בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קבע היום (א') כי עיזבון הסופר והמלחין ד"ר מקס ברוד, המכיל בין היתר את כתבי-היד של הסופר הנודע פרנץ קפקא, יישאר בישראל ויועבר לספרייה הלאומית בירושלים.
אחרי הליך משפטי שנמשך שנים ארוכות, דחתה השופטת טליה קופלמן-פרדו את תביעת בנותיה של אילזה אסתר הופה ז"ל, ידידתו הקרובה ומזכירתו של ברוד, כי כתבי קפקא, כמו גם עיזבון ברוד, ניתנו להן במתנה והם שייכים להן.
ההחלטה תאפשר לציבור בארץ ובעולם להיחשף לכתבים שהיו שמורים עד כה בכספות שונות ולא נחשפו לעין הציבור. עם זאת, אם חלק מהכתבים ייצאו לאור, יזכו התובעות ליהנות מפירות התמלוגים (עובדה זו לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים).
"אכן, ברוד ציווה את כל רכושו להופה והורה לה לדאוג שיורשיה יקבלו תמלוגים, שכר ספרים וכו', אך למקרא צוואתו ואף צוואה קודמת משנת 1948 והעובדה שביקש למנות מי שהוא יקר לו כדי שיטפל בעיזבונו הספרותי מלמד כי ככל שהעניין נוגע לעיזבונו - לא הייתה לברוד שום כוונה זולת הפקדתו למשמרת בספרייה אותה ראה ראויה, או בגנזך", פסקה השופטת.
לדבריה, מקריאת צוואותיו של ברוד עולה כי הוא ביקש ליצור הקדש (רכוש שיוחזק בידי מוסד ציבורי), וניתן ללמוד על כך מההבחנה הברורה שערך ברוד בצוואתו בין הנכסים הרוחניים (שאותם ציווה לשמור בספרייה) לבין הזכויות החומריות הנובעות מהם.
עיזבונו של ברוד מכיל כ-20 אלף דפים ובהם כתבי-יד, יומנים ומכתבים של קפקא ושל ברוד, והוא בעל ערך היסטורי ספרותי וכלכלי רב. בשנת 1988 קיבלה הופה 2 מיליון דולר תמורת כתב-היד של היצירה, "המשפט" של קפקא, שאותו מכרה לארכיון הספרותי הלאומי הגרמני.
המאבק המשפטי הסוער על עיזבונם של ברוד וקפקא החל בשנת 2007, לאחר מותה של הופה. במהלך המשפט התייצב ארכיון הספרות הלאומי הגרמני מרבאך לצד האחיות התובעות, בדרישה שלא לפתוח את כספות העיזבון ולגלות את תוכנו ברבים. הארכיון הגרמני טען כי האחיות הופה הבטיחו למכור לו את העיזבון בשלמותו, וכי פתיחת הכספות תפגע בערכו.
מנגד, היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, תמך בעמדת הספרייה הלאומית, שלפיה היא הגורם הרשמי שמופקד על נכסי הרוח של העם היהודי. וינשטיין סבר כי העיזבון הוא "הקדש ציבורי", ולכן יש להעבירו לספרייה הלאומית בירושלים, וחל איסור על מכירתו. בית המשפט קיבל, כאמור, את עמדתו.
כתבים שהוסתרו במשך יותר מ-40 שנה
מקס ברוד (1884-1968) היה משפטן, סופר, פילוסוף, מחזאי ומלחין. במהלך לימודי משפטים באוניברסיטת פראג הוא פגש את קפקא, וידידותם נמשכה שנים רבות ועד מותו של קפקא. עם עליית הנאצים לשלטון, ברח ברוד עם רעייתו אלזה לארץ והתגורר בתל-אביב. שנים ספורות לאחר מכן, מתה רעייתו והוא נותר ערירי.
במשך שנים שמר ברוד את עיזבון קפקא בביתו, כמו גם כתבים של אנשי רוח נוספים. בשתי צוואות שכתב ב-1948 וב-1961 קבע ברוד את הופה כיורשת יחידה של עיזבונו וכמוציאה לפועל של צוואתו.
הספרייה הלאומית יוצגה בידי עו"ד מאיר הלר, והתובעות יוצגו בידי עורכי הדין אביגדור פלדמן, אורי צפת, רונן כהן והראל אשוואל.
משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן, אשר ייצג במשפט את מנהל העיזבון מקס ברוד באמצעות עורכי הדין אהוד סול ויוסי אשכנזי מסר, בתגובה: "אנו מברכים על פסק הדין, אשר קיבל את הטענות המשפטיות העיקריות שהוצגו על-ידינו, ואשר הביא סוף-סוף, לאחר שנים רבות, להגשמת רצונו של ד"ר ברוד המנוח בנוגע להנצחת פועלו הספרותי והתרבותי.
"לכל אורך ההליך המשפטי פעלנו להגשמת האינטרס הציבורי בפרשה זו, חרף לחצים כבדים שהופעלו עלינו מצד בעלי אינטרסים שונים בעיזבון, ואנו שמחים שפעולתנו זו למען האינטרס הציבורי קיבלה את ביטוי בהכרעה השיפוטית".
בא-כוח הספרייה הלאומית, עו"ד מאיר הלר ממשרד א. לנדוי, מסר בתגובה: "קפקא הוא מהסופרים החשובים ביותר בעולם. היום קבע בית משפט בישראל כי כתביו יישמרו בארץ ויונגשו לציבור בישראל ובעולם, באמצעות הספרייה הלאומית בירושלים, לעיין בכתבים שהוסתרו במשך למעלה מ-40 שנה".