קבוצת הענק הראשונה של ברצלונה, זאת שהביאה למועדון את זכיית הבכורה בגביע אירופה לאלופות (הדרים-טים של יוהאן קרויף שניצחה בגמר ב-1992 את סמפדוריה) היתה מבחינה טקטית גרסה אבולוציונית מוקדמת של המכונה הבלתי עצירה הנוכחית. פפ גווארדיולה, המוח מאחורי בארסה מודל 2008 ואילך, שהוריש העונה את המושכות לעוזרו טיטו וילאנובה, הסביר כי "קרויף בנה כאן קתדרלה, התפקיד של אלו שבאים אחריו הוא לשפץ ולעדכן אותה". ובכל זאת, הבדל אחד משמעותי בין הקבוצה של קרויף לזאת של פפ, הבדל שכמעט נשכח לאור כמות המלל הבלתי נגמרת אודות הטיקי-טאקה, הניידות המדהימה של מסי ואינייסטה והגאונות במסירות של צ'אבי. ההבדל הוא ששחקני ההגנה של ברצלונה בעידן הנוכחי הם לא פקטור.
***
הליברו הגרמני האגדי פרנץ בקנבאואר אמר פעם כי "בלם זה מקצוע בפני עצמו בתוך הכדורגל", אולם לא כך הם פני הדברים כשמדובר בשיטה של ברצלונה החדשה: אם בדרים-טים של קרויף היו הבלמים הטבעיים מיגל אנחל נדאל, נאנדו ורונאלד קומאן חלק אינטגרלי מהמשחק, כיום ה"בלמים" של ברצלונה הם לרוב בכלל קשרים.
לקלאסיקו מול ריאל מדריד הערב (א') יעלו הקטאלונים ללא בלם טבעי, אלא אם יצליחו להכשיר ברגע האחרון את ג'רארד פיקה שמחלים מפציעה. גם קרלס פויול, שפרק את המרפק שלו בשבוע שעבר מול בנפיקה בליגת האלופות, יעדר. פויול ופיקה שיחקו יחד 90 דקות רק פעם אחת העונה (מול אוסאסונה במחזור השני בליגה), אבל ברצלונה מסתדרת טוב מאוד בלעדיהם: המאזן שלה הוא שמונה ניצחונות בשמונה משחקים בליגה הספרדית ובליגת האלופות, כשאת תפקיד הבלמים ממלאים לרוב חבייאר מסצ'רנו ואלכס סונג - קשרים אחוריים בהגדרה.
"ברצלונה מנותקת מיתר עולם הכדורגל במובן הזה - היא לא מסתכלת על תוויות כמו 'מהי העמדה של השחקן' כשהיא מחתימה כדורגלנים", מסביר פרשן "הטיימס" גבריאל מארקוטי. כשנשאל בשבוע שעבר נשיא ברצלונה, סנדרו רוסל, מדוע המועדון לא טרח להחתים בלם בקיץ, למרות העובדה שפיקה ופויול לא היו מניות בטוחות ב-11 ש גם בעונה הקודמת והרבו להיעדר (עלו בהרכב הפותח רק ב-52% ממשחקי הליגה של הקבוצה אשתקד), הנשיא לא ממש הבין את השאלה. "הבאנו את אלכס סונג. זה השחקן שהמנג'ר רצה".
סונג הגיע לברצלונה בגיל 25, אחרי שבע שנים בארסנל בהן נדרש לשחק בעמדת הבלם לעיתים נדירות בלבד. אבל בארסה לא היססה לשלם עבור הקמרוני 19 מיליון אירו, "כי היא ראתה שהבחור יודע לרוץ, לתקל ולעצור את התקפות היריב - כלומר מבחינתה הוא יכול להיות שחקן הגנה לכל דבר", טוען מארקוטי. גם מסצ'רנו נחת בברצלונה תמורת סכום נכבד (20 מיליון אירו), אחרי קריירה בקורינתיאנס, ריבר פלייט וליברפול כקשר אחורי.
טים סטאנארד, בעל הבלוג "לה ליגה לוקה" של מגזין הכדורגל הנחשב "פור-פור-טו", אומר שמדיניות ההסבה של קשרים אחוריים לבלמים מובנת במקרה הייחודי של בארסה. "קבוצה שמבססת את המשחק שלה על החזקת כדור והנעה אינסופית שלו, צריכה שגם הבלמים שלה ידעו לשחק כדורגל. כיוון שהיריבות לא מצליחות להתקיף אותה יותר מדי בהיעדר הכדור ברגליהן, החיסרון בבלמים 'טבעיים' לעיתים קרובות כלל אינו מורגש. בנוסף, קו ההגנה של ברצלונה נפרס גבוה מאוד על המגרש, לעיתים קרוב לקו החצי - בדיוק האיזור הטבעי על הדשא של קשרים אחוריים בכל קבוצה אחרת בעולם".
***
עד כמה אובססיבית ברצלונה לא להשקיע כסף בבלמים "טבעיים"? מאז החל גווארדיולה לאמן את הקבוצה ב-2008, המועדון הוציא 374 מיליון אירו על רכישת שחקנים חדשים, אבל מלבד דמיטרו צ'יגרינסקי האוקראיני, שהגיע ב-2009 ועזב בתום עונה אחת בה רשם יכולת מאכזבת ו-12 הופעות ליגה בלבד, אף אחד מהם אינו בלם.
ובכל זאת, עדיין אין תשובה ממשית לשאלה מדוע בארסה מתעקשת לקנות קשרים אחוריים ולהפוך אותם לבלמים, ולא משקיעה בשחקנים שמזכירים את פויול ופיקה במשחק שלהם - כלומר כאלו שגם יודעים להגן, וגם מסוגלים לענות לכל יתר הדרישות הטקטיות הסבוכות של המועדון. "אין יותר מדי שחקנים בעולם שעומדים בקריטריונים המחמירים האלו", אומר מארקוטי. "אחד מהיחידים שהיה יכול להתאים למערך הוא טיאגו סילבה ממילאן - אבל פ.ס.ז' התעניינה בו, הקפיצה את המחיר שלו לטווחים אותם ברצלונה לא רצתה לשלם, וגם החתימה אותו בסופו של דבר. ואולי אחרי הפלופ עם צ'יגרינסקי, בארסה אימצה את הגישה שמי שנכווה ברותחין, נזהר בפושרין".