ראש עיריית פתח-תקווה לשעבר, גיורא לב, ומהנדסת העיר לשעבר, מדלן אונגיל, לא יורשעו בפרשת מתחם ירקונים - כך קבע אתמול (ד') בית משפט השלום. כתב האישום ייחס להם עבירות לפי סעיף 48 לחוק התכנון והבנייה, כולל קביעה בכתב שניתן לתת היתר בנייה שלא כדין ושותפות להוצאת היתר שלא כדין.
לב ואונגיל, שלא הורשעו לבסוף בעבירות, על אף שנקבע כי ביצעו את העבירות שיוחסו להם, יחויבו כל אחד ל-120 שעות עבודות לתועלת הציבור.
לב יוצג בידי עורכי הדין משה ישראל ומשה שמיר. אונגיל יוצגה בידי עורכי הדין ירון קוסטליץ ונעה פירר ממשרד וינרוט ושות'.
ביולי האחרון הורשעו בעלי הנכסים במתחם ירקונים בעבירות בנייה ושימוש ללא היתר, בניגוד לתוכניות החלות על השטח והפרת צו מינהלי - כל זאת במסגרת הסדר טיעון, שבו הוסכם כי המדינה תבקש להטיל על הנאשמים קנס בסך 15 מיליון שקל.
באותו מועד הושג גם הסדר טיעון בין המדינה ללב ואונגיל, לפיו תוקן כתב האישום שהוגש נגדם, ואלה הודו בעובדות כתב האישום המתוקן. המדינה ביקשה להרשיעם, ואילו לב ואונגיל עתרו להימנע מהרשעה. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי במקרה של אי-הרשעה יחויבו אונגיל ולב בעבודות שירות לתועלת הציבור.
פאוור סנטר ירקונים נבנה ב-1998 על קרקע המוגדרת חקלאית בתוכנית המתאר המחוזית. התוכנית - שלפיה ייעודו של חלק ממתחם ירקונים ישונה לבילוי, נופש, מסחר ושטח ציבורי פתוח - פורסמה ב-1991, אך הקרקע נותרה קרקע חקלאית מוכרזת. תוכנית זו הופקדה בתנאים, אבל מעולם לא ניתן לה תוקף סטטוטורי.
כתב האישום נגד לב ואונגיל תוקן 3 פעמים. בכתב האישום המקורי הואשמו שניהם בעבירות של הפרת אמונים. אונגיל הואשמה במתן היתר בנייה שלא כדין, רישום כוזב במסמכי העירייה וקביעת עובד רשות מקומית בכתב כי ניתן לתת היתר שלא כדין, על בסיסה ניתן ההיתר. לב הואשם בכתב האישום המקורי בשותפות למתן היתר שלא כדין, הצבעה בעד החלטה לתת אישור שלא כדין והימנעות מלמלא חובה רשמית.
כתב האישום המתוקן שונה מהותית מכתב האישום המקורי, ומתמקד בהכרה בכך שכל פעולותיהם של אונגיל ולב הסתמכו על חוות-דעת משפטית של הלשכה המשפטית של עיריית פתל-תקווה, שקבעה כי לאחר שהוועדה לשמירה על קרקעות חקלאיות ושטחים פתוחים אישרה את תוכנית שינוי הייעוד של חלק מהמתחם, ניתן להוציא היתר בנייה ושימוש במבנים למטרה שאינה חקלאית.
בכתב האישום המתוקן הואשמו אונגיל ולב אך ורק בעבירות לפי סעיף 48 לחוק. לאונגיל יוחסה עבירה של קביעה בכתב של עובד מוסד תכנון שניתן לתת היתר שלא כדין, וללב יוחסה עבירה של הצבעה בעד החלטה לתת אישור אחר שלא כדין ושותפות להוצאת היתר שלא כדין.
כתב האישום המתוקן צמצם את האישומים נגדם לכך שאף שהיו מודעים לכך שקיימת מחלוקת בין הייעוץ המשפטי של הוועדה המקומית ליועצים המשפטיים של הוועדה המחוזית ומשרד הפנים, הוציאו היתרים בהתאם לחוות-דעת הלשכה המשפטית טרם הוכרעה המחלוקת.
השופט מיכאל קרשן ציין בהחלטתו: "ברור כי להרשעה בדין תהיה השפעה לא מבוטלת על הנאשמים... שניהם אנשים מן הישוב שקריירה מפוארת מאחוריהם. אם יורשעו, לשניהם תיגרם פגיעה תדמיתית שאין לזלזל בעוצמתה".
עוד הוא ציין: "כתב האישום המתוקן שונה בתכלית (מכתב האישום המקורי). אחריות הנאשמים המתוארת בו קלה לאין שיעור מן האחריות שיוחסה להם בכתב האישום המקורי... שניהם היו דמויות ציבוריות בכירות במישור המקומי, והחשיפה הטבעית לה זוכה איש ציבור רק העצימה את הפגיעה בהם...".
השופט הדגיש כי אונגיל ולב "נתנו יד להוצאת היתרי בנייה ליזמים באופן שהביא לכך שמבנה מסחרי גדול נבנה על קרקע חקלאית מוכרזת. התוצאה מבחינת אינטרס הציבור אינה קלת-ערך. אלא שמעשי הנאשמים בוצעו בהסתמך על חוות-דעת הלשכה המשפטית, ממנה לא היו רשאים להתעלם".
לפני שקבע שלא להרשיעם, ציין השופט: "חרף מעמדם הבכיר וניסיונם הרב, הנאשמים התנהלו באופן לא נכון בסוגיית מתן ההיתרים להקמת המבנה המסחרי במקרקעין. הם טעו כשנתנו יד להוצאת היתרים שאינם כדין בהסתמך על חוות-דעת הלשכה המשפטית, ביודעם שגורמי התכנון המחוזיים והארציים סוברים אחרת.
"על טעות זו שילמו הנאשמים מחיר יקר לאורך שנים. בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש מקום להוסיף למחיר הטעות שטעו הנאשמים אות קין של הרשעה".