עו"ד אבי פילוסוף, כיום שותף במשרד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו ושות', בין הבולטים בארץ בין משרדי עריכת הדין - עלה לכותרות באחרונה מאחר שייצג משפטית את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ', במה שכונה "פרשת הכדורים הפסיכיאטריים בתוכנית 'האח הגדול'".
הפרשה, שעודנה מטילה צל כבד על התוכנית המופקת על-ידי קופרמן הפקות ומשודרת בקשת, התפוצצה בחודש מארס ב"ידיעות אחרונות". סער שיינפיין, שהגיע למקום השני בעונה שבה זכה אלירז שדה, גולל אז בראיון שזכה לתהודה עצומה מציאות קשה שעברה עליו בבית "האח הגדול".
שיאו של הקושי, לדברי שיינפיין, היה הטיפול הפסיכיאטרי שהעניק לו רבינוביץ', אשר הלעיט אותו בכדורים פסיכיאטריים והוביל אותו, לכאורה, לעשיית מעשים לטובת הצלחת התוכנית. שיינפיין ורבינוביץ' הגישו תביעות הדדיות לבתי המשפט.
פילוסוף ייצג את רבינוביץ' בהליכים שניהל מול משרד הבריאות ומול ההסתדרות הרפואית, שני גופים שאף רופא אינו יכול לעסוק במקצועו ללא אישוריהם, אשר נדרשו לבחון את תפקודו בפרשה. בסוף חודש אוגוסט פרסמה את מסקנותיה ועדה מיוחדת שמינה משרד הבריאות. בין היתר בזכות הייצוג של פילוסוף, קבעו שני הגופים הללו כי לא נפל פגם בהתנהלותו של רבינוביץ'.
אמנם הסוף היה טוב עבור רבינוביץ' ופילוסוף, אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה. כשהגיע רבינוביץ' לעורך הדין כדי לבקש את עזרתו המשפטית, פילוסוף לא היה נלהב. "כשד"ר רבינוביץ' הגיע אליי, לא הכרתי אותו אישית, וכל מה שידעתי עליו היה מקריאה בעיתונים. מה לעשות, למילה הכתובה יש השפעה רבה.
"ללא בושה, במשך יומיים-שלושה עימתי את רבינוביץ' עם כל מה שנכתב עליו, ובסוף השתכנעתי שהוא פעל באופן מקצועי. ואכן, הבדיקה של משרד הבריאות העלתה שלא כצעקתה, ועובדה שגם 'ידיעות אחרונות', שפרסם בהרחבה את הטענות נגד רבינוביץ', נתן לו במה רחבה להביא את גרסתו", אומר פילוסוף ל"פירמה" בראיון ראשון בנושא.
- אז מה בעצם קרה שם?
"אני לא רופא, אבל התרשמתי שהבעיה היא הרבה יותר גדולה מאשר שנתנו כדור כזה או אחר. אני חושב שקראו לד"ר רבינוביץ' ברגע של משבר גדול שהיה בתוך קבוצה ב'האח הגדול'. ממה שאני יודע, ומדובר כיום בעובדות, הוא נתן את הטיפול הכי טוב שהוא יודע לתת. למיטב הבנתי הוא גם עזר לאנשים".
"'האח הגדול' זה ניסוי בעכברים"
התיק של רבינוביץ' הסתיים בהצלחה, אבל דומה שהטיפול בו השאיר בעורך הדין הוותיק חותם לא קל. פילוסוף, שכבר ראה כמעט הכול בחיים כמנכ"ל עלית, כיו"ר מועדון הכדורגל בני יהודה וכחתנו וכאיש סודו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין (פילוסוף היה נשוי לדליה רבין במשך 22 שנה, עד שנפרדו ב-2004), לא היה מוכן למה שנלווה לטיפול בתיק רבינוביץ'. בעקבות מה שראה, הוא מלא טענות כרימון על התקשורת ועל עולם הבידור.
