ציפי לבני היא ההוכחה הניצחת שפוליטיקאי שיוצא מהמערכת הפוליטית נחשב להבטחה. אחרי שריסקה את קדימה, התרסקה בעצמה בפריימריז ופרשה בקול תרועה, סקר מכון המחקר של רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" מגלה כי היא שווה יותר מאהוד אולמרט לו הייתה מקימה מפלגה. בעוד לבני גורפת 12 מנדטים, האיש היחיד שיכול לשנות את חוקי המשחק, שמדינה שלמה ממתינה למוצא פיו ודוחקת בו כבר לקבל החלטה, זוכה ל-7 מנדטים בלבד. אם יחליט אולמרט להתעלם מההמלצות של עורכי דינו ושל בני משפחתו ויחליט להתמודד בבחירות הקרובות במפלגה אחת עם לבני, ריצה משותפת של השניים תזכה אותם באותם 12 מנדטים שהייתה גורפת לבני לו הייתה מתמודדת בלעדיו. הפיצול ביניהם יותר טוב מחיבור. בניגוד לכל ההערכות, אולמרט לא נותן למיסיז קלין ערך מוסף.
אולמרט מתברר על פי הסקר הזה כנטל. כמשאלת לבם של הפרשנים, לא של הציבור. ראש הממשלה לשעבר לא מצליח ליצור את הכמיהה לשובו, את אותו הרצון העז שחש הציבור כלפי מנחם בגין, כלפי נתניהו ב-1996 ובמידה מסוימת גם כלפי אהוד ברק ב-1999. בית המשפט אמנם לא פסק קלון, אבל הציבור כן, מה שמחזיר את לבני שוב למשבצת התקווה הלבנה.
הסקר שופך מים צוננים על תוכניתו של אולמרט. אולי עוד לא בשלו התנאים, אולי עדיף שיסיים קודם את ענייניו המשפטיים. אם זו התמונה עוד לפני שהכריז על שובו, ועוד לפני שכל שונאיו - הפרקליטים, התנועה לאיכות השלטון, תנועת אומ"ץ וגם כמה עיתונאים - נכנסו לפעולה, אולי עדיף שימתין לסיבוב הבא. לפי סקר סמית/גלובס לא נותר לו אלא לקוות שהממשלה הבאה תתקיים פחות מארבע שנים.
לבני רואה את הסקרים ומבינה את הנתונים. היא עדיין מתלבטת. הניסיון שלה עם קדימה הסתיים בטראומה מבחינתה. עד שלבני תקבל החלטה, לשלי יחימוביץ' לא בטוח שיישאר עור מסביב לציפורניים. כשלבני בראשות מפלגה נפרדת, העבודה יורדת ל-13 מנדטים, וזה עוד לפני שלבני הציגה רשימה. יחימוביץ' עלולה למצוא את עצמה משחזרת במקרה הטוב את הישגו של ברק בבחירות האחרונות, הישג שהיא כה לעגה לו.
בסקרים האחרונים ב"גלובס" העבודה יציבה, אבל תקועה עם פחות מ-20 מנדטים. עם כל הכוכבים שהיא תביא, הסיכוי היחיד שלה לפרוץ את התקרה היא באמצעות חבירה ללבני. על-פי סקרים פנימיים בעבודה, שלי וציפי זה לא אחד ועוד אחד שווה שתיים, אלא שלוש. המספר עובר את רף 30 המנדטים. השלם גדול מסך חלקיו. סקר "גלובס" נותן לסיכוי הזה פלוס מינוס 25 מנדטים.
