המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ", "דה מרקר", ישלם לעיתון "מעריב" ולשורה של עיתונאים בכירים ב"מעריב" כ-6 מיליון שקל (לאחר הצמדה וריבית) בגין העתקה של 453 כתבות בין השנים 2000-2002 - כך פסק הערב (ד') בית המשפט המחוזי מרכז.
השופט בנימין ארנון קבע כי לאורך יותר משנה הפר "דה מרקר" את זכויות היוצרים של "מעריב" וכתביו, בכך שנקט בשיטה של "העתקה מתמשכת, מחושבת ושיטתית של מאות כתבות השייכות ל'מעריב' ולכתבים. הכתבות הועתקו על-ידי 'דה מרקר' ללא קבלת הרשאת התובעים לכך, במשך תקופה של כ-13 חודשים, תחת הכותרת 'סקירת עיתונים".
לדברי השופט, "העתקת הכתבות בוצעה על-ידי 'דה מרקר', תוך פגיעה הן בזכות החומרים של 'מעריב' והן בזכות המוסרית של הכתבים, אשר לא קיבלו קרדיט אישי על הכתבות אותם יצרו".
לדבריו, "מדובר בהפרות רבות, חמורות ובוטות, אשר בוצעו באופן שיטתי, והן בעלות כדאיות כלכלית מסחרית. אני סבור כי אין מדובר בהפרות קלות".
השופט הוסיף כי הוא "סבור כי כל אחת ואחת מבין 453 הכתבות נושאי התביעה מהווה יצירה מקורית נפרדת ועצמאית", ולכן קבע פיצוי בעבור כל כתבה שנגנבה.
פטור לעמוס שוקן
בית המשפט גם הטיל אחריות אישית להעתקות על סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "דה מרקר", גיא רולניק; ועל עורכו של אתר "דה מרקר" באינטרנט מיום הקמתו ופרשן בכיר, איתן אבריאל.
"אין מחלוקת כי רולניק ואבריאל הם שהחליטו על ביצוע סקירות העיתונים ב'דה מרקר', והם שאחראים למתכונת בה בוצעו סקירות אלה... לפיכך הם חבים בתשלום הפיצויים שנפסקו לטובת התובעים בפסק דין זה, ביחד ולחוד עם 'דה מרקר', בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעים בכתבות", נקבע.
עם זאת, בית המשפט פטר מאחריות אישית את מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, שכיהן כדירקטור ב"דה מרקר" באותה תקופה. זאת, לאחר שבית המשפט קיבל את הסברו כי קיימת הקפדה ברורה בקבוצת "הארץ" בין המערכת העיתונאית לתחום העסקי, וכי לא הייתה לו נגיעה לאופן ביצוע סקירת העיתונות ב"דה מרקר".
שיעור העתקה גבוה ביותר
בפסק הדין התווה השופט כללים להתנהגות עיתונאית ראויה. בין היתר דחה בית המשפט את טענת "דה מרקר" כי התנהלותו הייתה בבחינת פרקטיקה מקובלת ונוהג בעולם העיתונות.
"לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את קיומם של נוהג או מנהג המחייבים את התובעים, באופן היוצר תחליף להסכמה הנדרשת מהם, לצורך מתן לגיטימציה לשימוש הבלתי מורשה בכתבות", פסק.
כן נקבע כי השימוש שעשה "דה מרקר" בכתבות לא היה בבחינת "טיפול הוגן ביצירה לשם סקירה", המהווה הגנה מפני תביעה להפרת זכויות יוצרים. לדברי השופט, השימוש שעשה "דה מרקר" בכתבות של "מעריב" הסתכם בשיעור העתקה גבוה ביותר מהכתבה המקורית. "מעשה העתקה בלתי מורשה כזה חורג מהגדרת המונח 'סקירה'", קבע.
עם זאת, נקבע כי ל"מעריב" היה אשם תורם לנזק שנגרם לו מהפרסומים ב"דה מרקר", כיוון שרק במהלך שנת 2002 הוא פנה ל"דה מרקר" וביקש להפסיק את השימוש בכתבות - פנייה שבעקבותיה החלו ב"דה מרקר" לתת קרדיט אישי לכתבים.
בשל האשם התורם של "מעריב" הפחית השופט ב-50% את סכום הפיצויים. לדברי השופט, "הדבר מוכיח כי לו היו הכתבים התובעים פונים ל'דה מרקר' מוקדם יותר ודורשים ממנו לתת להם קרדיט אישי - פנייה כזו הייתה יכולה לשאת פרי באופן מיידי".
יצוין כי באותן שנים נהג "דה מרקר" לפרסם בסקירת העיתונות גם כתבות של העיתון "גלובס". בנובמבר 2000 ביקש "גלובס" מ"דה מרקר" להפסיק להשתמש בכתבותיו. לאחר דיונים ארוכים החליט "דה מרקר" להפסיק את העתקת הידיעות מ"גלובס".
"זכות מוסרית לקרדיט אישי"
לפי החלטת בית המשפט, "דה מרקר" ישלם ל"מעריב" כ-2.12 מיליון שקל, ואילו יתר הסכום יתחלק בין העיתונאים שכתבותיהם הועתקו, לפי הפירוט הבא:
■ ליאור ברון - 60 אלף שקל
■ דרור גלוברמן - 50 אלף שקל
■ רונית מורגנשרטן - כ-100 אלף שקל
■ יעל גרוס - כ-93 אלף שקל
■ יהודה שרוני - 585 אלף שקל
גד פרץ (כיום כתב התקשורת של "גלובס") - כ-318 אלף שקל
עם זאת, ככל הידוע, בין "מעריב" לבין הכתבים קיים הסכם, לפיו הם יקבלו 12% מהסכום שנפסק. כמו כן, נקבע כי "דה מרקר" יכסה את הוצאות המשפט של "מעריב" וכתביו בסך 300 אלף שקל.
"מעריב" יוצג בתביעה בידי עורכי הדין צבי בר-נתן, רקפת פלד ואפרת רוזנר ממשרד גולדפרב, זליגמן ושות'. השלושה מסרו בתגובה כי "אנו שמחים על פסק הדין ועל האמירה הברורה ביחס להגנה על יצירות עיתונאיות באשר הן, לרבות בתחום הכלכלי, ועל קו הגבול הברור שהותווה בין סקירת עיתונות לגיטימית, לבין העתקת יצירתו של עיתונאי".
עוד מסרו כי "מבית המשפט יצאה אמירה חשובה ביחס לזכותו המוסרית של עיתונאי לקרדיט אישי באשר ליצירתו - קביעה שיש לה חשיבות רבה עבור כל עיתונאי במדינת ישראל".
מ"דה מרקר" נמסר: "אתר 'דה מרקר' נהג לפרסם, כמקובל, בתום-לב ובאופן גלוי, בשנים 2000-2002, סקירות מידיעות חדשותיות של כלי תקשורת אחרים, כולל מ'מעריב', תוך מתן קרדיט בולט בצבע אדום בראש הידיעה לכלי התקשורת המסוקר, ולא לכתב.
"כל הסקירות פורסמו באתר, בהתאם לפרקטיקה העיתונאית אשר הייתה קיימת גם במשך שנים רבות קודם לעליית אתר 'דה מרקר' לאוויר, בכלי תקשורת אחרים (ביניהם עיתון 'גלובס' ואתר "גלובס"). לדעתנו, פסק הדין - בטעות יסודו, ואנו נערער עליו לעליון".
"דה מרקר" ועורכיו יוצגו בידי עורכי הדין זאב ליאונד ואלון נדב.