כחלק ממאמציו להחליף את נתניהו, השתעשע לפני כמה חודשים חיים רמון ברעיון להריץ מולו את נשיא המדינה שמעון פרס. כשיו"ר קדימה שאול מופז הצטרף לממשלת נתניהו, הדבר היה לצנינים בעיני רמון והוא החל לחפש מישהו שיוכל להביס את נתניהו.
הוא בדק מה מצבו של שרון, אבל הוא לא ענה. בדק מה מצבו של אולמרט, אבל זה היה שקוע במשפטים, ולכן פנה לפרס. אחרי שפרס סירב, שרון עדיין לא הגיב ואולמרט טרם החליט, נראה כרגע שנתניהו יכול לדהור אל עבר הקדנציה השלישית שלו.
ובכל זאת בקדימה נאחזים באולמרט כבשביב של תקווה. אמנם בסקרים שפורסמו הבוקר (ה') אין עדות לכך שראש הממשלה לשעבר יסחוף את הקהל, אבל אחרי שהספידו את עצמם 100 פעם לפחות, כל מנדט נוסף שיביא אולמרט הוא עבורם עלייה מתהום הנשייה. הוא המלך המשיח, מבשר תחיית המתים. אם לא יעמוד בראש המפלגה, 23 מהם לפחות ימצאו עצמם בעוד כמה חודשים עומדים בתור בלשכת האבטלה.
כרגע שובו של אולמרט נראה יותר כמו חלומם של הפרשנים ומאוויי לב של אנשי השמאל-מרכז. אנשי קדימה וכאלו המזוהים על הזרם האנטי-ביבי מפעילים עליו מכבש לחצים. הם סבורים שהוא היחיד שיכול לשנות את כללי המשחק ולהדיח את נתניהו מהשלטון, אבל על-פי סקרי הבוקר וסקרים פנימיים אחרים, הנזק המשמעותי היחיד שיכולה לגרום התמודדות שלו הוא ליחימוביץ' וללפיד.
מהבוקר, יחימוביץ' לא מפסיקה לקלל את אולמרט בכל כלי תקשורת אפשרי. שאלוהים ישמור מה יוצא לה מהפה. אפילו בליכוד לא התבטאו בכזו חריפות. אם מילים היו הורגות, אחרי אינספור הראיונות שלה ביומיים האחרונים, העבריין המורשע והמושחת, כפי שכינתה אותו, כבר היה מת. נדמה שהיא מתעבת את אולמרט לא פחות מאת נתניהו, ואולי אפילו יותר.
בשלב הזה של הקמפיין לפיד קצת יותר עדין. "אמרתי כבר 30 פעם", הוא חוזר ואומר בפעם ה-31, "שלא אשב עם אולמרט במפלגה אחת". אבל כשהחלום הרטוב של ראשי העבודה ו"יש עתיד" להוריד את נתניהו מכס המלוכה מתנגש עם האגו, היצרים גוברים וכולם נכנסים לטריפ.
הדיבורים על התמודדות אפשרית של אולמרט מהווים משקולת כבדה על גוש השמאל-מרכז יותר מאשר על נתניהו. במקום להגיע להבנה שרק איחוד של שתיים-שלוש מפלגות יביא אותן לגוש שבו השלם גדול מסך חלקיו, ראשי המפלגות מתקוטטים בינם לבין עצמם. לנתניהו לא נותר אלא לשבת בלשכתו, להדליק עוד סיגר, ללקק את שפתיו בהנאה ולצפות בשמאל המפוצל מקיז דם אחד מהשני. הנערים (יחימוביץ' ביקשה שלא לכנות אותה במילה גברת) משחקים לפניו. יאללה מכות יאללה, הוא ודאי מוחא כפיים.
החששות שהיו לו מאיחוד של מפלגות השמאל נראה עכשיו לא ריאלי. לפיד, יחימוביץ' ולבני (אם תשוב לזירה בראשות מפלגה) לעולם לא יוותרו על המקום הראשון ברשימה. הרי מגיש "אולפן שישי" לא יוותר למגישת "פגוש את העיתונות", ולבני, שלא הסכימה להיות מספר 2 של מופז ופרשה ברעש גדול מהכנסת בטענה שהיא לא מחפשת כיסא, ודאי לא תסכים להיות מספר 2 של יחימוביץ'.