אצל יחימוביץ' מכחישים שיש מגעים בין הצדדים, אבל בימים האחרונים פועלים שליחים מטעם עצמם או מטעם אחרים, בניסיון לחבר בין השתיים. את העבודה הקשה הם משקיעים בלבני. משכנעים אותה שקמפיין נשים חברתי-מדיני יהיה מנצח, מספרים לה שהן משלימות אחת את השנייה. יחימוביץ' תנצח על הכלכלה, לבני תושיע אותה בנושא המדיני, שיו"ר העבודה חלשה בו. אם יחימוביץ' הייתה מוכנה לראות בלבני מספר 2 שלה, אבל המועמדת לראשות הממשלה, היה על מה לדבר, אבל כרגע האגו של שתיהן מנצח. אם יצליחו לשלב כוחות ולרתום גם את יאיר לפיד ליוזמה המשותפת, אולי תוכל יחימוביץ' להגשים את חלומה ולהיות שרת אוצר. אצל ציפי, לא אצל ביבי.
באופן רשמי הבחירות הוכרזו רק לפני שלושה ימים. בצאתו מהכנסת בשלישי אחרי השעה 1:00 בלילה, נראה היה נתניהו רגוע, שלו ובעיקר מחויך. 24 שעות אחר כך כבר התכרכמו פניו: אובמה ניצח את רומני בעימות השני, דרעי חזר להנהגת ש"ס והסקרים החלו לנבא לליכוד צניחה חופשית ל-25 מנדטים.
נתניהו, שעסוק בלזהות איומים, היה הראשון לזהות גם הפעם: הסחף לעבר רומני נעצר ואובמה אם ייבחר לא יחשוב פעמיים לפני שיחל לבחוש בבחירות בישראל. הוא ימצא את הדרך לגרום לציבור להבין שמצפות לו ארבע שנים קשות אם נתניהו יחזור למשרד ראש הממשלה; דרעי, על פי סקר "גלובס", לוקח לליכוד שני מנדטים, וזה עוד לפני שהתחיל את הקמפיין ופתח את הפה. דרעי הוא קמפיינר טוב. הוא כריזמטי, רהוט, מתראיין מצוין. אחרי שיישא כמה נאומים נרגשים, ינאם על אחדות וידבר על חמלה, הליכוד יספוג מכה עוד יותר קשה. אמנם תמונת הגושים כרגע לא משתנה בשום קונסטלציה, אבל דרעי עוד יזכיר לנתניהו מי פה בעל הבית. הוא יתמרן את כולם ויתחמן את כולם. בניגוד לתמיכת ש"ס בעידן ישי, עם דרעי שום דבר לא מובטח.
כל תרחישי האימה שנלחשו על אוזניו של נתניהו מתחילים לקרום עור וגידים. ברגע שהכריז על בחירות השליטה יצאה מידיו ואנחנו רק בשבוע הראשון, עוד לפני שהליכוד בחר רשימה.
בעוד העבודה צפויה לבחור רשימה צעירה, חדשנית ותוססת, באותו השבוע ממש בסוף נובמבר, עלולה רשימת הליכוד להפוך לימנית קיצונית ומיושנת. לנוכח ההישגים של הממשלה הנוכחית לא ברור במה נתניהו היה כל כך עסוק שהוא לא שם לב וגילה באיחור שהפייגלינים ואנשי הימין שוב מאיימים להשתלט לו על הרשימה. בכירים בליכוד חוששים שהעובדה שזאב אלקין ויריב לוין, למשל, הנתמכים על ידי "מנהיגות יהודית", תנועתו של פייגלין, צפויים להתברג במקומות גבוהים ברשימה, תהפוך את הליכוד למפלגת נישה ימנית. ואם עכשיו זוכה הליכוד ל-25 מנדטים, מה יהיה לאחר שהרשימה שלו תהפוך לסניף של האיחוד הלאומי?
אם לשפוט לפי האוכל שהוגש אמש בוועידת הליכוד - משולשי סנדוויצ'ים מקמח מלא ולחמניות עם אבוקדו ומבחר גבינות וירקות - מישהו עדיין בונה שם על מימון מפלגות לפי מספר רב של מנדטים. עם האופוריה הזו, המפלגה עלולה לסיים לא רק באופוזיציה, אלא גם בגירעון גדול.