"עשו לרבינוביץ' עוול נוראי בעיניי. לא משנה אם אדם מושך תקשורת ואפילו קונטרוברסלי במובנים מסוימים, לא מסכנים כך מפעל חיים מקצועי של בן אדם בשביל מאבקי כוחות בין כלי תקשורת מובילים. השפעת הסיקור התקשורתי של הפרשה על משרד הבריאות וגם על בית המשפט מאוד מדאיגים אותי. איך בכלל משרד הבריאות ובית המשפט יכולים לדון בעניין הזה בצורה מנוטרלת ואובייקטיבית אחרי כל הכתבות הללו?"
- אז שוב התקשורת אשמה?
"אין ספק שזו לא רק התקשורת. הריאליטי בישראל חצה קווים אדומים. מתמודדים מסכימים להכניס את עצמם לתוך משחק דמים, שבו הם משמשים כעכברי ניסוי במעבדה פומבית. וכאשר התוצאה אינה עונה על התקוות והפנטזיות של חלק מהם, הם מתקוממים נגד כל העולם, למעט נגד עצמם. הפוסל במומו פוסל".
- פרשת שיינפיין-רבינוביץ' לא שינתה את המצב הזה?
"אני מאמין שכן. לטעמי נגמרה התקופה שגופי השידור לקחו קבוצת נערים ונערות, ששיחקו בכיכר העיר, מול 34% רייטינג של צופים צמאי סקנדלים וריגושים, ולאחר מכן הושלכו לתהום השכחה. הפרשה שינתה את פני הריאליטי והדוקו-ריאליטי, מהבחינה הזו שגופי השידור הבינו שמצופה מהם להיות המבוגר האחראי. במקום להתחיל לגלגל את האחריות זה על זה, מן הראוי שישבו יחד, ייקחו אחריות וידאגו לשינוי דרסטי של פני הדברים, ויפה שעה אחת קודם".
- אתה חושב שפני הריאליטי ישתנו אחרי הפרשה הזאת?
"אין לי שום ספק שהפיקוח או הדאגה יהיו יותר גדולים. התגלו דברים שלא ידענו שישנם - משתתפים שמבטיחים להם טיפול לשנה אחרי שהם יצאו מהתוכנית, כל מיני דברים שבאמת, בשיא הכנות, לא היה לי מושג שהם קיימים. 'האח הגדול' זה ניסוי בעכברים".
- איך אתה מסביר את ההתנהלות של שיינפיין?
"אילו הוא היה כמו אלירז שדה, עם המקום הראשון ועם 9 דירות, הוא היה מתנהג אחרת. בשביל מה בכלל הם הולכים לשם? הרי צריך להיות דפוק כדי להיסגר בבית המשוגע הזה. הם רק רוצים להתפרסם".
- אתה עדיין בקשר עם ד"ר רבינוביץ'?
"כן, אני יודע שאני מסתכן בסקילה או בשרפה, אבל אני ממש מסמפט אותו. הוא בחור נחמד שגם מגדל שני ילדים אוטיסטים, זה לא קל. בסיכומו של דבר, רבינוביץ' הוכיח שהוא גבר-גבר, אפילו אם הוא חטא ברגע מסוים בחטא ההיבריס. יכול להיות שברגע מסוים גם הוא רצה להיות כמו כל החשובים".
"עיתון שמופץ חינם זה קטסטרופה"
כמי שהיה ממקורביו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל וכמי שמעורה במתרחש בענף התקשורת, יש לפילוסוף דעות מוצקות על היחסים הסבוכים היום בין התקשורת והפוליטיקאים.
- יש הגורסים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו צריך לעסוק בענייני ערוץ 10, שנמצא בסכנה קיומית, בשעה שמתנהלת בוררות בינו ובין הערוץ בעקבות תחקיר "ביביטורס". מהי עמדתך?
"זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא שערוץ טלוויזיה בישראל, שמעסיק מאות עובדים ופועל על-פי חוק, נקלע, מתוך מצב מסוים במשק, לסיטואציה שחסר לו כסף. זו אפילו לא בעיית רווחיות. האם בגלל שהאנשים של ערוץ 10 מנומסים ולא עושים בלגן מגיע להם שיתייחסו אליהם פחות טוב מאשר לעובדים של מפעל בדימונה שעומד להיסגר? מה ההבדל, לכל הרוחות?"
- במה שונה ערוץ 10 מעיתון "מעריב", למשל?
"אני חושב שגם 'מעריב' אסור שייסגר".
- ומה דעתך על "ישראל היום", עיתון חינמי שמזוהה לחלוטין עם ראש הממשלה? גם זה עיתון שחייב להתקיים כי הוא מעסיק עובדים רבים?
"עיתון שמופץ בחינם, בעיניי זה קטסטרופה. אמא שלי נהגה לומר לי: 'אם לא תשלם מדמי הכיס בשביל הכלב, גם לא יהיה לך כלב', והיא צדקה. אני לא מאמין בלתת מתנות לאנשים. אבל אני מניח ש'ישראל היום' גם ככה לא אוהב אותי בזכות התמונה שתלויה פה על הקיר" (תמונת ענק של יצחק רבין ז"ל - ח"מ).
- אפרופו התמונה על הקיר, אתה חושב שיצחק רבין ז"ל, כשכיהן כראש ממשלה, היה רוצה עיתון שיתמוך בו וידבר בשמו, כפי ש"ישראל היום" תומך בנתניהו?
"מהיכרותי עם יצחק, אני יכול לומר שאי אפשר היה לסדר לו 'עיתון מטעם' שיתמוך בו ושיחלקו אותו לציבור בחינם. יצחק לא היה רוצה דבר כזה. אתן לך דוגמה שמראה את היחס שלו: יצחק היה נתקל מדי פעם ביואל מרקוס, שכותב בכל יום שישי את המאמר הראשי של עיתון 'הארץ', ולפעמים היה כותב עליו דברים רעים. הוא מעולם לא אמר למרקוס מילה על מה שכתב עליו. הם יכולים היו לעמוד בפינה ולהתווכח על נושאים שונים, אבל מעולם לא הוזכר שם טור הדעה של מרקוס, ויצחק מעולם לא עשה למרקוס את תנועת הביטול המפורסמת שלו עם היד בגלל דברים שכתב עליו. אין לי ספק שאילו זה היה בשליטתו, יצחק לא היה נותן לדבר כמו 'ישראל היום' לקרות כשהיה ראש הממשלה".
- כעורך דין וכמי שהיה בלב העולם הפוליטי, מה דעתך על הסיקור התקשורתי האינטנסיבי של משפטים של נבחרי ציבור, דוגמת משפטיו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט?
"דומני שבמשפטים ובחקירות של פוליטיקאים ושל קציני צבא התקשורת קצת עוברת את הגבול. אני יכול לדבר למשל על האלוף נועם תיבון, שבו אנחנו מטפלים (נגד תיבון, מפקד הגיס הצפוני, הוגשה תלונה על הטרדה מינית של קצינה שהייתה בעבר ראש לשכתו, שטענה בין היתר שאחז בישבנה כשהגישה לו מסמכים. תיק החקירה נגד תיבון נסגר באחרונה מחוסר ראיות, ח"מ).
"אני היום בן 60 פלוס, במהלך השנים היו פה כמה 'תחתים די יפים'. יכול להיות שגם אני נתתי פעם מכה. אלוהים ישמור אם זה כל הסיפור שיזכרו בסוף. בעוד שנתיים ירצו למנות את תיבון לתפקיד, הוא כבר יהיה אזרח, ועדיין יגידו עליו 'זה ההוא עם עבירת המין'. הסיקור התקשורתי במקרים כאלה הוא מוגזם".
■ הראיון המלא - במגזין "פירמה".