בין יום כיפור לסוכות לקחתי את הילדים לים המלח. למה ים המלח? כי נזכרנו להזמין מקום מאוחר מדי וכל בעלי הצימרים בצפון נחנקו מצחוק כשביקשתי חדר ללילה או שניים, כי הכל כבר סגור עד אחרי שמחת תורה.
כשצילצתי לקיבוץ עין גדי הם היו אדיבים במיוחד וגם לא גבו מחיר של משכנתא חודשית ל-24שעות, אז הלכנו על זה. הבטחתי לילדים שים המלח הוא חוויה שלא ישכחו. הם וגם אני לא נשכח את החוויה הזאת הרבה מאוד זמן, וחבל.
המקום הכי נמוך בעולם מצויד בכל מה שנדרש להפוך לפנינה תיירותית ראשונה במעלה: נוף קדומים אדיר של הרים אדומים, ים שקט שמתמזג עם השמיים, ושקט שאפשר למצוא רק במדבר. פנינה תיירותית שצריך רק להבריק קצת, כדי למכור אותה להמוני תיירים.
אולי, במדינה אחרת. בישראל, במקום להפוך את האתר לקופת מזומנים רושמת, דופקים אותו, ככה שגם מי שבא לשם חוזר עם צלקות נפשיות.
היינו בשני חופים. אחד של ספא פרטי ואחד רגיל. החוף של הספא היה במרחק נסיעה של חמש דקות בטרקטורון, היה מוזנח כאילו לא גבו בכניסה 70 שקל למבוגר. כדי להגיע לשפת הים בחוף הציבורי, היה צורך לרדת בירידה תלולה מאוד, תוך החלקה על בוץ ונסיון להיאחז במעקה שמנוני שאמור למנוע החלקה.
אין כסאות, כי אין חוף - זאת אומרת, אין פיסת אדמה ישרה שעליה אפשר לשבת, אלא סלעים שמי תופס אחד ראשון קרוב למים, זוכה בו. מזל שלמעלה, בסוף העלייה, אם לא שברת את הראש בדרך, יש מקלחות של מים מתוקים. איזה יופי.
כשחזרנו לקיבוץ, כדי לשטוף את הגועל נפש ולהירגע קצת, חשבתי לעצמי כמה אנחנו חצופים ומאיפה בכלל היה לנו העוז לנסות ולדחוף את ים המלח לתחרות שבעת פלאי עולם. לא פלא שלא זכינו. יותר מזה, מזל שלא זכינו.
תארו לעצמכם שהיינו מתברגים לשביעייה הראשונה של פלאי העולם והתיירים שהיו רוצים לגעת ביופי שבזכותו זכינו בתואר, היו חוזרים עם טראומה למדינות המוצא שלהם ועושים עוד נזק להסברה הישראלית המקרטעת גם ככה.
וזה רק מצב החופים, שלא לדבר על העובדה שאין מסעדה אחת ברמה סבירה, מקום בילוי נורמלי ללילה, או אפילו קניון סביר, במקום שורת הבאסטות בטיילת של המלונות.
המצב של הים המלח הוא לא בושה. הוא פשע. ומכיוון שמדובר באחת מפנינות הטבע של האנושות, מדובר בפשע נגד האנושות. לא פחות. אז אם השר מיסז'ניקוב יכול, במטותא, להתפנות קצת מהבילוי בברים של תל אביב, הגיע הזמן שיעשה משהו בנידון. או שילחץ על משפחת עופר, שכורה מים המלח מינרלים במיליונים, שתכניס סוף סוף את היד לכיס ותממן את פיתוח האזור. או שימצא תקציב, לא מעניין אותי מאיפה, כדי לתת לאיזור הזה את הפיתוח שמגיע לו, ומגיע לכולנו.