יצאת לבילוי עם בחורה, ביליתם ערב נעים, התנשקתם קצת, התמזמזתם קצת, אבל בסוף החלטתם שזה לא זה, ודרכיכם נפרדו. שנה מאוחר יותר נוקש שליח על דלת ביתך ומגיש לך שני כתבי תביעה, תביעת מזונות ותביעת משמורת, על ילד שמעולם לא שמעת על קיומו. זה אולי נשמע כמו סרט הוליוודי, אבל תסריט אימים זה היה מנת חלקו המציאותית של ע' מנצרת - ושל עוד רבים אחרים כמוהו.
זוהי סיטואציה נוראה להיות בה גם עבור רווק יהודי מתל-אביב, אך עבור ע', כבן למשפחה מוסלמית מסורתית, ההשלכות חמורות עוד יותר. ואם אין די בכך, לעת הגשת התביעות ע' כבר היה מאורס לאחרת, וניתן רק לשער את עוגמת-הנפש שנגרמה לו, עת נדרש לתת דין וחשבון על מעשיו למשפחה המורחבת ולקהילה כולה.
מטבע הדברים התביעות הסבו לע' לא רק נזק נפשי אלא גם נזק כלכלי. הוא נדרש לשכור את שירותיו של עורך דין, לממן בדיקה גנטית כדי להוכיח שהוא לא האב, להפסיד ימי עבודה בשל הדיונים בבית המשפט ועוד.
מהרגע הראשון ע' טען כי הוא לא יכול להיות האב, שכן לא קיים יחסי מין מלאים עם אימו של הקטין, אך התובעת עמדה על דעתה שלא זאת בלבד שקיימה עם ע' יחסי מין, אלא שהוא היה בן זוגה היחיד, ולכן אין אדם אחר שיכול להיות האב.
לאחר קבלת התיקון של חוק מידע גנטי, לגברים הנתבעים כבר לא עומדת הפריווילגיה לסרב לעבור בדיקת אבהות, ולכן ע' נאלץ לשתף פעולה עם ההליך ועבר בדיקה גנטית, שהוכיחה באופן מוחלט כי הוא לא האב.
כתוצאה, התביעות כמובן נדחו, אך ע' לא הסתפק בכך, ודרש לקבל פיצוי על העוול שנגרם לו על-ידי התובעת. מנגד עומדת המדיניות המשפטית להמנע מלקנוס אימהות המגישות תביעות אבהות עבור ילדיהן הקטינים, מכיוון שזהו אינטרס הן של הקטין והן של כלל הציבור לדעת באופן ודאי מיהם הוריו הביולוגיים של כל אדם.
בפסק הדין החדש שהתפרסם בעניינו של ע', בית המשפט פירט את השיקולים שעל בתי המשפט לקחת בחשבון בפסיקת פיצויים לאדם הנתבע תביעת-שווא לאבהות. ראשית יש לבחון האם התובעת נהגה בתום-לב בהגשת התביעות, האם באמת סברה כי הנתבע יכול להיות אביו של הילד, והאם גילתה את כל האמת לבית המשפט.
כך למשל במקרה של ע', אין ספק כי התובעת שיקרה, הן בקשר לקיום יחסי המין עם ע', והן בהכחישה את העובדה שקיימה יחסי מין מלאים עם אדם אחר, שהוא אביו האמיתי של הילד, והדבר נזקף לחובתה.
שיקול נוסף הוא אופן ההתנהלות המשפטית של התובעת. במקרה זה התובעת כלל לא הגישה תביעת אבהות, אלא הגישה מידית תביעת מזונות ותביעת משמורת, טקטיקה שחייבה את ע' לשכור שירותים משפטיים נרחבים כדי להתגונן בפני 3 תביעות, אשר שתיים מהן מיותרות.
בית המשפט פסק כי התובעת יכולה היתה לחסוך הוצאות משפט עבור הנתבע אם הייתה ממתינה עד לסיום ברור תביעת האבהות בטרם הגישה תביעת מזונות ומשמורת, אך הדרך הנכונה יותר היא להגיש את תביעת המזונות, ואז להגיע להסכמה על הקפאת ההליך עד לסיום בירור נושא האבהות. יש לזכור כי מזונות נפסקים רק ממועד הגשת התביעה, והמתנה עם הגשת תביעת המזונות עד לברור נושא האבהות עלולה להתפרש כוויתור על מזונות רטראוקטיביים.
בסופו של דבר בית המשפט חייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט ופיצויים לנתבע בגובה של 12,000 שקל בלבד, כנראה לאור מצבה הכלכלי הקשה של התובעת, אשר בשלו אף קבלה סיוע משפטי חינם מהמדינה לצורך יצוגה בתיק זה. כמו כן, יש לזכור כי התובעת נותרת כעת כאם חד-הורית ללא אב שישלם מזונות לקטין, וחיובה בתשלום גבוה יבוא על חשבון צרכיו של הקטין, אשר אינו אשם בעוולותיה של אימו.
החיוב לפיכך נועד בעיקר לשלוח מסר הרתעתי לנשים השוקלות להגיש תביעת אבהות בדרך דומה, ויש בהחלט לצפות לסכומי פיצויים גבוהים יותר במקרים אחרים של חוסר תום-לב.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".