מ' וק' ממרכז הארץ כבר לא אוהבים זה את זו, לא כבני זוג ולא כהורים לבתם המשותפת בת השנתיים.
מ' חושב שק' היא אמא שתלטנית שמנסה להצר את מקומו כהורה שווה זכויות וחובות של הילדה; ואילו ק' סבורה כי טובתה של הקטינה לגדול אצלה, כבית עיקרי אחד קבוע ויציב, וכי דרישותיו של מ' לחלוקת זמן שווה של שהות הילדה בשני הבתים נובעת ממלחמת הגירושים הכוללת ולא מתוך רצון אמיתי בטובת הילדה.
בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן קיבל חוות-דעת מרשויות הרווחה וגורמים טיפוליים נוספים, וקבע כי שני ההורים נורמטיביים ובעלי מסוגלות הורית טובה, וכל אחד מהם יכול לתרום לילדה ולגדלה בהצלחה, אם רק יניחו למלחמות ביניהם וישפרו את התקשורת הבין הורית.
משכך, נראה היה כי מלאכתו של בית המשפט הייתה פשוטה יחסית, ובית המשפט קבע כי הילדה בת השנתיים תהא במשמורת האם, אך תלון בבית האב מחצית מן הזמן, כהסדרי ראייה רחבים ביותר.
אם הכול כל-כך פשוט, על שום מה ולמה הקדיש בית המשפט המחוזי לסכסוך פעוט זה לא פחות מ-33 עמודים ביושבו כערכאת הערעור על פסק הדין? מה שהעלה את עיקר חמתו של בית המשפט המחוזי הייתה משנתו החדשנית של בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנפרסה באריכות בפסק דינו, במסגרתה, בין היתר, ביטל בית המשפט באופן מוחלט את חזקת הגיל הרך, הנותנת לאם עדיפות על פני האב בקביעת משמורת קטין מתחת לגיל 6.
בית המשפט לענייני משפחה חיווה את דעתו כי המציאות שבה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה עוד בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך, ולפיכך על בית המשפט לזנוח דעות קדומות משנים עברו, להתעלם מקיומה של החזקה ולקבוע את המשמורת הילדה על-פי הקריטריון היחיד של טובתה.
טובתה של הקטינה, כך סבר בית המשפט לענייני משפחה, היא ללון מחצית הזמן אצל האב, אשר ייקח את הילדה וישיבה ישירות למוסד החינוכי, כך שלא יידרש קשר וחיכוך בין ההורים מצד אחד, ומן הצד השני יתחזק הקשר בין הילדה לאב.
נראה כי לגישתו זאת של בית המשפט לענייני משפחה תומכים רבים בציבור ובתקשורת, בעיקר לאור פרסומו של דוח ועדת שניט, אשר המליץ על ביטול חזקת הגיל הרך והכרה בזכותו של הילד ששני הוריו יהיו אחראים על שלומו ורווחתו, תחת קביעת משמורת כמקובל כיום.
דוח הועדה קיבל חיזוק נוסף מהתבטאותו של שר המשפטים הנוכחי על תמיכתו בהמלצות הדוח, ונראה כי נוצרה תחושה נרחבת שהמלצות ועדת השניט הן החוק החדש בישראל.
ייתכן כי מסיבה זאת טרח עתה בית המשפט המחוזי להוציא תחת ידו פסק דין כה נוקב ומפורט בנושא. בפסק הדין שהתפרסם השבוע, בית המשפט המחוזי מדגיש כי המלצות ועדת שניט הינן המלצות בלבד, שטרם קיבלו עיגון בחקיקה, ואין להן מעמד משפטי.
בית המשפט המחוזי אף הפנה לפסק דין שניתן על-ידי בית המשפט העליון בספטמבר שעבר, ובו נקבע מפורשות כי ביטול חזקת הגיל הרך יכולה להתבצע באמצעות חקיקה בלבד, ולפיכך פסק כי לבית המשפט לענייני משפחה אין הסמכות והרשות להתעלם מחזקת הגיל הרך עד לשינוי החוק.
בית המשפט המחוזי ציין כי המלצות ועדת שניט שנויות במחלוקת אף בין חברי הוועדה עצמה, וקל וחומר במערכת המשפט ובציבור הרחב, וכי יש יומרה רבה בקביעה כי חזקת הרך אינה מתחשבת בטובת הקטין; נהפוך הוא, היא נחקקה מתוך מחשבה כי זוהי טובתו של קטין רך בשנים לגדול בבית אימו, כבית אחד יציב וקבוע.
בית המשפט עוד הוסיף וציטט מחקר שנערך במאי 2010, במסגרתו נבדקו ההשלכות על נפשו של ילד הגדל בשני בתים בחלוקה שווה, וציין כי מדובר בממצאים "מטרידים".
בשורה התחתונה, בית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והחזירו לדון מחדש בתיק המשמורת והסדרי הראייה, הפעם תוך התחשבות במצב המשפטי הקיים ולא במצב המשפטי הרצוי בעיניו של בית המשפט.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".