שנת 2012 אמורה הייתה להיות "שנת הרפורמות" של ענף הרכב הישראלי. אחרי שנים של סטגנציה אמורים היו להיפתח השנה אפיקי ייבוא חדשים, מחירי הרכב היו אמורים לרדת עקב תחרות מוגברת והנהגים היו אמורים לשלם פחות על ליסינג, תחזוקה וחלפים. את כל זה הבטיח הרגולטור
שוב ושוב בצורה מפורשת. אנחנו נמצאים כעת בתוך הרבעון האחרון וברור כבר שבשנת 2012 לא קרה כמעט כלום בשטח. שינויי הרגולציה "על הנייר" לא הניבו תוצאות מנקודת מבטו של הצרכן וכפי שהעניינים נראים כרגע, מחירי הרכב, הליסינג והתחזוקה עתידים אפילו לעלות בעוד מספר שבועות, לכל רוחב השוק.
להלן שתי דוגמאות על הפער בין ההבטחות למציאות:
1. ייבוא אישי ומקביל
ועדת זליכה להגברת התחרותיות בענף הרכב ומשרד התחבורה יצאו השנה מגדרם כדי לקדם אפיקי ייבוא אלטרנטיביים, כולל הקלות ליזמים בתחום הייבוא האישי (ייבוא רכב בודד ללקוח פרטי בודד) והייבוא המקביל (ייבוא מסחרי של כלי רכב חדשים ומשומשים, שלא דרך יצרן הרכב). כל אלה אמורים היו להגדיל את ההיצע וליצור תחרות שתוריד את המחירים.
נכון לרבעון האחרון הנתונים מלמדים על סטגנציה בייבוא האישי ובאפיק הייבוא המקביל לא יובאה ונמכרה אפילו מכונית אחת. זה קורה, באופן פרדוקסלי, בגלל הרגולטור עצמו. יזמי הייבוא האישי נתקלו במחסומי דרכים שהקימה רשות המיסים, כולל חקירות מס הכנסה, בדיקת חשבוניות לעומק ועוד. המחסום הזה בלם את שלל הפטנטים להנמכת גובה המס המשולם על המכוניות בארץ והפך את הייבוא האישי של מכוניות - מתחת לרף מחיר מסוים - לעסק שהרווח בו אינו שווה את הסיכון.
הייבוא המקביל נתקבל במגבלות טכניות של תקינה ובבעיה של תחרותיות. יזמי ייבוא מקביל נתקלו בהתנגדות מצד יצרני הרכב, בבעיות של זמינות מלאי, שמתאים לישראל וביתרונות לגודל של היבואנים הסדירים בישראל. כלומר היכולת שלהם להשיג מכוניות חדשות, שתפורות על השוק הישראלי, במחירים נמוכים יותר - נמוכה יותר.
2. הייבוא מארה"ב
ארה"ב היא שוק רכב ענק שהמחירים בו הם מהנמוכים בעולם. לפיכך סברו במשרד התחבורה שהקלות משמעותיות על הייבוא מארה"ב, כולל מתן אפשרות לייבוא כלי רכב שאינם מיוצרים בצפון אמריקה, יגדילו משמעותית את ההיצע בארץ ויורידו את המחירים. התקנות החדשות נכנסו לתוקף לפני חודשים רבים אבל אנחנו עדיין לא רואים כאן דגמים אמריקנים חדשים מתוצרת יפן או קוריאה. המקום היחידי שבו חלה התעוררות, הוא ייבוא אישי של רכבי יוקרה גרמניים מארצות הברית, דוגמת מרצדס S קלאס, ב.מ.וו 5 ו-7 וכדומה. במילים אחרות, מהתקנה נהנים קומץ בעלי ממון והשפעתה על כלל השוק אפסית.
למה זה קורה? מחסומי תקינה והעדר כדאיות כלכלית. מכוניות עממיות, כמו למשל הונדה סיביק, אמנם עולות בארצות הברית סכומים מצחיקים (החל מסביבות ה-14 אלף דולר בסיטונאות) אבל אחרי שמוסיפים להם מיסים, עלויות הובלה, אופציות אבזור משודרגות שמתאימות לשוק הישראלי, אחריות, ביטוחים ועוד, מקבלים מחיר זהה או נמוך כדי אחוזים בודדים מהמחיר בארץ. בקיצור, לא מכאן תבוא הישועה.