הרעיון הזה מסתובב באוויר, כי גם אם היצרים והאגו גוברים, לרבים בשמאל ברור שזה היה יכול להיות הפתרון שימנע את תקומתה של ממלכת ביבי השלישית, אבל נכון לעכשיו, במלחמה שבין השנאה לנתניהו לאגו - בינתיים האגו הוא זה שמנצח.
עלייה לרגל
בינתיים נראה שהאהדה של האנשים שמקיפים את אולמרט יותר גדולה מזו של הציבור, ולדברי מקורביו של אולמרט הוא צריך לעשות חושבים. הסקרים הפנימיים שהם עושים תואמים כרגע את אלה הפומביים. אולמרט לא עובר בהם את רף העשרה מנדטים, ובשביל פחות מ-20, או לתפקיד שר השיכון, אין לו כוונה לחזור. הוא יודע שיש לו רק כדור אחד בקנה. אם יחזור וייכשל - לא תהיה הזדמנות נוספת.
בימים האחרונים הפך משרדו שבמגדל הפלטיניום למוקד עלייה לרגל. אנשי קדימה, מרביתם בכירים במחנה מופז, שראו בו את המוצא היחיד, לא משו ממשרדו. הם התרשמו שהוא להוט לחזור, שהוא בשל, מוכן ומאותגר, ובעיקר - שהוא רוצה לנקום. היצר האולמרטי שבו רוצה לחזור ולהראות לכולם - "תראו מה עוללתם לי, היה לכם רה"מ מצוין וזרקתם אותו, אבל אחרי כל הבורות והמהמורות - חזרתי. הנה לכם".
אולמרט נראה נינוח, מספר בכיר במחנה מופז שנפגש עמו במשרדו. מדי פעם הציץ באתר ynet, שהיה פתוח על המחשב שעל שולחנו, בדק את הכותרות, ושב להציג את תוכניתו.
"אני האיש שהרכיב הכי הרבה קואליציות בישראל, אין אדם שיודע להרכיב קואליציות יותר ממני במדינה, אני אדריכל. אני חיברתי את טומי עם אלי ישי, אני יודע איך לחבר את כל הקצוות" התפאר אולמרט. "אני אביא את לפיד, את דרעי ואת ליברמן. לבני בחיים לא תוכל להביא את ש"ס. אני כן", הוא המשיך. שמה של יחימוביץ' דרך אגב, נעדר מהקואליציה שבונה אולמרט בעיני רוחו. הדי יללותיה והשמצותיה ברדיו ביום שבו זוכה עדיין מהדהדים בראשו. גם שמו של רמון לא עלה בשיחה.
"אני בא רק כדי להחליף שלטון. אני לא אעמוד בראש מפלגת אופוזיציה", שמע ממנו מי ששמע. הדגם שעליו מבסס אולמרט את המפלגה החדשה הוא זה של "ישראל אחת" של ברק. הגרעין הקשה יורכב מאנשי קדימה שאליהם יצטרפו כוכבים מבחוץ. הוא יהיה זה שירכיב את הרשימה. לא ועדה מסדרת. גם את לבני הוא יחזיר. "בפוליטיקה אין רגשות, רק ראש. הבטן לא עובדת", הוא הסביר. "מי שעובד עם רגשות לא מגיע לשום מקום. היא יודעת להביא מנדטים. זה הסיפור". גם מופז יהיה שם. "גם בפוליטיקה יש טרגדיות", אמר אולמרט שתמך במופז בפריימריז, "לא מגיע לו מה שעושים לו".
מי שישב עמו הבין שפרט לסקרים אולמרט לא צופה מכשולים. הבעיה המשפטית מאחוריו, הולילנד היא לא פונקציה מבחינתו. בית המשפט, הוא סבור, למד את הלקח, לא יזיזו אותו שוב מתפקידו. הבעיה היחידה היא שנכון להבוקר, צריך לקרות נס כדי שהוא יתרומם בסקרים למספרים שעליהם הוא מדבר.
ציפור על חוט תיל
ימים לא קלים של התלבטויות עוברים על לבני. בחודשים האחרונים היו לה כל הסיבות להאמין שאלו יהיו הבחירות שלה. שאלו יהיה שעותיה היפות ביותר. שהתקווה הנשית הלבנה תחזור להושיע את המולדת. למרות המפלה בהקמת הממשלה, על אף ההפסד למופז, ואחרי שהתפטרה מהכנסת, הסקרים ניבאו לה יותר מעשרה מנדטים.
