלי, בחינוך יהודי לילדי דור השני למהגרים, לאפשר לישראלים בחו"ל להצביע בבחירות הכלליות בישראל (עם מגבלות זמן והצבעה חד פעמית), להקל על הישראלים החיים בארה"ב בלימודי עברית לילדים ועוד.
- לממן חינוך יהודי? לעזור בשיעורי עברית? ההמלצות שלך הן על הגבול של עידוד ירידה, לא?
"אני לא מדבר על ישראלים שעזבו מרצונם את ישראל, אלא רק בסיוע לילדיהם הישראלים שנמצאים בחו"ל שלא מבחירתם. אני מציע לממשלה לפתח את הכלים, בנושא של שמירת השפה, לימוד מורשת וחגים, כדי לתת לישראלים שנמצאים בחו"ל את האפשרות להעניק חינוך ישראלי ולקשור את גורל ילדיהם עם המדינה.
"מדינת ישראל יכולה להעניק לישראלים שחיים בחו"ל תחושת שייכות ושימור זהות. אלא הם ילדים שישראל יכולה להרוויח מן הקשר איתם. לרוב מדובר בדור שני של שכבה סוציו אקונומית גבוהה ואם לא נהיה איתם בקשר הם יאבדו לישראל ויאבדו לעם היהודי".
- ומה בנוגע לקשרים בין הקהילה הישראלית בחו"ל לבין הקהילה היהודית?
"הקהילה היהודית-האמריקנית צריכה גם היא לעבור מהפך תודעתי, כדי להכיר ולהבין שיש ישראלים שחיים שם ולא מתכננים לחזור לישראל והם צריכים לראות בהם משאב קהילתי ולא משהו זר. היהודים המקומיים לא תמיד מקלים על הישראלים, מאחר והישראלים לא אוהבים את נושא התרומות לבתי הכנסת, והם לא רגילים לשלם עבור שירותי דת, הנקודה הזו יוצרת חיכוך.
"מי שמרוויח מכך הוא ארגון חב"ד, שהישראלים שחיים בכל העולם נוהרים אליו, כי הוא מעניק לישראלים החילוניים את החוויה שהיא הכי קרובה למה שהכירו בארץ".
- והישראלים החיים בארה"ב באמת מחפשים את החינוך היהודי לילדיהם?
"כשהילדים מתחילים לגדול, ועוברות עוד שנים מאז העזיבה של ישראל, שיעור הישראלים שמחפשים את החינוך היהודי עולה. אבל מה שהם לא מקבלים בבתי הספר היהודיים, אלה הערכים הלאומיים הישראליים. הם לא רוצים את לימודי הדת כלימודי דת, אלא יותר את הזהות הישראלית. הם רוצים לשמר אתניות ישראלית, ולהביע את הקשר שלהם למדינה באופן שהוא לא מחייב. וכאן יש מקום למדינת ישראל לתרום, בהקמת בתים ישראלים, בסיוע לישראלים שחיים שם ללמד את ילדיהם עברית ואפילו בשינוי הגישה של הקונסוליות והשגריר הישראלי, שתמיד נמצא במקום רגיש כי אינו רוצה להיראות כמי שעודד ירידה".
- איזה עוד ביטויים יש לישראליות של הישראלים בארה"ב?
"מתן שמות עבריים לילדים, בעיקר שמות שהם דואליים, שיכולים להיות בשימוש פשוט גם שם כמו תום, ליה, מיה, נטלי. הקפדה על שיחות בעברית בבית, חיבור לערוץ הישראלי, קריאת אתרי אינטרנט בעברית באופן שוטף, ביקורים תכופים יחסית בארץ, השתתפות בפעילויות הסברה מקומיות ובשלב מתקדם יותר התחלה של מתן תרומה לארגונים ישראליים ויהודיים. בהמשך, הישראלים מנסים לשלוח את הילדים למסעות תגלית או אף להתגייס".
- אז בסופו של דבר, למה מדינת ישראל בכלל צריכה להתעסק עם אוכלוסיית המהגרים הישראלים?
"ראשית, כי הם אזרחי ישראל וחלקם אפילו משלמי מסים. הם מעניינים אותנו, כי להרבה מאיתנו יש קרובי משפחה שעשו את המעבר הזה. ההגירה מישראל אמנם סותרת את הרעיון הציוני של קיבוץ גלויות, אבל בסך הכול, מדינת ישראל, כמו כל מדינה אחרת, יכולה להרוויח המון מקשר בריא בינה לבין תפוצות אזרחיה. התפוצה הישראלית בארה"ב כמעט שווה בגודלה למספרה של יהדות צרפת, ואין סיבה שכישראלים נוותר על הקשר הזה".