בניסיון למנוע מאבק בין בעלי השליטה בסוגיית בחירת היו"ר, החלו אתמול (ג') - שעות ספורות אחרי שיעקב פרי הפתיע את משפחות עופר וורטהיים כשהודיע על פרישתו מהבנק - מגעים בין מחזיקי גרעין השליטה במזרחי טפחות. בעלי העניין בבנק חוששים מהתמשכות הליכים, מוויכוחים בין הצדדים שייחשפו לציבור, יזעזעו את הבנק ויזיקו לשווי השוק שלו בבורסה.
על פי הסכמי השליטה, בחירת היו"ר משותפת לשני הצדדים, ומחייבת הסכמה בין כל הבעלים. השליטה המשותפת בין משפחות ורטהיים ועופר - למרות שינויי בעלויות בתוך משפחת עופר עצמה, בין האחים סמי ויולי וילדיהם - מחזיקה מעמד מאז הופרט הבנק ב-1995, אך ידעה עליות ומורדות. השיא היה במחלוקת עזה לפני כעשור, שהייתה קשורה להתנהלותו של מי שהיה אז מנכ"ל הבנק, ויקטור מדינה, שלפני כן היה גם יו"ר הבנק.
ב-2003, שיא העימות, כשהשותפים עמדו בפני סכנת פירוק השותפות, הובא יעקב פרי לבנק. לא כדי שיהיה בנקאי מוביל או מתווה אסטרטגיה בנקאית יוצרת דופן, אלא במכוון כדי להשכין שלום ולאחד את האינטרסים בין בעלי השליטה, בינם לבין עצמם, בין בעלי השליטה לדירקטוריון ובין הדירקטוריון להנהלה. זה היה קריטי לתקופת המנכ"ל הקודם, הדומיננטי והסוער, מדינה, ונמשך בתקופת יונס, שהגיע לבנק כשנה אחרי פרי. השקט החיצוני, למרות סערות פנימיות, לעתים עזות, היה ההצלחה של פרי. עכשיו מחפשים בעלי השליטה למחזר אותו.
"פרס הכי מתאים"
מי ממקורבי הבנק הגדיר היום את החיפוש אחר היו"ר כך: הוא חייב להיות איש של קונצנזוס, לא מזוהה עם אף אחת מהמשפחות, ממלכתי, בעל שיעור קומה, דמות ציבורית, שכל ישר, אינטליגנציה רגשית ברמה גבוהה, יכולת לחבר בין אנשים. אחד שיוכל לאחד, למצוא את הדרך, בין מועצת המנהלים, בעלי השליטה והמנכ"ל, יאפשר לכולם לעבוד בעבור הבנק - ולא אחד נגד השני. "בעצם, שמעון פרס הכי מתאים", אמר המקורב. ואף מילה על בנקאות.
בדירקטוריון הבנק יושבים דירקטורים המזוהים כאנשי המשפחה האחת או השנייה, כאשר באופן חריג ומובלט, גם בין הדח"צים, יש המזוהים עם משפחה זו ושנייה. לכן, למרות נטייה נוחה למנות מישהו מוותיקי הדירקטורים, זה כנראה לא יתקיים, אלא אולי לתקופה קצרה, מרגע שפרי יפרוש, בימים הקרובים, עד לבחירת יו"ר מוסכם חדש. מה גם שהדירקטוריון מצוי בימים אלה בציפייה דרוכה וחשש, לדוח הבדיקה של המפקח על הבנקים, דודו זקן, הנוגע להתנהלות החלשה, אפשר המוחלשת-במכוון של הדירקטוריון, כמי שלכאורה "עובד" אצל ההנהלה - ולא להיפך.
בקרב גורמים בבנק התעוררה היום תקווה שבגלל פרישתו של פרי - המבוקר הראשי הצפוי של הדוח - והפיכתו לדמות פוליטית המתמודדת בבחירות, אפשר שהמפקח, שגם כך הדוח כבר מצוי אצלו זה זמן, ימתן את הדברים, או אולי יבחר לשלוח את הדוח לדירקטוריון, מבלי לתת לו פומביות או לחייב את הבנק לפרסם אותו במלואו בדיווח מיידי לבורסה. עם זאת, גם לאנשי הבנק ברור כי במצב כזה עלול הבנק, כמו גם המפקח על הבנקים, להיתבע בתביעה ייצוגית ו/או נגזרת, בדרישה לגילוי נאות ומלא לציבור של ממצאי בנק ישראל.
יונס לאן
נכון להיום, הכוונה המרכזית היא להמשיך את תפקידו של אלי יונס כמנכ"ל הבנק. גם כי הוא מניב לבעלים, ולעצמו, רווחים נאים, גם מחשש לתגובה ביקורתית מצד הרגולטורים, בנק ישראל או רשות ניירות ערך, ובעיקר מחשש לצניחה בשווי השוק של הבנק. שכן בניגוד להתייחסות האדישה של השוק להתפטרות פרי, יש חשש שאם יונס יעזוב את הניהול השוטף - המניה עלולה להינזק, לאורך זמן.
עם זאת, אם יתגלעו ויכוחים ועימותים בין בעלי השליטה, והם לא יצליחו להתאחד מאחורי זהות היו"ר הבא, מה שיאריך את תקופת האי-ודאות ועמה את הנזק לבנק ומחזיקי מניותיו, אפשר שיונס יהיה מועמד מקובל של שני הצדדים, למרות אי-הנוחות התאגידית והחשש שיהפוך בפועל ליו"ר-מנכ"ל-על, ועלול לגרום אי-שקט עתידי מול המנכ"ל שיחליף אותו. מה גם שיונס, שכבר צבר כמה עשרות מיליוני שקלים, לא יוכל ליהנות מחלקיות המשרה (60%) של פרי, הואיל ולפני כמה שנים קבע המפקח הקודם, רוני חזקיהו, שיו"ר בנק חייב לעבוד במשרה מלאה, ללא כל עיסוקים עסקיים במקביל.
מענק פרישה
לעניין פרי, הסכם ההעסקה שלו נקבע ופורסם ביולי 2003; אין בו כל תנאי פרישה מיוחדים. לא "מצנח זהב", לא מענקי פרישה ולא הסתגלות. עם זאת, הדירקטורים - שבחרו השנה, אחרי הצגת הדוחות הכספיים ל-2011, להעניק לו בונוס מיוחד של יותר ממיליון שקל על פעילות ב-60% משרה, ובכך הביאו את הכנסתו מהבנק ב-2011 ל-2.65 מיליון שקל - עשויים לדון, מיוזמתם או בהוראה של מי מבעלי השליטה, במתן מענק פרישה לפרי.
ברור שזה יביא לפתיחת דיון ציבורי במיליונים הרבים שמשתכר פרי, בין במזרחי טפחות ובין בתאגידים אחרים שהוא משמש בהם או בהכנסות אחרות וכבדות שלו (ראו מסגרת), מה שעלול לפגוע במישרין ביאיר לפיד ובמפלגתו. השאלה "איפה הכסף" תקבל תשובה "בכיס של פרי". השאלה אם יוותר תלויה רק בו.