לבני כבר דמיינה את רגע ההכרזה שלה על שובה. היא אמנם עדיין מתחבטת אם זה נכון, האם זה שווה את כל הסבל שהיא תעבור בחודשי הקמפיין: את המסע הפוליטי שהיא לא אוהבת, את הצורך להגיע לאירועים, לחתונות, לבריתות, ללחוץ ידיים, לחייך, לחבק. אבל המקורבים לוחצים והסקרים עושים את שלהם. גם תחושת הסלידה הכללית מנתניהו מדרבנת לא מעט. אחרי הכול, לבני של היום היא לא לבני של לפני ארבע שנים. כבר לא מפחיד אותה להניף תינוק.
ללבני אין כל כוונה להיות שרת תחבורה. גם לא חברת כנסת. זה ראש ממשלה, שרת החוץ או כלום. הרי לא רע לה בחוץ. ההרצאות שהיא מעניקה בחו"ל ממלאות את זמנה ואפשר לשער שגם את ארנקה. בשביל פחות מזה היא לא תחזור.
בית המשפט המחוזי שזיכה את אולמרט מרוב ההאשמות שינה את תוכניותיה. ועכשיו, ולא בדיוק כמו לפני ארבע שנים, אז הייתה תלויה באהוד (ברק) כדי להפיל אהוד אחר (אולמרט), מוצאת את עצמה לבני שוב תלויה. ממתינה בין עצמאות להליכה משותפת, ובעיקר מחכה שזה שממנו היא רצתה כל כך להיפטר כמה שנים קודם לכן - יחליט כעת מה יעשה לפני שהיא תחליט. בינתיים היא על קו הזינוק. בעמדת המתנה. אלא שהגדר הזו קוצנית, ואי אפשר יהיה לשבת עליה זמן רב מבלי להישרט.
הפוליטיקה ניצחה את הכלכלה
הפוליטיקה ניצחה השבוע את הכלכלה. נתניהו ויתר על העברת התקציב ובחר בבחירות, אולם נראה שמי שיעביר את התקציב הבא, שלא מן הנמנע יהיה דו-שנתי, יהיה שוב נתניהו, שיעמוד בראש ממשלתו השלישית. הצהרת הקדמת הבחירות שנשא בשלישי בערב הייתה קצרה ורהוטה. נתניהו שידר ביטחון והפגין מנהיגות. השאלה רק למה הוא נראה שמי שזרק רימון וברח. ממה פחד? מאילו שאלות? מדוע נמלט כמו מי שהטיל פצצת סירחון ופוחד להישאר בחדר?
הציבור מאמין לליכוד
הנחרצות הלא אופיינית שהפגין עם שובו מהאו"ם בהחלטה להקדים את הבחירות הצליחה להפתיע את כולם: את רמון בחו"ל, את לבני בדרך לארה"ב, ואת יחימוביץ' בבריסל, לא בדיוק המקום הנוח ביותר בעולם להתחיל בו את קמפיין הבחירות שלך. במקום לקפוץ מאולפן לאולפן היא נאלצה להתראיין טלפונית, דבר שלא ממש הוסיף למומנטום שלה.
בכלל, השבועות האחרונים של יחימוביץ' פחות טובים. בשני הסקרים שפורסמו הבוקר העלייה שלה נבלמה ואותה הופעה היסטרית שבה איבדה את עשתונותיה מול מצלמות ערוץ 2 מתחילה לתת את אותותיה, וזה עוד לפני שנכנסו שחקנים חדשים לזירה.
נראה שבניגוד למה שחשבו בעבודה, הציבור דווקא כן קונה את המסרים של הליכוד: יציבות, ביטחון וגם הישגים חברתיים שבליכוד מנסים למכור. השבוע פשטו אופיר אקוניס, לימור לבנת וגלעד ארדן על האולפנים ונפנפו בחינוך חינם מגיל שלוש, טיפולי שיניים מגיל 12 וברפורמת הסלולר. על אף העלייה במחירי החלב ובמוצרי הצריכה ובלי הישגים בתחום הדיור שממשלת נתניהו יכולה לרשום, הלהט שלהם הצליח כנראה לשכנע. לפי הסקרים הציבור קונה את מה שהליכוד מוכר. נתניהו לא יעשה טעות אם יבחר בהם להוביל את ההסברה של הליכוד.