ברק היה צריך ללמוד מכחלון
לאורך כל הקדנציה האחרונה יש מי שלחש על אוזנו של שר הביטחון, אהוד ברק, שנתניהו הוא הנהנה העיקרי מכהונתו של מר ביטחון. קשריו הענפים ברחבי העולם ובמיוחד בממשל האמריקני עשו רק טוב לראש הממשלה. לא באחרונה, אבל רוב הזמן. אבל אותך, אמרו לברק, זה רק שוחק. יש מי שמעריך שלו היה פורש ברק לפני כשנה מהחיים הפוליטיים א-לה כחלון, ולא משנה מאיזו סיבה, וחוזר עכשיו לסיבוב נוסף, מצבו היה לא פחות טוב משל לבני. על רקע הוואקום שנוצר בהיעדרן של דמויות ביטחוניות, ודאי היה גם מחוזר על ידי יותר ממפלגה אחת. ברק חשב אחרת וכרגע לא נותר לו אלא לשעוט לכיוון קדימה ולסגור את הפער הדרמטי בין שתי המפלגות.
אין אפקט כחלון
מאות רבות מחברי ועידת הליכוד, שראו אתמול איך הקהל המשולהב קורא לשר התקשורת משה כחלון "תישאר תישאר" ו"משה מלך ישראל", נזכרו בימים הגדולים של דוד לוי, שהיה מארגן לעצמו יציאה וכניסה למרכז הליכוד בסגנון צעקני. "דוד מלך ישראל" - נהג לצווח קהל הליכוד בכינוסי המפלגה. מי שהיה אמש באולם וראה אחר כך את התמונות בטלוויזיה, יודע שדווקא על המסך הקטן הדרמה נראית גדולה יותר.
החשש הגדול בליכוד מהשפעת פרישתו על מספר המנדטים של המפלגה מתברר כלא ממש מוצדק: סקר מכון המחקר של רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" ביומיים שלאחר הודעת הפרישה, מגלה שאפקט כחלון מתמצה במנדט אחד שמאבד הליכוד בלבד, לפי שעה. אמנם מי שנכנס אחרי ההודעה הדרמטית על עזיבתו של השר הפופולרי לפייסבוק היה יכול להסיק שמדובר בטראומה לליכודניקים המוכים בחרדת נטישה ממילא, אבל כשזה מגיע לקלפי, התמונה משתנה.
רק 9% ממצביעי הליכוד טוענים שעזיבתו של הכוכב החברתי של המפלגה תגרום להם לשקול שוב את הצבעתם למפלגה. ל-78% אחרים ההחלטה של כחלון לעזוב את הבית כלל לא משנה. הליכוד, מתברר, לא ממש נפגע. איבוד של מנדט אחד או שניים היו יכולים להתרחש גם בלעדיו.
ובכל זאת, כחלון הלך והשאיר טעם של עוד. אם לא ישוב מפסק הזמן שלקח, הוא יישאר מיתוס בפוליטיקה הישראלית. ציפי לבני ודאי תשמח לספר לו שהפוליטיקה והציבור מעריכים ועורגים בעיקר למי שנוטש אותם.
אמש כשהוצא מביתן 15 בגני התערוכה מלווה במאבטחים שהרחיקו ממנו את ההמון שרק רוצה לגעת, ולהרגיש, לא מעט שרים אכלו את המעיים, לא את הלב. כל מחסליו בליכוד לדורותיהם התייצבו וקראו לו לחזור, אחרי שווידאו שאין סיכוי שזה יקרה. כולל ראש הממשלה.
פרישתו הפכה אותו במידה רבה לציפי לבני של הליכוד. כמי שהיה כוכב ופרש בשיא, הוא יישאר תמיד כוכב בעיני מצביעי הליכוד האמוציונליים. הוא היחיד שהצליח לפרוץ את הדי.אן.איי של הליכוד. הוא הפך לאחד משלהם. צנוע. מזרחי. נטול עניבה וחליפות. מכאן שאב את הכוח שלו, ולזה הם יתגעגעו.
